ליהיא גרינר ושמחה גואטה. מימין: ניר פקין, רפי דלויה, עיבוד תמונה
צילום: מימין: ניר פקין, רפי דלויה, עיבוד תמונה

ליהיא גרינר לשמחה גואטה: "מתי תפסיקי עם החרטא ברטא?"

המחמאה התמימה של ירדן ג'רבי "רזית מלא!" לתמונה שהעלתה שני קליין, שאכן רזתה מלא, גררה הטפה מצד שמחה גואטה, בה היא מסבירה שזו אינה מחמאה יותר מ"השמנת!". ליהיא גרינר ממש לא הסכימה איתה, ועשתה על זה סטורי ממש מצחיק

בווידאו: ליהי גרינר (מערכת וואלה! MEWS)

בוידאו: ליהיא גרינר מסבירה לשמחה גואטה למה "רזית" זו כן מחמאה

הקרב האחרון בביצה מביא לנו את שמחה גואטה מצד אחד - ואת כל האנשים שחושבים ש"רזה זה יפה" מהצד השני. מה אומר לכן, תמונות קשות. גואטה מזמן הכתירה את עצמה לאחת הדוברות של כל הנשים שעברו את מידה 40, והיא ללא ספק לוקחת את התפקיד שלה ברצינות ומדברת לא פעם על החשיבות של לאהוב את הגוף שלנו בכל מידה וצורה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

והיא צודקת, כמובן. רזון הוא לא ערובה ליופי ממש כמו ששומן לא הופך אף אישה ליפה פחות - הבעיה של שמחה היא לא הניסיון להפוך משקל גבוה למיינסטרים, אלא אותה תכונה שהופכת רזון בריא לאנורקסיה וחיבה למאפים - למחלות לב וכולסטרול גבוה - אובססיה.

עוד בוואלה!

מור לרמן, אל תלכי: למה אנחנו כל כך אוהבים ביצ'יות

לכתבה המלאה

מה קרה הפעם, אתן שואלות? השחקנית שני קליין העלתה סלפי מעלית תמים עם פן מושלם, טוטאל לוק כחול מדויק ופיגורה חדשה ונטולת כמה קילוגרמים. התגובות היללו ונעו מה"ואווווווווו" של אגם רודברג, דרך ה"איזו מהממת" של שירה האס עד ל"רזית מלא!" בתוספת לבבות ואימוג'י כפיים של ירדן ג'רבי. בעיני גואטה זה לא מצא חן, והיא החליטה להגן על קליין מפני העלבון של ג'רבי בגופה ובמקלדתה, וכתבה בתגובה "רזית מלא זו לא מחמאה בשום צורה. כמו שלא תגידי שמנת מלא זה על אותו משקל מילים (התחביר במקור) בעיניי ולא יותר מציון עובדה."

פרט לרצון שלי להיתפס לשימוש ב"משקל מילים", תנו לי לכתוב כאן את מה שכולנו חושבים - שמחה, שחררי.

לא אטרחן אתכן בהסברים על כך שרזה זה יפה וגם שמן זה יפה כי אני יוצאת מנקודת הנחה שכולנו יודעים מה זה "פוליטיקלי קורקט". כן אומר שהתגובה של שמחה עוררה אש אצל אינספור גולשים שכתבו לה שהיא טרחנית ומגזימה, ביניהן ניקול רזניקוב שכתבה "המחמאה הכי טובה שיכולה להיות זה שיגידו לי רזית מלא!" ואם בא לכם ממש לצחוק אני מזמינה אתכם לצפות בסטורי של ליהיא גרינר, ששוב הוכיחה לכולם למה היא המלכה הבלתי מעורערת של הריאליטי של חייה, עם מונולוג נפלא שכלל משפטים כמו "מי רוצה להיות כבד?! אני רוצה להיות כבד! אני רוצה שני סנטרים! אני רוצה שני תחתים! (...) לא! אף אחד לא יגיד את זה!" וגם פנינים נפלאות דוגמת "קאם און יו גאיז נו דיי, מתי יבינו שזה לא מחמאה? לעולם לא יבינו! מתי את תביני שזה מחמאה?! מתי תפסיקי עם החרטא ברטא שלך!?"

הבעיה בתגובה של גואטה היא לא הצורך לדחוף לנו לגרון את המנטרה "שמן זה יפה" משל היינו אווזים בחוות פיטום, אלא העובדה שהיא לא קראה נכון את הסיטואציה. גם כשהמסר נכון עקרונית, צריך להבי מי האדם שעומד מאחוריו ואת מי מנסים לחנך. במקרה הזה גואטה לא מטיפה לדוגמנית שדופה שמקדמת מודל יופי בעייתי וגורמת לילדות להתבייש בגוף שלהן, אלא למדליסטית אולימפית שהגוף שלה הוא הקריירה שלה, והיא - בניגוד להרבה נשים אחרות, מתייחסת אליו כאל כלי עבודה.

ירדן ג'רבי היא ככל הנראה אחת הנשים הבריאות והחזקות בישראל, ואם היא אומרת למישהי כמו שני קליין "רזית" אני מבטיחה לכן שהיא ממש לא מעודדת אותה לנעול את המקרר ולהתחיל להתקיים על קוביות קרח וסיגריות. משנה מי עומד מאחורי המילים - ממש כמו שרובנו ניעלב אם יגידו לנו שהשיער שלנו לא נראה טוב, אבל נקבל את זה כביקורת בונה אם נשמע את זה מהספר, שגם יסביר לנו איך לסדר אותו בצורה טובה יותר. להטיף לספורטאית אולימפית על תפיסת גוף ובריאות זה כמו להסביר למייגן מרקל איך להתחתן ממש ממש טוב, בטח כשג'רבי, ממש כמו שני קליין וגואטה עצמה לא נמנית עם מודל היופי הקלאסי השדוף.

מה שהבעיר את האש זה לא המסר, אלא צורת ההגשה. הרי בסופו של דבר שמחה עושה בדיוק את מה שעושות נשים כמו קים קרדשיאן וביונסה - מנסה לשנות תודעה ציבורית ולהרחיב את מודל היופי. אבל בניגוד אליהן, שהבינו שהדרך לגרום לאנשים להקשיב היא לא בעזרת צרחות, כי אלו בדרך כלל נופלות על אוזניים ערלות, שמחה עדיין לא הבינה שהאפקט של הטון בו משתמשים כדי לנזוף בילדים שעשו משהו רע, מייצר בעיקר אנטגוניזם - יש לנו מספיק מזה בבית, ואנחנו לא מחפשים מישהו נוסף שינסה לחנך אותנו. אם גואטה הייתה מתעלמת מההערה של ירדן (שממילא לא רלוונטית אליה בשום צורה ועל כן מלכתחילה לא היתה צריכה לגרור התייחסות), הייתה מחמיאה לקליין וממשיכה בחייה, כולנו היינו פתוחים יותר לשמוע את מה שיש לה להגיד בעתיד בנושא.

הנטייה האוטומטית להגיב בכל מקרה הייתה הפעם בעוכריה - עצם ההטפה, הכעס וההטחה של המשפט הזה, בטח במישהי כמו ירדן, גרם לכולנו לרצות להגן על ג'רבי ולכעוס על גואטה, ובדרך לרחם קצת על שני קליין, שנגררה לבוץ הזה למרות שבניגוד לשתיים האלו דווקא לא הייתה בהישרדות. אני בטוחה ששמחה לא רצתה לצאת הרעה בסיפור הזה אבל זו הבעיה עם טרחנות אובססיבית - היא אף פעם לא מצטלמת טוב, לא משנה כמה היא שוקלת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully