מפתיע: זה מה שקורה בסוף לאנשים שאוהבים יותר מדי

בוידאו: הפסיכולוג השיקומי ירדן לוי על דיכאון וחרדה

הפרעה טורדנית כפייתית במערכות יחסים(ROCD) היא צורה של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) סביב מערכות יחסים, לרוב רומנטיות. זו הפרעה חדשה יחסית (מוכרת לנו מ2012) אשר הולכת ונעשית מדוברת יותר ויותר בשנים האחרונות. צורה זו של הפרעה טורדנית כפייתית מובילה להשפעה שלילית על התפקוד במערכות היחסים, על הרגשת האדם בקשר או להימנעות מוחלטת מיצירת קשרים רומנטיים ארוכי טווח (Doron & Derbi, 2012).

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

בכל מערכת יחסים יש לנו חששות, ספקות ומחשבות חוזרות אודות בן\בת הזוג - "האם הוא אוהב אותי באמת?", "האם הוא מספיק רציני בקשר?" - זו תופעה טבעית ונורמלית. יחד עם זאת, לפעמים המחשבות הללו הופכות להיות אובססיות, מטרידות ובלתי רצוניות וגורמות לנו להרגיש ולהתנהג אחרת. אובססיות הן מחשבות כפייתיות שמעוררות חרדה רבה וגורמות לנו להתנהג בצורה שמזיקה לנו ולסביבה, הורסות את מערכות היחסים שלנו ויכולות אף להביא לכדי ביצוע התנהגויות טקסיות, שמטרתן להרגיע את החרדה ולהשיב אלינו את הביטחון והרוגע.

ההפרעה מתבטאת לרוב בשני סוגי התנהגות עיקריים שמצביעים על אותה בעיה -
האם את/ה מאלה שאוהבים יותר מדי, או מאלה שלא מצליחים לאהוב?

ה"אוהבים יותר מידי"
כששואלים אנשים אלה "מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות בחיים שלך"? הם יענו ברוב המקרים "אני מפחד שבן\בת הזוג ייפרד ממני". התהליך שקורה מתחת לפני השטח, לצד חרדת נטישה גדולה, הוא אידיאליזציה קיצונית לבן הזוג שגורמת לאדם להאמין שבן\בת זוגו הוא מעין "אוצר מיוחד שאין לו תחליף" ושיקרה אסון נוראי אם יפסיד אותו. כמו כן, הם מפקפקים בערך שהם מביאים אל הזוגיות ומפתחים חרדה שבן הזוג יעזוב אותם מתוך אמונה כי הם אינם מספיקים לו. בשל החרדה שהמחשבה הזאת מייצרת, הם מחפשים אישורים בצורה כפייתית, בין אם זה מבן הזוג (בוחנים כמה מתנות הוא קנה להם וכמה הן יקרות ומושקעות) או מהסביבה (שואלים את חוות דעתם של אנשים לגבי כמה בן הזוג אוהב אותם) ועוד. מי שסובל מסוג זה של ROCD מוצף לעיתים תכופות, לעיתים ברמה יומית, במחשבות על סיום הקשר ואלו גורמות לו לחרדה גדולה ולשיבוש בתפקוד. הקושי כאן דומה במהותו לסוגים אחרים של חרדה - קושי לשאת את חוסר הוודאות ואת חוסר השליטה מהעתיד הלא נודע ומתרחישים שליליים אפשריים. הם צמאים לוודאות וחושבים שכאשר יתחתנו/ יעברו לגור יחד/יגיע הילד הראשון הכול יסתדר, אך במרבית המקרים לא כך הדבר.

ה"לא מצליחים לאהוב"
כשאנשים אלו נשאלים "איך זה שאתה לבד זמן כה ממושך"? הם ברוב המקרים יענו "עוד לא מצאתי את בן\בת הזוג המתאים", או "אני בררנ/ית מדי".

בהרבה מקרים מדובר בסוג נוסף של ROCD המאופיין בנטייה בלתי פוסקת להסתכל בזכוכית מגדלת על החסרונות של בן\בת הזוג הפוטנציאלי ולהתעלם מיתרונותיו. אנשים אלו חושבים מחשבות תכופות לגבי הקשר, כגון: "האם זו מערכת היחסים הנכונה עבורי?", "האם אני מרגיש\ה שזה 'זה'? וכן מחשבות על בן\בת הזוג "האם היא מספיק יפה?", "האם האף שלה גדול מידי? "האם היא תצליח בקריירה?". החשיבה מאופיינת בפרפקציוניזם של "הכל או כלום" ואמונה שאי שם מחכה להם בן\בת זוג שמתאים להם בצורה מושלמת. עיוות חשיבה זה גורם להם לחוויה חוזרת שבן הזוג לא מתאים ולא טוב מספיק, ומתעלמים מהעובדה שלכולם יש חסרונות ואין מישהו שמתאים באופן מושלם.

המחשבות המטרידות הללו יגררו צורך בבדיקות וחיפוש אחר אישורים באשר למגרעות בן הזוג, הם יתמקדו בפגמים אמיתיים או מדומים וישאלו את עצמם האם הם יכולים לחיות עם פגמים אלה לאורך זמן, גם כאשר מדובר בפגמים זעירים מאוד או שאינם קיימים כלל. כמו כן הם יחפשו אישור מהסביבה לגבי גודל הפגם של בן\בת הזוג ויעסקו בהשוואה מתמדת של בן\בת הזוג לאנשים אחרים.

אנשים אלו יחוו החמרה בכל התקדמות במערכת היחסים. כאשר יפגשו את ההורים בפעם הראשונה, כאשר יעברו לגור יחד, או יתכננו חתונה, מפחד שיעשו צעד שאין ממנו חזרה. גם כאן, החרדה שנגרמת מהמחשבות תגרור התנהגויות טקסיות שמפחיתות בטווח הקצר את תחושת חוסר הוודאות, החרדה והמצוקה, אך משמרות את הבעיה בטווח הארוך. טקסים אלו כוללים בדרך כלל בדיקה חוזרת של עוצמת הרגשות ("האם אני מרגיש מאוהב"?), בדיקת התנהגויות ("האם הוא מנשק אותי מספיק"?), בדיקת מחשבות ("האם יש לי ספקות"?). והשוואה של מערכת היחסים למערכות יחסים אחרות - של חברים, של אנשים מהעבודה ואפילו של דמויות מהטלוויזיה והקולנוע. בנוסף, אנשים הסובלים מסוג זה של ROCD מתייעצים לעתים קרובות שוב ושוב עם חברים, עם משפחה, על מנת לקבל אישורים והרגעות שיעזרו להם לחוש יותר בטוחים בבן\ת הזוג שבחרו, ואף ישתדלו להימנע ממצבים בהם יכולים להתעורר ספקות ומחשבות בלתי רצויות לגבי הקשר, כגון מפגשים עם חברים שנמצאים בזוגיות שנראית מושלמת או צפייה בסרטים רומנטיים.

כמו ברוב ההפרעות הנפשיות, תופעה זו נגרמת משילוב של גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים-סביבתיים. מבחינה ביולוגית, מדובר על הולכה איטית של סרוטונין במוח. מבחינה פסיכולוגית מדובר על דימוי עצמי נמוך והישענות-יתר על הקשר הזוגי כמקור לתפיסת הדימוי העצמי שלו. המשקל הניתן לזוגיות בחיים במקרים אלה הוא עצום.

מאפיינים נוספים הם חרדת נטישה, חוסר ביטחון בקשר עם בני המין השני, נוקשות, פרפקציוניזם, דאגנות כללית ואישיות נוקשה שיש לה צורך מוגבר יותר בשליטה, ניקיון וסדר במקום גמישות. צורת החשיבה היא של "שחור" או "לבן", "הכול" או "לא כלום", "נכון" או "לא נכון" ולא כעומדים על פני רצף, המאפיין את רוב ההתנהגויות האנושיות והיחסים בין אנשים. כמו כן, הפרעה זו קשורה לעתים קרובות באמונות יסוד קיצוניות לגבי אהבה ולגבי מערכות יחסים כמו למשל: "להיפרד מבן\ת זוג זה אחד הדברים הכי קשים שיכולים לקרות בחיים, "אם מערכת היחסים אינה מושלמת זה אומר שזו לא אהבת אמת", "אם יש ספק אין ספק". ועוד.

איך מטפלים?
אופן הטיפול תלוי בחומרת הבעיה. במצבים מורכבים יהיה צורך בשילוב של טיפול תרופתי, בעיקר תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (למשל: ציפרלקס, פרוזק, לוסטרל) וטיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT. המטרה היא לעבוד על המחשבות הנוקשות של "הכל או כלום", ועל האמונות הבעייתיות של האדם ביחס לעצמו, ביחס לבן\ת הזוג וביחס למערכות יחסים באופן כללי וכן עבודה התנהגותית של חשיפה הדרגתית לטריגרים מעוררי חרדה ומניעת תגובה.

הכותבת היא דוקטורנטית לפסיכולוגיה קלינית, פסיכותרפיסטית, מטפלת התנהגותית וקוגניטיבית, חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY, אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של פסיכולוגים ומטפלים מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית