"ברגע שהוא גילה שיש לי זוגיות חדשה, זה נהיה נורא"

בוידאו: יבגניה דודינה, נועה קולר, ארז דריגס ואגם רודברג בקטע מהסדרה "חזרות"

ההיגיון הבריא אומר שעבודה צמודה עם אקסים היא לא רעיון טוב. על אחת כמה וכמה בתחום האמנות, כפי שמיטיבה לתאר הסדרה "חזרות" המשודרת בימים אלה בתאגיד. החיים האישיים נמהלים באלו המומחזים, והאמוציות הכרוכות בפרידה ובמקצוע מתערבלות לכדי קוקטייל אכזרי. אף על פי כן, לא מעט כותבים, שחקנים ובמאים חוטאים בשיתוף פעולה מקצועי עם בני ובנות הזוג לשעבר שלהם. בדומה לסיפור של איריס (נועה קולר) ותומר (ארז דריגז), רבים משיתופי הפעולה המקצועיים מתחילים במסגרת הזוגיות, ונמשכים מכורח הנסיבות גם אחריה.

כך קרה למיטל (שם בדוי), שחקנית מצפון הארץ, שהמשיכה להופיע בהצגות לצד בן זוגה גם לאחר שנפרדו. "כשהיינו ביחד זה היה אחלה ועבד טוב, אבל אחרי הפרידה לא רצינו אפילו לראות את הפרצוף אחד של השניה", היא מספרת. "ברגע שהוא גילה שיש לי זוגיות חדשה, זה נהיה נורא. כל מבט, כל שיחת טלפון, מחוץ להצגה, בתוך הצגה, לפני, אחרי, בטלפון של לעדכן מתי מגיעים - הכל היה טעון".

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

מערכת היחסים בין השניים נמשכה מספר שנים, במהלכן השניים גם גרו ועבדו יחד, מתוך אהבה כנה למקצוע וליצירה המשותפת. אחרי הפרידה, לדבריה, הפכה היצירה לכלא שממנו התקשו להשתחרר. מועדי הצגות רבים נקבעו מראש, והשניים נאלצו לעמוד בהתחייבות שלהם כלפי הלקוחות השונים. במקרה הזה ההצגה, ליטרלי, חייבת להימשך.

"באחת ההצגות הופענו רק אנחנו, לבד", היא נזכרת בבעתה. "בהצגה אחרת הייתי צריכה להתנשק איתו נשיקה ארוכה". בדרכם להופעות בקצוות הארץ, נאלצו השניים להעביר נסיעות ארוכות יחד. "מה עושים כל הנסיעה? ומה עושים אם הבחור החדש מתקשר?", שואלת מיטל, ועדיין מתקשה לספק תשובה לסוגיה הכאובה. "דברים היו מתלקחים בינינו ברגע, והתחילו צרחות שלא הכרתי. לא מעצמי, לא מהמשפחה שלי ולא מהזוגיות שלנו לפני זה. אבל איכשהו כל האמוציות יצאו החוצה".

גם הקולגות אותגרו מהמצב החדש. במאים, שחקנים ואנשי צוות מצאו עצמם מהלכים על ביצים ליד הפרודים הטריים. "קרה כמה פעמים שאחרי התקפי זעם שלנו שמתי שכל הקאסט יצא החוצה ואנחנו בחדר לבד", היא נזכרת. לצד אי-הנעימות כלפי הקולגות, היא מודה שחשה מידה מסוימת של סיפוק. "יש משהו גם מלא בריגוש בריבים האלה", היא משתפת. "בגלל שהכל כל כך בוער וחשוף וכואב ורגיש, בתיאטרון ופרידה, אז בהתפרצויות האלה את רואה רק את עצמך ומרגישה צודקת ב-100 אחוז, ופתאום יש לך קהל לדבר הזה. את יודעת שהוא אידיוט, והנה, עכשיו גם הם רואים את זה. אגב, אני בטוחה שזה מה שהוא אמר לעצמו גם מהצד שלו".

בשלב מסוים, כלו כל הקיצין. "בתוך כל הכאוס והכעסים, הבנו שזהו, אנחנו לא עושים את ההצגה הזו יותר מאחרי החודש הזה והזה, ונודיע", מספרת מיטל. "אז התחלנו להוריד הצגה, ועוד אחת, וזו במילא ירדה, עד שנפטרנו מכולן". בעתיד, היא אומרת, סיכוי נמוך שתביא את עצמה לעבוד עם אקסים. במקרה שלה, נקלעה לסיטואציה כפויה, שהיא רווחת בתיאטרון: עובדים יחד כי כבר לוהקנו, כי כבר התחלנו בחזרות או כי מנהל התיאטרון רוצה. במקצוע שכל כך קשה לשרוד בו, לא שוברים את הכלים בגלל אקס. חושקים שיניים, עולים לבמה ומגייסים את כל כישורי המשחק לשעה או שעתיים של העמדת פנים כפולה.

לא זה הסיפור של אנה ויגאל (שמות בדויים), שנפרדו לפני כשנתיים בתום זוגיות בת שבע שנים, ולאחרונה החליטו לכתוב יחד תסריט לסדרה. במקרה שלהם, העבודה המשותפת נולדה מתוך בחירה מלאה. "חשבתי פשוט שהסיפור שלנו יהיה כיפי לצפייה, כי עברנו הרבה דברים הזויים יחד ויהיה בזבוז לא לכתוב על זה", מספרת אנה. "שנינו כותבים, ואנחנו מאוד משלימים זה את זו. הוא יצירתי ומעשי, ואני אוהבת את זה. אנחנו חברים טובים, אז זה ממש כיף".

במקרה שלהם, הפרידה איננה פצע מדמם וההיסטוריה הזוגית איננה עול על היצירה, אלא להיפך. "אין לנו רגשות בשיט", היא מבהירה. "הרגשות כבר דעכו תוך כדי הקשר, אז זה לא טריגרי לכתוב ביחד. לאורך הקשר שלנו היינו מאוד פתוחים אחד עם השניה, והבנו מה המניע של כל אחד לכל דבר שהוא עושה - אז לא היו הפתעות בכתיבה. זו הייתה הבעיה שלנו בזוגיות, שהיינו כל כך פתוחים אחד עם השניה. הרווחנו חברות ממש קרובה, אז אני לא יודעת מה עדיף". בכתיבה, היא מעידה, הולך מעולה. "אנחנו כבר בפרק השני", לדבריה. "אם הייתי עושה את זה לבד זה לא היה קורה".

גם יגאל, בן זוגה לשעבר, מתייחס לקשר המקצועי בקלילות מירבית. "פשוט היה לי נחמד לעשות איתה איזו פעילות משותפת", לדבריו. "אין רגשות קשים סביב זה. אנחנו יותר כמו אחים עכשיו, כמו משפחה. הדברים הכואבים כבר היו, זה מאוד מאוד היסטוריה. שנינו הספקנו כבר להתאהב מאז והרגשות שלנו עברו לאנשים אחרים".

שנתיים הם היו בקשר מונוגמי, ואז פתחו את יחסיהם לחמש השנים הבאות. על חמש השנים הללו הם החליטו לכתוב. "זו סדרה על זה שהפוליאמוריה שלנו הייתה בעצם פתח מילוט לקשר", הוא מספר. "ידענו שמשהו חסר לנו שם, אז השארנו פתח מילוט. שנינו מאוד דחינו את הפרידה כי פחדנו לאבד את הקשר, ודחינו גם את הפתיחה של היחסים בגלל זה, אז העברנו חמש שנים מנומנות שבהן לא באמת ניצלנו את היתרונות של הפוליאמוריה. גם גרנו יחד, אז טכנית, היה קשה לממש את זה. לה היה קל יותר, לי היה קשה. אנה התחילה להתאהב במישהו לאט לאט, ואני ראיתי את התהליך הזה קורה ומאוד מאוד קינאתי. זה התחיל מרק לצאת, אחר כך 'אני רק רוצה להתנשק איתו', אחר כך היא נשארת אצלו עד 4 בבוקר. כל יציאה כזאת אליו אני באטרף ויוצא לרחוב להתחיל עם בחורות פשוט כדי להרגיש שאני מאזן את המצב, ושום דבר לא עובד".

מדבריו עולה כי כל רגשות הקנאה והפגיעה באגו חוו השניים במלואם כבר במערכת היחסים עצמה. אחרי שעברו את כל זה, האתגר שביצירה משותפת קטן עליהם. להשקפתה של אנה, זה לא מדויק. "אחרי שסיימנו את הקשר הופיע אצלו חשש מזה שאם יהיה לי חבר, החבר אולי לא ירצה שאני אהיה איתו בקשר והוא יאבד אותי. לא כי אני אהיה עם גברים אחרים. אני חושבת שהוא קצת משקר לעצמו, שיכול להיות שזה גם זה, אבל שהוא כן מקנא גם מהמקום הגברי, מה שנקרא".

יגאל מודה שקשה לו לראות את אנה ממשיכה הלאה, "אבל רק מהמקום שנקשרתי אליה כבן אדם. יהיה לי קשה לאבד את תשומת הלב שלה, עד היום". היאחזותו בקשר עם אנה פוגעת במערכות היחסים החדשות שלו. באופן מובן, בנות זוגו מתקשות לקבל את הקשר הידידותי הקרוב כל כך עם מי שהייתה בת זוגו בעבר. אף על פי כן, הוא מסרב לנתק את הקשר.

"היא כל העולם שלי", הוא מצהיר. "בהתחלה זה היה ממקום רומנטי, אחר כך ממקום של אגו ועכשיו, כמו שאדם קשור להורים שלו - ככה אני קשור אליה. היו שלבים שהיא הייתה החברה היחידה היחידה שלי, האדם היחידי שזמין לי 24/7. ליד זה, כל קשר אחר מרגיש פרווה". אז למה זה לא עובד? "כי אין לנו תשוקה". מה שנקרא, איטס קומפליקייטד.

מיטל, יגאל ואנה, הם לא האמנים היחידים שהזדמן להם לעבוד עם אקסים. למעשה, כמעט בכל כיתת משחק תמצאו אי אילו קשרי זוגיות בוערים או כבויים, וכמעט בכל במת סטנדאפ ראויה לשמה תמצאו שניים או שלושה אנשים שניהלו מערכת יחסים רומנטית וכיום שונאים זה את זו שנאה יוקדת. ולמרות האמוציות הקשות, כולם ממשיכים להגיע לחדר החזרות ולשדר עסקים כרגיל. הנטייה לעבוד עם אקסים מגיעה, ככל הנראה, מאותו מקום ממנו מגיעה הנטייה לצאת דווקא עם מי שלומד איתך משחק באותה הכיתה או עם מי שמופיע לצדך בקביעות בבמת הסטנדאפ: משיכה לסכנה. את יודעת שאם יסתיים ביניכם הקשר ההופעות שלך יהפכו לסיוט, ולכן זה אוטומטית מעניין יותר מלצאת עם הייטקיסט מהטינדר.

לפעמים העבודה המשותפת עם אקס נולדת מרצון, לפעמים מתוך אילוץ, ותמיד עם חיבור בלתי מתפשר בין הרקע הרומנטי ליצירה. בין אם היא נכתבת על דף או נצעקת בחדר החזרות, היא שם, מהדהדת בחלל. במקרה של מיטל, היוותה הזוגיות הטובה קרקע פורה ליצירה. במקרה של אנה ויגאל, דווקא זוגיות מחורבנת עשתה את העבודה.

בשני המקרים, נראה שכולם נמשכים אל הדרמה. חלקם מונעים גם ממידה בריאה של הרס עצמי, כשהם מתמסרים אך הבוץ הטובעני של התעשייה הישראלית. "זו ביצה קטנה, אין מה לעשות", מצדיקים את עצמם רודפי האקסים הסדרתיים. לעיתים קרובות נרשמת הנאה מסוימת, ספק מזוכיסטית ספק נרקסיסטית, מהשכשוך בבוץ. מיטל שנאה לראות את פרצופו של האקס, אך נהנתה להטיח בו האשמות פומביות; יגאל מודע לפגיעת הקשר במערכות היחסים החדשות שלו, אך נאחז בו כאוויר לנשימה; אנה מצהירה כי הקשר נינוח וחברי לחלוטין, אך מגלה מתחת לפני השטח גם צבעים אחרים. יהיה ההסבר אשר יהיה, אמנים עובדים עם אקסים. אם זה מביא לנו סדרות כמו "חזרות", שימשיכו ככה.