מולטי-טסקרית יקרה, את עושה המון דברים במקביל! כל הכבוד לך! זה יכול להיות בסביבת הבית עם המשימות השוטפות, והילדים והחינוך והארוחות והפיזור למסגרות. זה יכול להיות כאשר בעבודה את מטפלת בו-זמנית בכמה אנשים וטלפונים ומיילים וווטסאפים וזה יכול להיות אפילו כאשר את יושבת עם חברות וחברים בבית קפה.
אני, מצד שני, גבר, ובהיותי גבר, כולן אומרות לי שאני לא יכול לעשות את כל הדברים האלה. זאת אומרת, אולי כן, אבל אחד אחרי השני, לא במקביל. בתור גבר הרי אין לי חלוקת קשב, אז מה הטעם לנסות בכלל, זה גנטי. ואומרים לי גם שבכל זאת, אם אתאמן על זה, אעשה כל יום כמה דברים במקביל, אז ברור שאראה שיפור, לא גדול (כי אני גבר) אבל בכל זאת.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
כאשר מדברים על הבדלים בין נשים לבין גברים, וזה הרי נושא מאד פופולרי לשיחות סלון, אז הדבר הראשון שעולה הוא היכולת למקבל, לא כך? "גברים ציידים ונשים מלקטות", כולם אומרים, ולכן ציידים חושבים על דבר אחד ומלקטות חושבות במקביל על כמה דברים. אז הגיוני שנשים בוחרות למקבל, לא? ככה ברא אתכן אלוהים או הטבע - עם היכולת לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת.
עוד בוואלה!
מולטי-טסקרית יקרה, יש לי חדשות בשבילך. אם את מזדהה עם כל מה שכתוב כאן למעלה יכול מאד להיות שאת עושה לעצמך ולסובבים אותך נזק, כי מסתבר שרוב התפיסות והאמונות האלה בכלל לא נכונות.
כאשר אנחנו אומרים מולטי-טסקינג או מיקבול, אנחנו לא מתכוונים לכך שיש לנו כמה פרויקטים או משימות שלוקח לנו זמן להשלים אותם. אנו גם לא מדברים על התפקידים השונים שאנו מחזיקים במקביל בחיינו. הכוונה העיקרית היא למצבים או רגעים שבהם אנחנו באמת עושים כמה דברים במקביל - פעולות, משימות מחשבות, מילים - ערבוב כלשהו, כמו לנהוג ולדבר בטלפון, להכין חביתת חומוס תוך כדי שיחה עם אורח, לקפץ מהווטסאפ לפייסבוק ולטוויטר תוך כדי צפיה בטלוויזיה. כל אלה מצבי מולטי-טסקינג. בטוח שיש לך המון דוגמאות משלך.
מה המשותף לכל מצבי המולטי-טסקינג? המשותף הוא שיש בהם תחרות על תשומת הלב. מה שמעניין וחשוב לדעת הוא שתשומת הלב לא מתפצלת בכלל. אף אחד, לא נשים, לא גברים, לא ילדים ולא זקנים, אף אדם אינו מסוגל לפצל בו-זמנית את תשומת הלב שלו או שלה לשניים או יותר.
למה הכוונה? איננו מסוגלים למשל לחשוב שתי מחשבות שונות באותו הרגע ממש (מוזמנת לנסות). איננו מסוגלים גם לבצע שתיים או יותר משימות שדורשות תשומת לב באותו הרגע ממש. אז מה אנחנו כן יכולים למקבל? פעולות אוטומטיות, אלו שלא מצריכות תשומת לב כדי לבצע. ומה קורה לתשומת הלב שלנו כאשר אנו מנסים לדבר עם נחמה, להקליד הודעה בסמארטפון ולעקוב אחר מה שקורה בבית הקפה באותו הזמן? היא לא מתפצלת אלא פשוט עוברת, מקפצת ומרצדת מדבר לדבר, מנושא לנושא.
מסתבר שאצל נשים וגברים באותה המידה, המעבר המהיר של תשומת הלב בין נושאים שונים מציף תופעות לוואי רבות ומגוונות - אנו נוטים לטעות הרבה יותר במצבים האלה, מאבדים זמן יקר בניסיונות לשחזר איפה היינו לפני רגע, נכנסים למתח מיותר ואפילו גורמים לעצמנו נזק מוחי.
יותר מכך, מסתבר שדווקא אלה שממקבלים הכי מעט במהלך היום-יום שלהם הם אלו שמתפקדים הכי טוב במצבי מולטי-טסקינג, ודווקא מולטי-טסקרים כבדים מאבדים בהדרגה את היכולת לסנן מה חשוב ומה לא, מתקשים בדחיית סיפוקים ולא מצליחים להתרכז בדבר אחד, גם אם רוצים. ושוב, התופעה הזאת נכונה באותה המידה אצל נשים וגברים.
"אז איך זה יכול להיות", אולי תאמרי, "שאני מטפלת בשלשת הילדים שלי בבית במקביל ובן-זוגי לא יודע אפילו איפה להתחיל"? ובכן, היתרון היחסי שיש לך בטיפול בילדים לא נובע מיכולת (שאינה קיימת) לפיצול קשב אלא מיתרון אפשרי בכישורי התקשורת והאינטליגנציה הרגשית שלך. אין הדבר אומר שאת טובה במולטי-טסקינג.
לאורך שנות הקריירה שלי כיועץ אירגוני ומנחה זכיתי לעבוד עם קבוצות של אחיות ורופאות, מורות ומנהלות, חיילות ומפקדות. בדרך כלל, בשלב הזה שבו מדברים על מולטי-טסקינג כהרגל מגונה ולא כתכונה נעלה, עולה הרבה מרמור ולפעמים גם ייאוש: "העולם מצפה מאתנו להיות כאלה", או "בתרבות שלנו הכל באטרף" ו"מה אני כבר יכולה לעשות?".
אז מה עושים?
זה באמת לא קל לשנות את ההרגל, כי התחרות על תשומת הלב שלנו עוצמתית מאי-פעם, אבל אפשר. לפני שפונים לצעדים המעשיים, צריך לזכור שחצי מהדרך נעשית רק על ידי מודעות לבעיה. כאשר אנשים מטמיעים את ההבנה העמוקה שהמיקבול לא מיטיב עמם, הם כבר עשו כברת דרך ענקית בהתחילם את השינוי.
ואחרי שזה נאמר, יש כמה אפשרויות מעשיות, ואותן חילקתי לקטגוריות בשם "מודל "פיקח-חכם", שמבוסס על האמירה הידועה "פיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא נכנס אליהן". את הצעדים הפרקטיים שיכולים לעזור לנו להקטין את תופעת המולטי-טסקינג חילקתי לגישת המניעה (הגישה החכמה) שמנטרלת מראש את התחרות על תשומת הלב, ולהתמודדות (הגישה הפיקחית), שהיא בעצם מעין כיבוי שריפות שאפשר להפעיל כשכבר יש תחרות על תשומת הלב. את שתי הגישות, גם המניעה וגם ההתמודדות אני מחלק ל"כלפי חוץ" ו"כלפי פנים" כי תחרות על תשומת הלב יכולה לבוא מבחוץ, כטלפונים, מיילים או ילדים ששואלים מה יש לאכול, אלא גם מבפנים, כמחשבות, זכרונות או דמיונות.
לסיכום:
• מולטי-טסקינג היא לא תכונה נעלה אלא הרגל מגונה.
• חכמה כלפי חוץ: צמצמי את הסחות הדעת החיצוניות שלך - למשל השתיקי את הטלפון שלך
כשאת עושה משהו שחשוב לך.
• פיקחית כלפי חוץ: נהלי את הסחות הדעת החיצוניות שלך, למשל רשמי בצד את המשימה
שקיבלת במייל ושכחי ממנה, כך שתוכלי להמשיך לעשות את מה שאת עושה באותו הרגע.
לפעמים זה בסדר גם לא להגיב.
• פיקחית כלפי פנים: החזירי את עצמך ל"כאן ועכשיו" כשדעתך טרודה - באמצעות הפסקה קצרה
או כמה נשימות עמוקות.
• חכמה כלפי פנים: צמצמי בהדרגה את כמות הסחות הדעת הפנימיות שלך בצורת מחשבות
מטרידות שצצות, דרך תרגול עצמי כמו מדיטציה או ג'אגלינג.
עודד זהר הוא יועץ ארגוני, הבעלים של "זהר חוויות למידה" ומחבר הספר "זן ג'אגלינג - שבע תובנות על מולטי-טסקינג ותשומת לב" בהוצאת ספרי ניב