בא נאמר את זה חד וחלק, אייקון פמיניסטי- היא לא. ואפילו חיבוק ענק מביונסה האלילה, לא יעזור. למייגן מרקל הייתה הזדמנות נדירה לקחת את מיתוס הנסיכה, לפרק אותו לגורמים ולהרכיב מחדש לעיניי העולם כדי להוות השראה חשובה למיליוני ילדות ונערות. אבל היא פספסה ובענק.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
בפעם הראשונה שהתוודעתי למרקל, כאנגלופילית מושבעת, אני מודה, התרגשתי. הארי שבר את כל החוקים הלא כתובים ומצא לעצמו כהרגלו דרך חדשה למרוד, עם בת זוג לא צפויה לכאורה, כאילו הלב יכול להיות צפוי. מרקל אמריקנית, מבוגרת ממנו, שחקנית ולא מליגה א', גרושה וחצי שחורה, עם משפחתולוגיה מסובכת אפילו יותר משלו. למרות השמרנות, בבריטניה בכלל ובארמון בפרט קיוו שמרקל, תביא למשפחת המלוכה את האפיל העדכני שהמוסד האנכרוניסטי (אך המאוד כלכלי) הזה כל כך זקוק לו.
מההתחלה היה ברור שמרקל תעשה את הדברים בדרך שלה. היא שברה מוסכמות מהיום הראשון והייתה לנושא שיחה אהוב בכל שעת תה מנחה. הדיונים הפכו סוערים יותר עם כל שערורייה שמרקל עוררה, אבל זה היה צפוי לפחות כמו נאום חג המולד של המלכה. הרי אין בן מלוכה שחמק מתעשיית הצהובונים הבריטית.
עוד בוואלה!
וכל זה היה לה קשה למרקל. הפתעה הפתעה, לא קל לחטוף ביקורת על שיפוץ מיותר על חשבון משלם המיסים הכולל אמבטיית נחושת ב-5,000 ליש"ט בתקופה של משבר כלכלי. העם הבריטי גם לא מחבב שמטיפים לו, למשל, להגביל את הילודה למען שמירה על המאזן האקולוגי ואז טסים במטוסים פרטיים, כמו שעשו הסאסקסים.
אבל לא בענייני הפינוק עסקינן, כי אם במותג הפמיניסטי שמרקל מנסה לטפח במאמצים רבים: מהפצת הסרטון שלה כילדה שנלחמה בפרסומת סקסיסטית ועד השער בווג כשכבר הייתה דוכסית. אלא שכדי להיות פמיניסטית צריך יותר ממילים יפות.
זה באמת יכול היה להיות סיפור אגדה פמיניסטי למופת, אילו מייגן הייתה בוחרת לרסק את העלילה הקלאסית של הנסיכה שהנסיך מציל אותה. בגרסה המודרנית הזאת היא הייתה יכולה להבהיר שלהפוך לנסיכה לא צריך להיות חלום מתוק של כל ילדה ונערה ובכלל זה הרעיון של מציאת פרינס צ'ארמינג, הגבר הנכון, כנקודת המפנה אל האושר החלומי עד עצם היום הזה. היא מספיק חכמה ושאפתנית כדי לעמוד שם בזכות עצמה, ממש כמו יריבתה, גיסתה הנסיכה קייט. אל הסכסוך הזה עוד נגיע.
כאמא לילדה קטנה, שקנתה לבתה בעיקר טרקטורים ומקריאה לה לפני השינה ספרים על רות ביידר גינצבורג הידועה לשמצה ואת "הנסיכה הכי גרועה" (על הנסיכה שעושה כל מה שנסיכות לא אמורות לעשות והו כמה שהיא שווה!), אני חייבת להודות שהמסר הזה עדיין עובר לבת שלי, אמנם פחות מבעבר, אבל עדיין. זה בכל מקום, גם אם אני נותנת לבתי להיחשף פחות ליפהפיה הנרדמת ויותר למואנה או אלזה; ואין דרך להתחמק מזה. מייגן הייתה יכולה לשבור את הקרח לתמיד.
הראיון אצל אופרה חשף הרבה, אבל לא חשף הכל. מבלי לגרוע בחומרת הדברים שהציגו מייגן והארי ודורשים בדיקה, על גזענות או חוסר יכולת לקבל טיפול נפשי הכרחי; את הטענה שמייגן חשה שהיא "איבדה את הקול שלה", אני מתקשה לקבל. ולא רק משום שבאינטואיציה שלי שאלת האותנטיות רלוונטית מתמיד בכל הנוגע לראיון הזה.
מייגן מרקל זרעה את הזרעים לקצירת המריבה המדוברת עם קייט מידלטון כבר בתקופת ההכנות לחתונה המלכותית. הפרוטוקול המלכותי מחייב לבוש מסוים לכל אירוע. לפיו, על שרלוט השושבינה המתוקה, ללבוש גרביונים מתחת לשמלתה. זה באמת כלל מטופש, אבל לפני שהייתי מערערת עליו, הייתי משאירה את זכות הבחירה לשושבינה, או לפחות לאמא שלה. לא מייגן. היא התעקשה ששרלוט לא תגרוב גרבונים. כל אישה מחליטה על עצמה ועל גופה, אבל לא בחתונה שלי. לא להאמין, אבל זוג גרבונים הצית מלחמת עולם. קייט התנגדה, מסיבותיה. יתכן גם משמרנות ורצון לשמור על המסורת המלכותית כמי שעתידה להיות רעייה ואם למלכים. זכותה. מייגן לא ויתרה. מאז היא הייתה במלחמה מתמדת מול קייט. אבל הקרב היה אבוד מראש, קייט הבטוחה במקומה, לא נבהלה שאחרת תגנוב לה את אור הזרקורים.
מייגן גם לא ויתרה כשדרשה לחבוש לראשה בחתונה את הנזר שהמלכה הבטיחה לבת מלוכה אחרת, נכדתה של המלכה, הנסיכה מיורק, יוג'יני. זה לא עזר לה, גם המלכה יודעת לעמוד על דעתה. אבל מייגן ידעה להשיב אש והיא גנבה לנסיכה יוג'יני את הרעם פעמיים- בפעם הראשונה כשהודיעה על ההיריון על בנה ארצ'י במהלך חתונתה של יוג'יני ובפעם השנייה עם פרסום תמונת ההיריון הנוכחי, מיד לאחר לידת בנה של הנסיכה מיורק. צירוף מקרים? אולי. או שלמייגן קשה כשרעותה נמצאת במרכז תשומת הלב ולא היא. תכונה מאוד לא פמיניסטית בעיניי.
התאוריה שלי היא שמייגן הבינה שהיא לא תוכל להתעלות על בנות מלוכה אחרות ופשוט איבדה עניין בבית המלוכה. הלאה, לעשות הכל כדי להיות יותר מפורסמת, מוצלחת ועשירה מקרובותיה החדשות והדרך היא בדיוק זו שהלכה בה- עזיבה דרמטית של הממלכה המאוחדת וראיון סנסציוני. כן, סלחו לי, אבל אני לא קונה את הקושי שהיא חוותה עם אובדן הפרטיות. מי שרוצה פרטיות, לא הולכת להתראיין מול קהל של 17.1 מיליון בני אדם (ועוד אפשר להמשיך לספור, לפי צפיה נדחית).
אבל מה שהפריע לי יותר מכל היא העמדה הקורבנית שהובילה מרקל אל מול אופרה האמפתית. היא ישבה שם וזעקה את זעקת הקוזאק הנגזל. היא בחרה לספר את הסיפור שלה באופן שבחרה, כולנו בוחרים לעצמנו את הנרטיב. במקום להציג את הדברים מנקודת מבט של מישהי שעברה תהליך אל מול ממסד דכאני, מעמדה של כח, היא בחרה להצטייר כקורבן שבקושי שרדה. הקול, האינטונציה, הבעות הפנים, כולם שידרו "רחמו עליי". על אף שבל נשכח, היא אישה חזקה, היא בחרה בחירות מרחיקות לכת והצליחה להעמיד את הממסד הותיק על רגליו האחוריות. וזה כל הסיפור, מרקל רוצה להיות אהובה יותר מכל. יותר מכל האחרות הכוונה. אז למה לקחת סיכון ולהיראות חזקה כשדמות הקורבן יכולה לקבל יותר אהדה?
מייגן חלמה להיות כמו דיאנה, ליידי די האהובה על ידי כל. אבל למזלה הטוב בעלה הוא לא אבא שלו, הוא לצידה באש ובמים, אז צריך היה לסמן שתלטן, בוגדני ונוקשה אחר- מוסד המלוכה. היא הייתה יכולה לצאת הגיבורה ששחררה את הנסיך לחופשי, במקום זה היא בחרה להישאר כלואה בצורך לא להכעיס יתר על המידה ולהסביר לעולם מה עוללו לה.
הניסיון לייצר אירוע תרבותי בקנה מידה בינלאומי אמנם צלח, אבל מייגן לעולם לא תהיה האישה הזאת שילדות קטנות צריכות לשאוב ממנה השראה.