זוג בהריון עם שותפה פוליאמורית. ראובן קסטרו, באדיבות המשפחה
צילום: ראובן קסטרו, באדיבות המשפחה

כאן גרים בכיף: זוג בהריון, שני כלבים ושותפה פוליאמורית

גילי ותום הם בני זוג שמצפים לילדם הראשון, ודנה היא השותפה שלהם לדירה. לא מתוך כורח לא במקרה, אלא כבחירה מודעת לחלוטין. אופיר סגרסקי ניסתה לברר למה הם עושים את זה לעצמם, והופתעה

מי ומה מונוגמיה (AP, Reuters, Getty Images, Shutterstock)

"כשנכנסתי לפה חשבתי, 'זה בית לנצח'. הכל היה כל כך נכון ומושלם. ועם זאת ידעתי שיש תאריך תפוגה", מספרת דנה לויטס (34), מדריכה בהוסטל לצעירים בסיכון. הבית שהיא מדברת עליו זוהי דירתה המשותפת ביפו עם בני הזוג גילי בית הלחמי (33), שחקנית, ותום ווליניץ (36), במאי, מחזאי ומורה לתיאטרון. תאריך התפוגה שציינה הוא תאריך כניסתה של גילי להריון. מאז התאריך הזה הגיע, ודנה נשארת לגור עם הזוג ההריוני, אך היכונו לטוויסט בעלילה - היא נשארה איתם הרבה אחרי התאריך הזה, ומתוכננת להישאר גם הרבה אחרי הלידה.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

חיי שותפות בגילאי השלושים-פלוס אינם מראה נדיר בת"א-יפו. חיי שותפות של זוג הריוני עם חברה טובה, זה כבר הרכב שמרים גבות גם בסביבה המקומית, אפילו בקרב מי שוויתרו מזמן על מבנה המשפחה המסורתי. בואו נודה: יש במאזן הזה משהו מוזר לאוזן הנורמטיבית. מיד אנו מדמיינים את עצמנו במקום הזוג ש"תקוע" עם צלע שלישית או - רחמנא ליצלן במקום אותה צלע שלישית, ושואלים את עצמנו למה לעזאזל לרצות להימצא בסיטואציה כזו. מבחינת שלושתם, זו הייתה הבחירה הכי טבעית בעולם.

"כשדיברנו על לגור ביחד, אני זוכרת שישבנו ודיברנו על זה ועלתה השאלה 'מה אם גילי תיכנס להריון'", מספרת לויטס. "גילי אמרה שאם זה יקרה יתכן שהיא תרצה שהם יעברו חזרה לבית ילדותה של גילי". דנה שמרה את השיחה הזו בזכרונה כאמת-נצורה, וכאשר הצטרפה לבית, החלה לשמוע את השעון מתקתק בראשה. "זה העציב אותי, כי הכל היה כל כך נכון ומושלם", היא אומרת.

עוד בוואלה!

תנוחו: הנשים שצריכות למצוא דרכים חדשות לעשות כותרות

לכתבה המלאה
"חשבנו שאולי היא זו שלא רוצה להישאר". גילי ותום (צילום: באדיבות המשפחה, ראובן קסטרו)

כשגילי אכן נכנסה להריון, לויטס הבינה מה משמעות הדבר מבחינת עתידם המשותף. אך גילי מזמן שכחה את השיחה ההיא, ובינתיים, השלושה התקרבו כל כך שמבחינת גילי ובן זוגה תום, היה ברור כשמש שהמשולש יתפתח לכדי מרובע. כאשר דנה חלקה לפניהם את תחושותיה, הם נבהלו. "חשבנו שאולי היא זו שלא רוצה להישאר", נזכרת בית הלחמי. "אני התחלתי לבכות", מוסיף ווליניץ.

מכאן, מתכננים השלושה להישאר יחד ללא תאריך תפוגה. נשמע צפוף? "כן, צפוף זה טוב בשבילי", לדברי לויטס. עכשיו הם מנסים להבין מה בדיוק יהיה תפקידה של דנה ברביעייה היחודית הזו. "אנחנו יודעים מה זה הורים ומה זה דודים, אבל איזה עוד תארים יש?", שואל ווליניץ. "הבנו שיהיה לדנה יהיה מקום משמעותי בחיי המשפחה שלנו, אבל לאט לאט נבין ביחד איזה תפקיד היא רוצה לקחת". כמי שטרם התמודדו אפילו עם תפקיד ההורות, השניים יודעים שלפניהם עוד הרבה שאלות לענות עליהן. גם בינם לבין עצמם, וגם לסביבה.

"כשאנשים מבחוץ שומעים את הסיפור הזה תמיד יש דאבל טייק: אומרים 'מה, דנה תגור אתכם כשיש תינוק?' ואז 'וו או, איזה נפלא שיש שלושה אנשים על תינוק'", מספר ווליניץ, ודנה מוסיפה: "כשתום סיפר שהוא כבר דיבר על זה עם אנשים, זה החלק שבו אני התחלתי לבכות. כי זו הייתה פעם ראשונה, קצת כמו בהצעת נישואים, שקיבלתי הזמנה רשמית להיות חלק ממשפחה. זה משהו מאוד גדול".

השלושה מתגוררים יחד מזה שנה, אך היכרותם עם חיים שיתופיים החלה הרבה קודם לכן. ווליניץ גדל בקומונה של תנועת הבוגרים של הנוער העובד, והתגורר עם חבריו לתנועה במצפה רמון עד גיל 27. כשעבר לתל אביב התמיד באורח החיים השיתופי. "ידעתי שאני רוצה לגור רק עם חברים, ושאני לא מוכן לשיטת המדפים במקרר", הוא מספר. המודל הכלכלי שלהם, לפיכך, גם הוא שיתופי. "האוכל של כולם. מה שאנחנו עושים זה שיש לנו אפליקציה של הוצאות, ואנחנו מכניסים את כל ההוצאות לאורך החודש לאפליקציה ובסוף החודש מחלקים בשלוש".

"קיבלתי הזמנה רשמית להיות חלק ממשפחה. זה משהו מאוד גדול" דנה (צילום: באדיבות המשפחה, ראובן קסטרו)

צורת החיים הזו לא זרה גם לבית-הלחמי. "אני מבינה כמה זה יוצא דופן רק מהתגובות של אנשים", היא אומרת. בשבילה, בית שיתופי הוא ברירת המחדל, מפני שבדיוק באחד כזה העבירה את ילדותה במרכז תל אביב. "בבית שבו גדלתי היה בית שבו הדלת אף פעם לא נעולה, וכל החברים שלי והחברים של אמא שלי ואחותי - כולם ידעו את הטריק של לפתוח את האינטרקום עם כרטיס אשראי. כולם נכנסים ויוצאים, ויש אוכל, והוא נגמר כי שמונה אנשים אוכלים אותו במהלך היום. הבית שלי בשביל המון אנשים היה הבית השני שלהם. יש לי ממש בדם שלי איזו אווירת 'בואו תיכנסו לתוך המרחב האינטימי שלי'".

אצל בן זוגה, הגבולות מעט קשיחים יותר. "קאוצ'סרפינג אני לא אעשה", הוא מצהיר. "שום סיכוי שבעולם להביא לפה מישהו זר. כל מי שגר איתנו זה חברים שלנו שהכרנו מלפני ושאנחנו אוהבים אותם. לגילי פחות היה מפריע אם היו פה זרים, אצלי זה הרגע שבו אני מיזנטרופ". "צריך איזו התאמה במבנה הפנימי", מחדדת לויטס. "אני וגילי מכירות מגיל צעיר, מאותו 'הבית של גילי', אז יש לנו קונספטים דומים של בית". רואים שהקונספטים שלהן דומים. גילי ותום עצבו את הבית, והלבוש של דנה כמו עוצב בהתאמה אליו. היא לובשת שמלה שמזכירה מאהל אינדיאני קטן, כמעט תואם לדוגמה השבטית על כריות הסלון שלהם.

דנה מזוהה עם אורח החיים השיתופי מאז נדודיה הארוכים בעולם וכניסתה לעולם הפוליאמוריה. באופן מפתיע, היא מעידה על עצמה שחרף כל השיתופיות המאפיינת אותה, היא זקוקה להמון מרחב פרטי משלה. "פעם גרתי עם בן זוג ועם בת הזוג הנוספת שלו, וזה היה יותר מדי בשבילי", היא משתפת. "לא הייתי חוזרת על זה". גם עכשיו היא חלק מסוג של שלישייה, אך הפעם הדינמיקה שונה לגמרי. "כל משולש מאוד תלוי בשלושת האנשים שמרכיבים אותו", לדבריה. "בקשר המגורים הפוליאמורי ההוא, הקושי שלי היה להיות יותר מדי בחיים של כולם. הייתי זקוקה לנפרדות, ופה יש לי אותה. יש לי את החדר שלי והוא רק שלי ואין על זה שאלה".

ממערכת היחסים ההיא לויטס כבר יצאה וגם הספיקה להיכנס לאחת חדשה, אף היא פוליאמורית. הקשר הנוכחי, עם בן זוגה ירון, כבר בן שלוש וחצי שנים והחל הרבה לפני המעבר לדירה של גילי ותום. גם אז וגם עכשיו, היא אומרת, כרגע אין בכוונתה לעבור לגור איתו. "באתי מכמעט עשור של חיים משותפים מאוד אינטנסיביים. כשהתחלתי זוגיות עם ירון מההתחלה הסברתי שאני אזדקק למרחב משלי ושאני לא מחפשת או ממהרת לגור ביחד".

תחושה שיש הכל מהכל, וזה לא ייגמר לעולם (צילום: באדיבות המשפחה, ראובן קסטרו)

את לא מזדהה בכלל עם הקשר בין זוגיות לבית?
"מבחינתי זוגיות כן מתרכבת לתוך הקונספט של בית, אבל היא לא כל מה שיש בבית - זה קונספט הרבה יותר גדול ממנה. לירון יש עוד בת זוג, נשואה. אידאלית אנחנו שואפים שגם הוא והם יתקרבו ויתרכבו לתוך הבית הזה, ואנחנו באמת מנסים לקרב אותו פיזית לכאן".
תום: "אני שולח לו הודעות כל פעם שאני רואה דירה להשכרה פה באזור, כדי שהוא ירגיש יותר בנוח לבוא ולבקר פה".
דנה: אחד הרגעים הכי שמחים שהיו פה זה כשטל ואופיר הגיעו לעשות כאן מנגל. טל היא בת הזוג הנוספת של ירון ואופיר הוא בעלה של טל".

בולבלתי.
תום: "תראי איך שמרתי אותם בטלפון: 'דנצי', 'ירון של דנצי', 'טל של ירון של דנצי' ו'אופיר של טל של ירון של דנצי'. ודנצי היא שלנו".

איך אתם מדמיינים את זה פיזית? שכולם יגורו באותו בניין, רחוב?
דנה: "אני מדמיינת מלא כיפות אדובי כאלה, כמו שיש בדרום טקסס, ואנחנו נחייה במין איגלואים כאלה, כשבאמצע דשא".
גילי: "וגינת ירק, והרבה חיות".
תום: "ווייפיי".

עכשיו ירון עובר דירה, ודנה עוברת איתו, אבל גם נשארת בדירה המשולשת. מבולבלות? גם אני. לויטס מסבירה שהיא חיה בין שתי דירות. גם קודם לכן, בילתה חצי מהזמן בדירת בן זוגה, ועכשיו כשהוא עובר דירה - היא עוברת איתו. כלומר, חצי עוברת איתו. החצי השני נשאר פה, ביפו. "אני מעבירה אנרגיות מפה לשם", להגדרתה. "יש בזה משהו נחמד. אנחנו לא פה בחממה כל הזמן".

"כשיש עוד זוג עיניים בבית, זו זווית נוספת וחשובה. היא מאפשרת גם הפרדת כוחות" תום וגילי (צילום: באדיבות המשפחה, ראובן קסטרו)

שזה אולי קצת עונה על השאלה הבאה שלי: גילי, תום - לא חסרה לכם פרטיות?
תום: "אצלי, דווקא כשדנה בבית אני מרגיש שאני יכול להיות בנפרד רגע עם עצמי. לפעמים אני מעדיף להיות בחלק הרחוק של המשולש, נגיד כשגילי ודנה רואות 'שר הטבעות' בפעם השלישית לאותו שבוע. אז אני יכול להיות לבד, כלומר לשחק במחשב".

הבית נראה "מאוד תום וגילי", מעידה לויטס, ולא בכדי - נראות הבית מייצגת את אחוז השותפות של כל אחד מהצדדים בו. "האחוז שלי נמצא בחדר שלי וזה בסדר", לדבריה. הצצה לחדרה מגלה שהאחוז הזה מתבטא בבלאגן גדול, צבעוני ומלא חן, שמצומצם לאותו חלל בלבד. יתר הבית מסודר להכעיס. הכל מעוצב בטעם, מרווח, נעים ומזמין. פריטי נוי רבים מעטרים את החלל והקירות, וכולם מתכתבים זה עם זה, בשפע רב-היגיון. אנו עורכים את הראיון סביב שולחן האוכל הגדול, אליו מוגש כיבוד: אגוזים, שוקולד, עוגיות. מדי פעם מישהו מלקט לו בנחת אגוז או קוביית שוקולד, בתחושה שיש הכל מהכל ולעולם לא יחסר. אסתכן בקיטש כשאתאר תחושה של הרמוניה.

ההרמוניה הזו נשקפת גם ממערכת היחסים של תום וגילי לבדם: הם גרים יחד, עובדים יחד, מנהלים זוגיות. נראה שכל סדר היום שלהם מורכב מאינטרקציה משותפת. אך מה שנראה הרמוני מהצד, נחווה על ידי ווליניץ כ"סימביוטי", ולאו דווקא לטובה. "בזוגיות שהיא כזאת, יש לפעמים גם הסרת גבולות שהיא לא בריאה", הוא מודה. "הבן אדם שמולך נהיה מובן מאליו, ואפשר לדבר איך שרוצים ואין שניה לעצור להבין איך אני מתנהג, איך אני מתנהגת. כשיש עוד זוג עיניים בבית, זו זווית נוספת וחשובה. היא מאפשרת גם הפרדת כוחות".

אבל מי מוציא את הכלבים? תום, גילי ודנה (צילום: באדיבות המשפחה, ראובן קסטרו)

אתה מסתמך על דנה כשופטת בריבים ביניכם?
תום: "אני מרגיש שניסיתי להפיל את זה על דנה כמה פעמים. קרו כמה פעמים שפניתי לדנה אחרי התנגשויות שלנו. כתבתי לה ומיד אחר כך כתבתי, 'סליחה, לא הייתי צריך לשים אותך במקום הזה'. עשיתי את זה ומיד הבנתי שזה לא בסדר".
דנה: "הם מאוד רגישים לזה. אבל יש סיטואציות, כמו בכל חברות עם זוג, שהם מדברים אלייך כל אחד לבדו על הסיטואציה הזוגית".

אל ההרמוניה הזו מצטרפים, או "מתרכבים", כמו שאומרת לויטס, שני כלבים עם שמות משלימים - וונדי ופיטר. אלה נקראים על שמן של הדמויות הראשיות בהצגה שבה נפגשו גילי ותום, הוא כבמאי ומחזאי והיא כשחקנית ראשית. הכלבים נחים בסבלנות על הספות עד לתום הראיון, נוטלים עוד חלק בשלמות הקוסמית העדינה והמשונה של הבית הזה. הכל מונח במקומו כרגע, אך דינה של שלמות קוסמית הכוללת כלבים להיות מופרת על ידי השאלה הקשה מכל - מי יוציא אותם לטיול בלילה. "תום ואני מוציאים אותם לטיולים", פוסקת בית-הלחמי מבלי למצמץ. "לעיתים רחוקות מבקשים מדנה, משתדלים לא לבקש יותר מדי". לויטס ממשיכה אותה: "הם לא מבקשים מספיק". "אנחנו משתדלים לא להגזים", מוסיף תום". ולויטס: "הם צריכים לבקש יותר".

הרמוניה, כבר אמרנו?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully