אורלי קורן: "נולדתי כאישה, אבל זו לא הזהות שלי"

"מה זה אומר בשבילי להיות אישה? אני שואלת את עצמי ולא מצליחה למצוא תשובה. אני מחפש בתוכי את הידיעה שאני אישה, ומסתכלת מסביב, ורואה אנשים שמגדירים את עצמם נשים או גברים ולא מבין איך הם יודעים את זה על עצמם", מספרת לי אורלי קורן, 16 וחצי, שמזדהה תחת מגדר א-בינארי. ליתר דיוק, "ביסקסואלית וטרנס א בינארי". טרנס - כי כמו שהיא רואה את הדברים, "אדם טרנסג'נדר הוא אדם שאין הלימה בין איך שהוא נולד לבין איך שהוא מרגיש בפנים", וכך גם אורלי: "אני נולדתי כאישה, אבל זו לא הזהות שלי". כיוון שהיא לא רואה את עצמה כגבר או כאישה, נער או נערה - מכאן והלאה יוצג קורן לסירוגין בלשון זכר ונקבה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

התהום בין גופו לנפשו של קורן החלה להיפער עם פרוץ תהליך ההתבגרות. את שורש הסכסוך זיהה בכיתה ז', אז החל ללמוד פמיניזם בבית הספר למחוננים "אופק" בירושלים, שבו ביקר פעם בשבוע. "המקום הזה הציל אותי", הוא מספר. "מצאתי שם מקום שבו אני יכולה להיות מי שאני. הייתי לא כל כך מקובלת וקצת מוזרה, ולא היו אנשים שהרגשתי שאני יכול לדבר איתם בגובה העיניים ושיבינו אותי". במסגרת לימודי הפמיניזם נחשפה קורן להבדל בין מין למגדר. "ופתאום אני לומדת שמה שקוראים לו מגדר זה סט של הבניות חברתיות", לדבריו. "כל מיני קודים כאלה שאמורים להתנהג לפיהם".

זו הטענה הרווחת בחוגים פמיניסטיים: יש מין ביולוגי, ויש מגדר, וכל אחד מהם עומד לחוד. מהטענה הזו משתמע כי ללא מגדר - כלומר, ללא סט של הבניות חברתיות - לא היו טרנסים וטרנסיות, שהרי טרנסים משנים את מגדרם ולא את מינם הביולוגי. אבל אמירה כזו יכולה להוציא את הקהילה הטרנסית מדעתה, והם מתעקשים: אני אישה, אני גבר. לא נקבה עם הורמונים או זכר על עקבים. מעבר למין הביולוגי למגדר, קיימת איזו מהות פנימית יציבה יותר שאפשר להחזיק בה.

אז מי זאת ומי זה אורלי מעבר למגדר שלה ושלו?
"אני מאוד אוהבת לכתוב, ופירסמתי שירה בעבר בכל מיני כתבי עת. אני מציירת. אני ממש אוהבת אופנה, וחשבתי אפילו לעסוק בזה. אחד הדברים שהכי משמחים אותי זה להרכיב אאוטפיט. מעניין אותי מאוד ליצור אופנה א-בינארית".

קורן אמנם בסך בכיתה י"א, אבל כבר הספיק להרהר בסוגית הזהות לעומק. בינתיים, התשובה ממאנת להגיע. "אני כן יודעת שרוב האנשים מזדהים כאישה או גבר, ואני לא", לדבריה. "אולי צריך לשאול את זה אנשים שכן מזדהים במגדר מסוים: 'איך את יודעת שאת אישה? איך אתה יודע שאתה גבר?'. הייתה תקופה שפשוט אמרתי לעצמי, 'טוב, אני פשוט קצת בן', אבל זה לא הספיק לי. הייתי חייבת לרדת לעומקם של הדברים. מעניין מה נשאר בעצם כשמקלפים את כל התפישות וההבניות החברתיות. אני חושבת שכן נשאר שם משהו, כי עובדה שחלק מהאוכלוסיה לא מרגיש בגוף הנכון".

קורן גר בשכונת נחלאות בירושלים, בועה חילונית בעיר רוויה דתות. הוריו דתיים גם הם, חסידי קרליבך ("היפים דוסים", לדבריה), ועלו לירושלים מניו יורק כשהייתה אורלי בת שנה וחצי בלבד. כשיצאה לפניהם אורלי מהארון כבי-סקסואלית בעודה בת 13 בלבד, הם ניצבו בפני אתגר. "אני אומרת לה, 'אמא יש משהו שאני צריכה לספר לך, אני בי סקסואלית'", נזכר אורלי. "היא ענתה לי 'מאי נפקא מינה?'. בתרגום מארמית זה משהו כמו, 'מה את רוצה ממני? מה יוצא מזה?'. ואחר כך הוסיפה שאני במילא לא בגיל לעשות סקס".

עם אביו אורלי כבר לא העז לדבר. כעבור חצי שנה, שלח לו מייל בדבר נטייתו המינית. "מאוד פחדתי מהתגובה שלו - שלא יאהב אותי, לא ידבר איתי", הוא מתוודה. "היו לו אמירות קשות בשולחן שבת, ואני לא אחזור עליהן כאן, כי הוא עשה תהליך מאוד ארוך. אחרי המייל הוא אמר לי 'תודה שסיפרת לי, אני אוהב אותך לא משנה מה'. ואז לא דיברנו על זה שנה", היא צוחקת.

בגיל 15 יצא קורן מהארון שוב, הפעם כא-בינארי. לדבריו, אחרי שלמדו ההורים לקבלו כבי-סקסואל, הם כבר לא התרגשו במיוחד. "הייתי במיטה ואמא שלי באה להגיד לי לילה טוב", היא מספרת. "אמרתי לה, 'אמא, אני חושבת שאני א-בינארית', והיא ענתה, 'טוב, לא כזה משנה לי, לילה טוב', ויצאה משם". לאחר האנטי-קליימקס המפתיע הזה, שלח קורן להוריו סרטון שמסביר על הזהות הייחודית הזו. הוריה הודו לה, ואמרו שיקחו את הדבר לתשומת לבם.

ואף על פי כן, לא הכל ורוד. או תכלת. "המקום שבו הקבלה שלהם עמדה למבחן זה כשרציתי לעשות שינויים בפועל", מודה קורן. "למשל, בבר המצווה של אחי רציתי ללבוש חליפה והסתפרתי קצוץ. לאבא שלי היה מאוד קשה עם זה. הוא אמר, 'מה, אבל אני רוצה שכולם יהיו יפים'. אמרתי לו 'כן, לכן הסתפרתי, כי אני רוצה להיות יפה לבר המצווה'. אמא שלי הסבירה לו שזה לבוש מכובד ושככה נוח לי, והוא קיבל את זה".

היום את מרגישה שההורים שלך מבינים אותך?
"אני חושבת שכן. אלה לא חוויות שהם חווים, ואני לא יכול להבין בשבילם מה זה להיות סטרייטים. אנחנו לא יכולים להבין באופן מוחלט אבל כן להזדהות ולחוש אמפתיה. ההורים שלי הכי תומכים בי, אוהבים ומקבלים. הם תמיד אהבו אותי, אבל לא תמיד הרגשתי את זה, והיום אני לגמרי מרגישה את זה".

נתקלת בתגובות קשות מהסביבה?
"למזלי אף אחד שהיה יקר לי או שסיפרתי לו לא הזדעזע, תמיד הגיבו בסבבה, גם אם היה קשה להתרגל. אבל פעם באוטובוס סיפרתי לחבר ומישהו אקראי לחלוטין עושה לי 'הגזמת, תחזרי לתלם'".

אורלי מעידה שהיום היא שלמה עם גופה ואוהבת את עצמה, אבל בעבר הלא רחוק זה היה ההפך הגמור. "אני זוכרת שפעם ניסיתי להתלבש, ושום דבר לא התאים. זה היה רגע דיסוציאטיבי כזה, שהסתכלתי על הגוף שלי וזה לא אני. כאילו מישהו גזר את הפנים שלי והדביק אותם על גוף אחר. הייתה גם התלבטות אם ללבוש בגדים גבריים או נשיים, והיום אני מאוד אוהב לשחק עם זה".

ההשלמה עם גופו התאפשרה לו, לדבריו, רק לאחר שהשלים עם זהותו המגדרית. "תחושת הדיספוריה הולכת ונעלמת", היא אומרת. "יש ימים שאני מרגיש פחות בנוח עם החזה שלי וקשה לי שהוא גדל, או שאני במחזור והציצים יותר נפוחים והירכיים יותר עגולות וממש קשה לי עם זה, אבל אז חברה פונה אליי בלשון זכר ואני כזה, 'אוקיי, הכל בסדר'".

ומה לובשים עם זהות כזאת? "בעיקרון, אני פשוט לובשת מה שבא לי, מה שנעים לי. לפעמים אני לובשת שמלה ועקבים ומאוד מאופרת, ולפעמים חולצה מכופתרת ווסט. פעם כשהייתה לי אופציה להישאר בבית פשוט הייתי נשארת בבית בפיג'מה. היום אין לי את האופציה".

בימים כתיקונם קורן לומדת לומדת בכפר הנוער אדנים - פנימיה טיפולית בדרום הארץ. אל המסגרת החדשה הגיעה בעקבות דיכאון קליני ממנו היא סובלת במשך שנים, שהוביל למספר נסיונות אובדניים ואשפוז בן מספר חודשים. כשיצאה ממנו, מצבה המשיך להידרדר והיא נשרה מהלימודים. "לא הצלחתי לצאת מהמיטה", היא מספרת. "הבנו שאני צריכה מסגרת שתחזיק אותי יותר, וככה הגעתי לפנימיית אדנים. זה משטר קשוח אבל מקום מקסים, מלא דשא, מלא עצים, ואנשים שם באמת באמת רוצים לעזור לך. זה לא קל, אבל אני עושה שם תהליך משמעותי".

המעבר לפנימיה לווה בחששות שמא לא תתקבל בחברת התלמידים, אך אורלי הופתעה לטובה. "אנשים שממש רחוקים מהעולם הזה, פנו אליי תוך חודש בלשון מעורבת", הוא אומר. זה לא פשוט, והעברית שפה סקס-מניאקית, אבל עם קצת תרגול, לדבריו, אפשר לעמוד באתגר. "יש לי מזל גדול שהמשפחה שלי דוברת אנגלית, אז שם כמעט אין את הבעיה הזו", היא צוחקת. "אבל אני כן מבקשת שאם מדברים אליי בגוף שלישי יגידו they".

קוראים לך אורלי - שם נשי באופן מובהק. חשבת לשנות אותו?
"לא, ממש לא - זה השם שלי ואני שלם איתו לגמרי. זה חריג, כי הרבה א-בינאריים שאני מכירה משנים לשם יוניסקס. אבל רוב האנשים היקרים לי יודעים שככה אני מזדהה ויודעים את לשון הפניה. אני אוהבת את השם שלי, ובעיקר מורדת בנרטיב הספציפי של איך א-בינאריות צריכות להתנהג. הורמונים, ביינדר (חזייה שמשטיחה את החזה), שם יוניסקס…".

קורן מודע לכך שחיצונית הוא "עובר אישה", ולכן, לרוב, אנשים שאינם מכירים אותו יפנו אליו בלשון נקבה. ולא רק זה. "אני סופגת את כל מה שנשים סופגות - הטרדות, הטרדות, הטרדות. אז זה מין דיסונאנס כזה… מצד אחד אני לא מזדהה כאישה, אבל אני כן חווה כל מה שנשים חוות. עכשיו הסתפרתי קצר, אז אנשים לפעמים מתבלבלים ופונים אליי בזכר, וזה נחמד".

סליחה על הקלישאה, אבל קורן הוא נפש זקנה בגוף צעיר. כלומר, לא כמו כל דוגמנית שמעידה את זה על עצמה, אלא באמת. הרשת החברתית שלו היא פייסבוק, מדיה זקנה כשלעצמה, ובה קורן מפרסם שירים וטקסטים מורכבים במידה ניכרת מעל רמת השיח של בן הנוער הממוצע. הפער בין גילה הפיזי למנטלי מהווים עוד דיסונאנס שמעורר שאלות. כמו, למשל, מי החברים שלו? האם יש סביבו בני נוער נוספים שחולקים את אותו עולם תוכן? "הרבה חברים שלי הכרתי דרך פייסבוק, ורובם מבוגרים, שזה נשמע סופר סקאצ'י", היא אומרת. "אחת החברות הכי טובות שלי עוד חודשיים בת שלושים. לפני שנפגשנו פנים אל פנים אמא שלי פשוט דיברה איתה בטלפון כדי לוודא שהיא לא רוצחת".

אחרי מהמורות רבות שעברה עם הוריה בדרך להשלמה והקבלה, קורן מבקשת להעביר מסר להורים שילדיהם מזדהים כא-בינאריים: "בתכלס, וגם אמא שלי אומרת את זה - מעבר לכל ההגדרות אני פשוט בן אדם. הילד שלכם הוא עדיין הילד שלכם. אנחנו לא משתנים באופן מהותי, אנחנו עדיין אותם אנשים עם אותם אהבות ותחביבים ואוהבים את ההורים שלנו ורבים לפעמים. בתכלס, זה פרט די שולי בביוגרפיה שלי. זה פשוט חלק ממי שאני".