זונה. ראובן קסטרו
צילום: , ראובן קסטרו

"ביום שאני משתחרר אני רוצח אותך": הבטחה של אבא

"ביום שאני משתחרר אני רוצח אותך" הבטיח לה האנס שלה, אביה של אורטל ביום שנכלא. אחרי עשרים שנה בכלא, לפני תשעה חודשים בדיוק, נודע לה ששחרורו הוקדם בארבע שנים. סיפור על התמודדות בלתי אפשרית

"תקשיבי טוב: אם אני נכנס יום אחד לבית סוהר, ביום שאני משתחרר אני רוצח אותך" - זה מה שאמר לה אביה של אורטל כהן (שם בדוי) 34 כיום, בעודה בת 14 בלבד, כאשר התלוננה עליו במשטרה בתום שמונה שנים שבהן התעלל בה מינית לאחר שחטף אותה ואת אחיה מאמם הביולוגית, ועלה לארץ בתואנה שהוא נוסע לבקר את אמו בברזיל. שמותיהם שונו על מנת להסתתר מהאם הביולוגית, האב נישא מחדש והתייחס לאשתו כאל האם הביולוגית של ילדיו מנישואיו הראשונים.

הסיפור המזעזע הזה מתחיל בשנים שאורטל כלל איננה זוכרת. בהיותה פעוטה, אי שם בארגנטינה, חטף אביה אותה ואת אחיה מאמם ועלה איתם לישראל, יחד עם אישה חדשה שהכיר עוד בארגנטינה. בארץ התגייר והתחתן איתה, ויחד הם גידלו את אורטל ואחיה. רק בגיל 14 גילתה כי אמה הביולוגית מסתובבת אי שם בעולם, בעקבות אירוע ששינה את חיה מקצה לקצה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

באותם ימים כהן לומדת בפנימיית-אולפנה, ונקשרת לתלמידה חדשה שלוקחת אותה הרחק מאורח החיים הדתי. "הייתי עושה שטויות", היא מספרת. "חברה שלי סחפה אחריה והבטיחה לנו מסיבות עם חיילים. גיל 14, לא ממש חושבים…". יום לפני סוף שנת הלימודים מחליטות השתיים להבריז מבית הספר, והולכות לביתה של החברה. משם, מעלה אותה החברה לרכב ומודיעה שתגיע ברכב נוסף, אחריה. "היא מעולם לא הגיעה", מספרת כהן. באותו הרכב, לדבריה, הציעו לה לשתות קולה שלימים התברר כי עורבב בה סם אונס. "הדבר הבא שאני זוכרת זה שמצאתי את עצמי במחסן מטר על מטר, תאורה אולטרה סגולה, מאוורר, ואני רואה אותו מעליי", היא משחזרת.

עוד בוואלה! NEWS

אה, עכשיו הבנו - רמי ולינור הם תקוה וליאור של העונה

לכתבה המלאה
הוא התקשר מדי שישי לברך אותה לשבת שלום, והיא, בעל כורחה, שיתפה פעולה (צילום: ShutterStock)

ביום למחרת מגיעה כהן לאולפנה בצהריים. ניכר שכולם חיפשו אחריה, והיא נכנסת ללחץ. כהן מתביישת בהיותה תלמידה סוררת ומורדת, ולכן מאוחר יותר, בשיחה עם הרב, היא נמנעת מלספר על האונס שעברה. אך האירוע מדרבן אותה לספר על כל האונסים שעברה לפני כן, מצד אביה.

בעקבות הווידוי הזה, לקח אותה צוות האולפנה למשטרה. התלונה שהוגשה כללה מעשי אינוס, סדום והתעללות פיזית ונפשית. מרגע הזה, פתחו הרשויות בתהליך מזורז לכליאת האב המתעלל. "התלונה הייתה ביום חמישי", היא משחזרת. "בשבת קראו לי לעימות והוא כבר היה אזוק, עם בגדים כתומים. אחרי העימות, שוחררתי הביתה וכבר באותו ערב אמרו לנו שהוא עומד לקבל הרבה שנים בכלא".

האב שוחרר ממאסר עולם לפני תשעה חודשים בלבד, לאחר שקוצר עונשו מ-23 שנה בכלא ל-19 בשל התנהגות טובה. כיום, כאם לחמישה ילדים, המשפט שאמר לה אז מהדהד בראשה יותר מתמיד. "אני כבר אמא, יש לי אחריות", היא אומרת, ומדבריה עולה הפחד שיממש את הבטחתו. "וואלה, הכל יכול להיות. אני לא חושבת שאדם עם מחלת נפש כזאת, בית סוהר זה מה שישנה אותו. גם לכי תדעי מה הוא עבר שם".

עם התפוצצות הפרשה, התפוצצו גם היחסים בין כהן ואחיה לבין האישה המאמצת, שעד כה חשבו אותם לאמם. "ביום שחזרנו מהעימות במשטרה, אחי ואני מצאנו את כל הדברים שלנו מחוץ לבית", נזכרת כהן. "היא לא פתחה לנו את הדלת, ואחרי שבכינו חצי שעה פתחה חצי דלת ואמרה, 'תשמעו, אני לא באמת אמא שלכם, גידלתי אתכם רק בשביל אבא שלכם ועכשיו כשהוא בכלא אני לא חייבת לכם כלום'".

למה את חושבת שהיא עשתה את זה?
"היא חשבה שזו אשמתי, שאני פיתיתי את אבא שלי לשכב איתי. את מבינה? ילדה בת 6 מפתה את אבא שלה".

כל זה קורה כאמור עם סיום שנת הלימודים באולפנה, ששימשה לכהן גם כמקום מגורים. כיוון שלא ניתן לה לחזור לביתה, מצאה עצמה כהן נתונה לחסדיהן של רשויות הרווחה, ונשלחה למשפחת אמנה. אותה משפחה התבררה כחרדית אדוקה, ואילצה את הנערה הנטושה לשמור על קשר עם אביה, בשם כבוד האב. "לא אהבתי אותם", היא מודה. "בהתחלה ממש התנגדתי, אבל הם כל כך ישבו לי על הראש שבסוף זה חלחל". הוא התקשר מדי שישי לברך אותה לשבת שלום, והיא, בעל כורחה, שיתפה פעולה.

"הוא היה ממשיך לנצל אותי בדרכים אחרות, משתמש בי" (צילום: ShutterStock)

יום אחד כלו כל הקיצים. אורטל מחליטה שאיננה מוכנה לשאת עוד את החיים שנגזרו עליה, ובורחת מהבית לרחוב. שם, בגיל 17, הכירה את מי שהוא היום הגרוש שלה, והתחתנה איתו. "אחרי שנולדה לי ממנו ילדה המשכנו עוד לבקר את אבא פעם, פעמיים", היא מספרת. "ואז הבנתי שהקשר הזה לא טוב לי. הוא היה ממשיך לנצל אותי בדרכים אחרות, משתמש בי למשל כדי שאביא לו תמונות של הילדים הנוספים שלו מהגרושה. כשהיא גילתה את זה היא התפוצצה עליי. ניתקתי איתו קשר, ומאז ועד היום לא החלפנו מילה".

עד היום, אורטל לא מבינה מדוע חטף אותם אביה וברח. על פי גרסתו, האם היא זו שלא רצתה בהם ונטשה. כשהגיעה לארץ, לפני שנים ספורות, ניסתה אמה של אורטל לספר לה את הסיפור לעומקו וגם הביאה הוכחות, אך יש דברים שכהן עדיין מתקשה להבין בשל מחסום השפה. "כשבאתי לארץ הפסקתי להשתמש בשפת האם שלי ואני כבר לא מבינה כל כך ספרדית, אז קשה לי לדבר איתה", מסבירה כהן. "גם הספרדית שהיא מדברת (צ'ילאנית) והספרדית שלי (ארגנטינאית) הן שונות".

את השנים שחלפו מאז עברה אורטל בשקט יחסי, ונדמה היה שהצליחה להמשיך בחייה. אך לפני כתשעה חודשים השמיים נפלו עלייה שוב, כאשר גילתה אורטל בשיחת טלפון מקרית כי אביה שוחרר מהכלא ארבע שנים לפני המועד הצפוי. "הייתי בהלם, כי היו מתקשרים אליי פעם בכמה זמן מוועדת שחרורים לשאול אותי אם זה בסדר שהוא יצא לחופשות", היא משתוממת. "אמרו לי שמתי שהוא יצא הם בטוח יתקשרו להודיע לי, ועל פי החוק זה חובה. אבל הם לא אמרו לי כלום - פתאום גיליתי את זה כדרך אגב".

באותה תקופה היא מקבלת טלפון ראשון מאמה הביולוגית. הטלפון הזה תופס אותה בבית החולים, בדיוק לאחר לידתה של בתה הבכורה. "לא רציתי לדבר איתה", היא נזכרת. "מה היא מתקשרת עכשיו? אז, מבחינתי, אמא שלי נטשה אותי". בטלפון, מתעקשת האם כי האב הוא זה שחטף ממנה את אורטל ואחיה, וכי בעקבות הטלטלה חוותה פגיעה בזיכרון. רק לאחר שנים, כאשר הזיכרון החל לשוב אליה, גילתה שילדיה עלו לישראל. כהן המבולבלת משיבה לה בשאלות, ובראשן, איפה הייתה כל השנים. "היא אמרה שחיפשה אותנו, והיו גם כמה שנים שהיא איבדה את השפיות מרוב דיכאון והייתה מאושפזת", משחזרת אורטל.

את מקום המצאם של ילדיה גילתה רק לאחר שנים ארוכות, דרך הורי האישה החדשה של בעלה. "אמא שלי פנתה אליהם ואמרה, 'אני יודעת שהבת שלכם עם בעלי ואני רק רוצה לדעת שהילדים בסדר'", מספרת כהן. לפי סיפורה של האם, הורי האישה החדשה טענו שאינם יודעים דבר - "אבל אמא שלי התעקשה: 'אין מצב שהיא לא יצרה אתכם קשר'. אחרי כמה שנים הם נשברו וסיפרו לה שאנחנו בישראל, ואז היא פנתה לשגרירויות". לגרסת האם, איש לא התייחס לטענותיה ברצינות.

"מצאתי את עצמי במחסן מטר על מטר, אולטרה סגולה, מאוורר, ואני רואה אותו מעליי" (צילום: ShutterStock)

שחרורו של האב בטרם עת לא הייתה ההפתעה המטרידה היחידה שפקדה אותה בשנים האחרונות. שנים ספורות לפני שחרורו, קיבלה כהן מאביה בקשת חברות בפייסבוק. "הייתי בהלם שהוא הצליח למצוא אותי בכלל, כי בינתיים כבר החלפתי שם", היא אומרת. "דיברתי עם הוועדה ואמרתי, 'מה, יש פייסבוק בבית סוהר?'. אמרו לי, 'לא, ממש לא, זה לא יכול להיות. אבל אני רואה את הפרופיל וגם רואה שזה הוא ולא מתחזה". לימים גילתה שאביה התחתן עם סוהרת בתוך כתלי הבית סוהר, ודרכה, ככל הנראה, הצליח לשמור על קשר עם העולם שבחוץ. "בגלל שהיה אסור שהיא תהיה אתו היא התפטרה הלכה להיות גננת", מגלה כהן בנימה חצי משועשעת. "כשנכנסתי אליו לפרופיל, ראיתי פוסט שהוא הקדיש לה".

כהן מספרת את סיפורה בשוויון נפש מוחלט שעומד בסתירה לזוועות שהיא מתארת. האדישות המתעתעת שלה עלולה ליצור רושם שהתגברה על כל תלאותיה, ואולי זו הסיבה בגללה נדחתה גם מהמרכז לבריאות הנפש שאליו פנתה בתחילת שנות העשרים שלה, במטרה לקבל טיפול. "אחרי שתיים-שלוש פגישות אמרו לי שזה נראה כאילו התגברתי", טוענת כהן. "אמרו לי, אין לנו איך לעזור לך, מה שעברת בחיים זה באמת לא פשוט אבל את מאוד מודעת לעצמך ולמצב שלך ונראה שאת מתמודדת', משהו כזה". את התגובה המשונה הזו קיבלה, לדבריה, על אף שהגיעה למרכז לאחר ניסיון התאבדות. "זה היה מקום שהיה אמור לקחת אותי, להרים אותי", לדבריה. "חשבתי, אם הם לא יכולים לעזור לי, אז מי כן?!". בעקבות שובם של התקפי הפוסט-טראומה פנתה אורטל לטיפול במרכז אחר ואף החלה ליטול תרופות פסיכיאטריות להקלה על מצבה.

הטיפול והתרופות הצטרפו לחייה ממש לאחרונה, ולכן כהן טרם יכולה להעיד על תרומתם לבריאותה הנפשית. מה שבטוח סייע לה, לדבריה, אלה השיחות הבלתי פוסקות שניהלה עם הסובבים על הטראומות שחוותה. החזרה על אותם סיפורים היא לדעתה גם הסיבה בזכותה מתאפשר לה לדבר עליהם כיום בקלילות שכזו. "אין כמעט בן אדם שמכיר אותי במציאות ולא מכיר את הסיפור הזה", היא מודה. "ככל ששמעתי את עצמי מדברת עיכלתי את מה שעברתי, וכל בן אדם שפגשתי הפך לסוג של פסיכולוג. בפעמים הראשונות הייתי נקרעת, לא מפסיקה לייבב ולבכות, אבל הגעתי למצב שכל כך עיבדתי את זה שאני מדברת על זה ב'אהלן אהלן'".

עד לא מזמן עמד סגנון הדיבור של כהן בהלימה עם מצבה הנפשי. לאחר שני עשורים של עיבוד הטראומה הרגישה כהן שהיא שולטת בחיה, אדונית לרגשותיה ולגורלה. אך לפני תשעה חודשים, עם שחרורו של האב בסמוך ללידת בנה הקטן, כל הצלקות נפערו מחדש והופיעו אצלה תסמינים של פוסט-טראומה. "השחרור שלו, הלידה, הכל הצטבר לקטסטרופה", היא אומרת. על רקע הלידה, חוזר ומנקר בראשה אותו איום של אביה מלפני עשרים שנה: "ביום שאני משתחרר, אני רוצח אותך". "עד הלידה הייתי בסוג של שליטה", לדבריה. "מייעצת לאנשים עם פוסט טראומה, נותנת להם סוג של תקווה. עכשיו, כל זה השתנה. גם בגלל ההורמונים של הלידה, וגם כי יש לי אחריות כלפי הילדים שלי".

התפרצות הפוסט-טראומה מתבטאת, בין היתר, בהפרעות בשינה ובאכילה. "זה רודף אותי כל לילה", משתפת כהן. "פתאום חזרו לי פלאשבקים לאיך שהוא היה פוגע בנו ומתעלל בנו. כל החרדות שלי חזרו וירדתי דרסטית במשקל. איזה 20 קילו. יש לי התקפות זעם, מה שלא היה לי לפני. אני מתפרצת, שוברת דברים בבית, צורחת. זה יצר לי מלא ריבים עם בעלי".

"ביום שחזרנו מהעימות במשטרה, אחי ואני מצאנו את כל הדברים שלנו מחוץ לבית" (צילום: ShutterStock)

הוא לא מבין מאיפה זה בא?
"באותו רגע שיש לי התקפת זעם, לא. אנשים שאין להם פוסט טראומה לא יכולים להבין את זה. 'אהה, עכשיו סתם היא השתגעה, סתם היא התפוצצה'. חושבים שאני עצבנית כי ככה אני. אני מנסה להסביר לו, אבל זה קשה. הוא הכיר אותי כשלא היה לי כלום, הייתי יחסית בסדר. בחיי היום יום שלי אני מתנהלת די נורמטיבי, ופתאום זה התפרץ משום מקום. הוא אמר לי שרק כשאתה גר עם בן אדם הרבה זמן, אתה מבין מי הוא. אז מבחינתו זה מה שזה - ככה אני מבפנים, וקודם רק הסתרתי את זה".

כהן מעידה שהתפקוד היום-יומי שלה נפגע ללא היכר. "כל קושי שעולה, מבחינתי נהיה אסון", לדבריה. "אני קובעת לפגישה עם מישהו ואני מאחרת - אני לוקחת את זה מאוד קשה, ברמות של בכי היסטרי, והאשמות, ו'למה לא יכולתי לצאת לפני'. אני מאוד רגישה לכל דבר. אם משהו נראה לי קצת לא במקום, התגובה שלי קטסטרופלית. בראש אני יודעת שזה מוגזם לא פרופורציונלי, אבל לא מצליחה לעצור את זה. זה רגש שפשוט מתפרץ".

התפרצותה המחודשת של הטראומה פגעה גם בחשק המיני שלה, אך זה, לדבריה, הרע במיעוטו. "לפעמים החשק שלי ירוד ברמות שלפעמים אני חושבת שאני א-מינית", היא מעידה. "זה קשה עם הבעל בעיקר, כי יש את העניין של לספק אחד את השני, אבל אין לי את היצר הזה אתו, ולא בגללו. יש לי חסימה, משהו שמונע ממני. עד לפני תשעה חודשים הייתה תשוקה, אבל מאז הידיעה על אבא שלי, לא".

התעוררות הטראומה מתבטאת גם בחלומות שלה, אותם כהן חווה, להגדרתה, ככפיה בפני עצמה. "בחלומות שלי אני חולמת שאני אובססיבית לסקס, נהנית מזה ובא לי לזיין את כל העולם", לדבריה. "אלה דברים שבמציאות מה זה רחוקים ממני שנות אור, וזה עוד משהו שגורם לי להיסגר, אני מרגישה שהחלומות האלה נכפים עליי. במציאות נדיר שאני נהנית מסקס. אני יכולה לספור על כף היד את מספר הפעמים שנהניתי. גם בתקופה שהיה לי המון סקס, גם אז, זו לא הייתה הנאה".

לכהן ברור כי חוסר ההנאה שלה מסקס קשור בקשר ישיר לטראומה המתמשכת. "בזמן שאבא שלי היה עושה את מה שהוא היה עושה לי, הוא היה מבקש ממני כל מיני דברים שגבר מבקש מהאישה שלו", היא מספרת. "מאז, כל פעם שגברים ביקשו ממני דברים בסקס, כאילו שמעתי את אבא שלי מבקש, וזה גרם לי לדחייה. 'בואי תנשקי, בואי תמצצי, בואי תעשי לי ככה'. כשהוא שם לי יד על הראש - היה לי הכי קשה, כי אבא שלי תמיד היה עושה את זה, מכריח אותי בכוח. יצא לי לא פעם לראות את עצמי במהלך סקס, ממש כאילו הנשמה שלי עוזבת את הגוף ורואה אותו מלמעלה. בפנים אני בוערת, בוכה את החיים ובחוץ אני גוש קרח".

"מאז, כל פעם שגברים ביקשו ממני דברים בסקס, כאילו שמעתי את אבא שלי מבקש" (צילום: ShutterStock)

חשבת להוציא צו הרחקה?
רציתי להוציא, אבל כדי להוציא נגדו צו הרחקה הוא יהיה חייב לדעת את מקום המגורים שלי כדי לדעת ממה להתרחק, ואני לא רוצה שידע איפה אני גרה".

מה את מרגישה לגבי הקדמת השחרור?
"זה מורכב. מצד אחד אבא שלי היה בן אדם מאוד טוב. זה מוזר להגיד אבל הוא היה תורם לקהילה, מאוד מוכר בעיר בתור פעיל חברתית, מצוות בסתר, עזרה לזולת. הייתה לו חנות תכשיטים והוא היה תורם תכשיטים ודברים כאלה כדי לעזור לאנשים. תמיד הכירו אותו בפן החיובי, בשבתות הוא היה מזמין את כל הילדים של השכונה ומפנק אותם במעדנים וכאלה. ומצד שני הייתה לו את מחלת הנפש הזו של מה שהוא היה עושה לי".

את באמת מאמינה שהוא אדם טוב?
"אני יכולה להגיד שגדלתי עם בן אדם טוב מבחינת חינוך, מבחינת ערכים שהכניס לנו. יום הולדת היינו חוגגים ככה שמי שיש לו יום הולדת, כולם מתאספים סביב המיטה שלו בבוקר, מביאים לו ברכות, מתנות. היינו יוצאים יחד הרבה לטיולים והוא היה מנסה להעשיר לנו את הידע כל הזמן. כשגרנו בחו"ל גרנו בסוג של וילה, והיה עושה לנו בית על העץ, מלמד אותנו על חקלאות. חגגנו שם גם חגים של נוצרים, חג המולד, והוא היה מקשט את העץ במנורות. אז מצד אחד זה, ומצד שני ההתנהגות הזאת. הייתה לו אישיות אחת כזאת ואחת כזאת. אם אתה מביא ילד לעולם ואתה מתעלל בו בצורה כזאת, אתה כנראה חולה נפש וכל השנים בכלא לא באמת משנות אם לא עברת טיפול מאסיבי".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully