נועה אופיר פרוביזור. באדיבות המצולמים
באדיבות המצולמים

קרייזי קט ליידי: הקשר בין אימוץ חתולים לרווקות כרונית

23.12.2020 / 8:12

הביטוי "קרייזי קט ליידי" מוכר לכולנו, כך אני נוהגים לכנות את האישה השכונתית שמאכילה את חתולי הרחוב, ומדמיינים אותה חיה בגפה, ערירית ומוזרה. האם באמת יש קשר בין אימוץ חתולים לבין רווקות כרונית?

חתול לבד בבית/tiktok.com/@glennthebabycat

בוידאו: זה מה שעושה החתול שלך כשהוא נשאר לבד בביח

כולנו מכירים את הכינוי "קרייזי קט ליידי", שמוצמד לנשים, רווקות לרוב, המגדלות מספר חתולים. ממנו למדנו שנשים רווקות עם חתולים הן קרוב לוודאי עריריות, אבודות ובלתי שפויות. הביטוי הזה כל כך שגור בפה שלנו שהסטיגמה מאחוריו הפכה מובנת מאליה, אבל מאיפה היא הגיעה, בכלל? ולמה איננה נוגעת לגברים שמגדלים חתולים, נשים שמגדלות כלבים או נונג'נדרס שמגדלים ארנבים?

"כדי להבין התפתח המושג Cat Lady צריך לחזור אחורה בזמן לתפיסות המוקדמות ביותר של נשים וחתוליהן - מערכת יחסים היסטורית רבת שנים שנשאה בעיקר קונוטציה שלילית", מסבירה שלי כהן, דוקטורנטית לפסיכולוגיה קלינית וחוקרת רווקות מאוחרת. "חתול נתפס כחיה לילית שנוכחותה אינה קבועה, ושבניגוד לכלבים מסרבת לציית. היא תוארה כחיה תאוותנית, שהפעילה את הזכרים בעיקר באמצעות מיניות, ומכאן נקשרה בעיקר לנשים ולא לגברים". כהן מזכירה כי הקשר בין חתולים לנשים מתואר לאורך ההיסטוריה בהקשרים של מכשפות, משרתות זקנות ולבסוף כתיאור לאישה בודדה, עצובה וחסרת חיי מין.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

הדימויים הללו שרדו עד ימינו אנו, וכך, כאילו לא די לה לרווקה המודרנית להתמודד עם צרות כמו טינדר, מצפה ממנה החברה גם לחשוב פעמיים לפני שהיא מאמצת בעל חיים, לבל יחשבו עליה רעות. הסטיגמה הזו דבקה גם בי: כשאימצתי לראשונה את החתול שלי (ועוד חתול שחור, להשלמת דימוי המכשפה), צחקו עליי חברותיי בחביבות אך בהתמדה שהנה, זהו, אופיר השלימה סופית עם חיי הרווקות ונשבעה אמונים לחתול. אחת מהן הודתה בפה מלא שהיא נמנעת מאימוץ חתול מתוך פחד לפגוע בתדמיתה. "אני פשוט לא מוכנה להיות הרווקה עם החתול", אמרה לי.

חתול מרושע. Giphy
במקום זוגיות?/Giphy

אבל יש נשים שהסטיגמה הזאת לא ממש מזיזה להן. העלבון שבביטוי "קט ליידיז" חולף לידן - כזו היא נועה אופיר פרוביזור (37) מתל אביב, רווקה שמגדלת שני חתולים בדירתה ומאכילה עוד כשבעה מחוצה לה: "הרומן שלי עם חתולים התחיל כמה שבועות לפני המוות של הכלב שלי", היא מספרת. "אני מסוג האנשים שזה בחר בהם, כמו שאומרים. הייתה לי דירת קרקע עם גינה, היא הגיעה מבחוץ, ביקשה יחס, צצה בכל מקום, נכנסה מהחלונות. קצת ריחמתי עליה אז שמתי לה מים ואוכל בכניסה לחצר, ולא נתתי לה להיכנס בגלל הכלב. אחרי כמה שבועות הוא מת, ואצלי נוצר צורך… אז נתתי לה להיכנס, משם זה התפתח שנה אחרי לעוד חתולה ועוד שתיים בבית, ומפה לשם זה הגיע למצב שאני מאכילה איזה שבעה חתולים בחוץ".

איך זה קורה? בכישוף. סתם, זה פשוט מאוד - חבר מביא חבר: "פעם איזה חתול רצה אוכל, ואת שמה אז באים עוד. לא בחרתי את הרוטינה, זה פשוט קרה, זהו נבחרתי. ורואים את זה. הם באים, מחכים לך מחוץ לבניין, את יוצאת והם מתרגלים לשעות הקבועות, ופתאום רואים אישה עם שובל של שבעה חתולים. ואין לי בעיה עם זה, אני יכולה למנות עוד הרבה דברים שמגדירים אותי לצד זה".

פרוביזור מספרת על היחס הקשה שספגה בעקבות חיבתה לחתולים, ובמיוחד סביב האכלת חתולי הרחוב. "זו סטיגמה שכולם מכירים אותה, אז אי אפשר להתעלם ממנה כשזה קורה", היא אומרת. "לא שמעתי בפנים שלי הערות כמו 'קרייזי קט ליידי', אבל אמרו לי דברים כמו 'סליחה, לא נעים לעבור פה ככה…'. זה יוצר עלייך מן לחץ כזה, וכשאת יוצאת את חושבת שאף אחד לא ידבר איתך, לא יסתכל עלייך, למרות שלצד אלה יש גם הרבה אנשים מפרגנים, שאומרים 'וואו, כל הכבוד לך'. הרבה הורים עם ילדים קטנים נעצרים לידי כשאני מאכילה ואומרים לילדים 'תראו איזה יופי', והפקח העירוני עף עליי".

למה את חושבת שאנשים מעירים?
"הרוב הגדול הם אנשים עם כלבים שמטיילים עם הכלב שלהם וזה מפריע להם, כי הכלב מתחרפן וקשה להשתלט עליו. בתור אחת שהיה לה כלב אני מכירה את זה, אבל מעולם לא עברה במוחי המחשבה שאם יש חתולים אוכלים זה לא בסדר. זה הרגיש לי אבסורדי ואירוני שדווקא אנשים שאימצו בעל חיים לא באמת רואים בעלי חיים, אלא את שלהם ואת מה שנוח להם. זה פשוט מגוחך".

נועה אופיר פרוביזור. באדיבות המצולמים
צילום סלפי: נעה אופיר פרוביזור/באדיבות המצולמים

עושה רושם שהכלבים המשתוללים הם רק תירוץ לפריקת זעם על נשות חתולים. אף אחד לא יקרא להן "קט ליידיז" בפניהן, אך הן יכולות לקרוא מבין השורות שחושבים אותן למשוגעות. ואולי חלקן אכן סובלות מבעיות נפשיות מסויימות, אך לא פחות מכל אדם אחר. "למרות הדימויים שיש כלפיהן, מחקרים לא מצאו כל הבדל בין נשים שמגדלות חתולים ובין נשים שלא, ברמות החרדה, דיכאון ומדדים נפשיים נוספים", קובעת שלי כהן. "כלומר, אישה שמגדלת חתול לא חשופה ליותר בעיות רגשיות או נפשיות ממי שלא מגדלת חתול, ועל כן מדובר באגדה אורבנית".

סטיגמה נוספת שכהן מבקשת להפריך היא שמגדלות חתולים משתמשות בקשר עם חתוליהן כתחליף זוגיות. גם פרוביזור יוצאת כנגד התפישה הזו: "אפשר להגיד אותו הדבר על הקשר שהיה לי עם הכלב שלי, אבל משום מה יש את הסטיגמה על חתולים", לדבריה. "אין בזה שום היגיון. אם נפרק את זה לגורמים, אין ספק שיצור חי ששמח לראות אותך, מתכרבל ומלקק - זה משהו מאוד ממלא עבור אנשים שמסיימים את היום לבד".

היצורים הפרוותיים שבביתה מחממים את הלב והסדינים, אך כמובן, אינם מהווים תחליף לזוגיות. "גם בתוך מערכות יחסים זוגיות, לא הרגשתי שהקשר איתו נפגם בגלל החתולים או שהקשר איתם נפגם בגללו", היא טוענת. "הסטיגמה הזו צריכה להיעלם. בגדול, אני חושבת שיש יחס מאוד רע לחתולים, וזו חיה מדהימה".

קרה שהחתולים הרחיקו ממך דייטים?
"מבחינתי זה מקום לבחון את הגברים, לא אותי. דווקא כשאדם נכנס לך לחיים ורואה חלק מעולמך, שזה חתולים במקרה הזה, זו הזדמנות לבחון האם הוא מתאים לך. הוא לא חייב לאהוב חתולים כמוני, אבל אם הוא מקבל את זה ורואה את הנתינה, את הקשר - אלה כבר נקודות עבורו".

ואכן, לא כל הגברים בחייה של פרוביזור השלימו עם חתוליה. "יצאתי עם מישהו שאמר לי שהחתולים בגלל שהטבע שלהם זה לצוד, אז בזה שאני מאכילה אותם אני מונעת מהם את הדבר הטבעי שהם אמורים לעשות", היא מספרת. "עכשיו זו אשמתי גם שכלב וחתול זו חיה מבוייתת? או שהם גרים בעיר? מה הם יצודו כבר? נשמה, זה לא אריה יותר".

אישה וחתול. ShutterStock
מגדלת ארבעה חתולים יחד עם אחותה/ShutterStock

שחר מרקוס, 40, מבאר שבע מגדלת ארבעה חתולים יחד עם אחותה, הגדולה ממנה בשנתיים. שתיהן רווקות ללא ילדים, אך מרקוס מדגישה שאימוץ החתולים לא נועד להשלים איזה חוסר בחייהן. יותר מזה, היא מצהירה שתיהן כלל לא מעוניינות בילדים או בזוגיות.

"פעם לכל אחת מאיתנו הייתה מחשבה להתחתן ולהביא ילדים", היא מודה. אז מה השתבש? הכל התחיל לפני תשע שנים, כאשר החליטו מרקוס ואחותה לעבור לגור בתאילנד. "שלוש שנים האלה די דפקו לנו את ראיית העולם", לדבריה. "אחרי שנחשפנו לאיך שגברים ישראלים מדברים על נשים תאילנדיות, זה הוציא לנו כל חשק להתקרב בכלל למין הגברי. הדיבור המזלזל על נשים היה כל כך נפוץ שלא יכולנו להגיד בכלל משהו". ומה בנוגע לילדים? "אני שונאת את הכיוון שהעולם שלנו זז אליו", היא אומרת, אז לא רוצה להשאיר פה מישהו. העולם מידרדר מכל בחינה אפשרית".

בחזרתן לארץ, אחרי שלוש שנים של מגורים משותפים, המשיכו מרקוס ואחותה באותו הסידור באופן טבעי. "אני חושבת שאנשים מחפשים זוגיות מאותן סיבות שבגללן אני גרה עם אחותי", היא מסבירה. "אנשים רוצים בן אדם שיאהב אותם, שיבין אותם, שאפשר לטייל איתו, שיהיו יחידה כזו מול העולם… אם לשים את הסקס בצד, מה שיש לי ולאחותי - זה זה. אנחנו מנהלות משק בית יחד, כולל חשבון בנק, מטיילות, יוצאות, מתפקדות כמו זוג נשוי. אין לנו את הצורך הזה במישהו חיצוני שיהיה צורך להתחשב עכשיו גם בו".

באותה ספונטניות שבה החליטו לעבור לתאילנד ולגור יחד, כך הכניסו לחייהן את החתולים. בדומה לפרוביזור, מרקוס מספרת שהם אלו שבחרו בה. "יום אחד התחככה בנו חתולה קטנה ברחוב", לדבריה. "זה היה מוזר - ממתי חתול רחוב מאמץ אותך בצורה כזאת? אבא שלי אמר, 'אולי תאמצו את החתולה הזאת'. זה היה כל כך לא מתוכנן". משם, הדרך לארבעה חתולים כבר הייתה קצרה.

המספר הזה נשמע אולי מאיים מהצד, אך בבית, מבטיחה מרקוס, כולם חיים זה לצד זה בהרמוניה. "בורכנו בחתולים מאוד נוחים", היא אומרת. "ובאופן כללי, חתול זו חיה שכל כך קל לגדל שאין סיבה שלא יהיה לכל אחד יהיה אותה. רווקים, נשואים, זה לא משנה בכלל. זה שיש לי חתולים, אין לזה קשר עם הרווקות שלי או זה שאני לא רוצה ילדים. כל אחד צריך שיהיה לו חתול בבית".

כהן ממליצה שלא לקחת את הסטיגמות באופן אישי. אנו חיים בחברה, ותרבות, סיפורים קדומים ואגדות הן חלק בלתי נפרד ממנה. "על אותם סיפורים נבנים סטראוטיפים, אך הם משתנים ומקומם נחלש אך לא נכחד לגמרי", היא מסבירה. אז הסטריאוטיפים אמנם לא מתכוונים להיכחד, אך אפשר ומומלץ שלא לייחס להם חשיבות רבה. אחד הדברים שלעיתים קורה הוא התפתחות של סטראוטיפיזציה עצמית", להגדרתה, "כאשר נשים מפנימות את הסטריאוטיפ ומרגישות צורך להתנצל על כך שהן מגדלות חתולים, על אף שהן כלל לא משוגעות, לא רוצות ילדים והחתול לא מהווה תחליף לבן הזוג. בסופו של דבר, מה שאנחנו צריכים לזכור, זה שהמטרה של כל אחד מאיתנו היא לחיות את חייו לפי הערכים שהוא מאמין בהם ובדרך שעושה אותו מאושרת. לאנשים תמיד יהיה מה לומר, ואנחנו לא יכולים לאפשר לזה לנהל לנו את החיים. קל לנו כבני אדם לפעול לפי סטראוטיפים כאשר מדובר במישהו שאנחנו לא מכירים, אבל בסופו של דבר, כאשר נכיר את האדם שמולנו ואת האישיות הייחודית שלו, זה מה שיגבש את עמדתנו כלפיו. לא כולם מוכנים לזה, אך השאלה היא אם אלה האנשים שאנחנו רוצים שיקיפו אותנו בחיים שלנו". במילים אחרות - חלאס, תעשו מה בראש שלכן. וחתולים מנצחים הכל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully