עכשיו זה כבר ברור, הסיפור של העונה הזאת הוא סיפור גברי, המאבקים הם גבריים, הדמעות הן גבריות, ואלוהים שיעזור - אפילו הדיבור בלשון נקבה שייך לגברים. שלוש נשים נשארו בבית, וימים לא קלים עוברים עליהן. הן נמצאות במיעוט מספרי מול חבורת הגברים, וניכר שלא הצליחה להיווצר חברות נשית אמיצה שתבסס ותחזק את מעמדן. אלמוג נשארה ללא יהודה, זהבה נותרה ללא דרור , וקארין, תמיד הייתה לבד.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
שני הפרקים האחרונים מספרים סיפור מעניין על המקום שתופסות הנשים בעונה הזאת, במיוחד יחסית לגברים הדומיננטיים. ג'וזי זוכה לטיפול מפנק בעריכה, דמותו מתעגלת ככל שהעונה מתקדמת, אנחנו רואים אותו מצחיק, צוחק, בוכה, מתמודד ונפתח. גם הסיפור של רמי סופר מכל זווית אפשרית, לחייו של יהודה השנוי במחלוקת קיבלנו הצצות מאלפות, ואפילו את אורן, למרות שהותו הקצרה בבית, כבר זכינו להכיר מכל כיוון אפשרי כמעט.
עוד בוואלה!
הפספוס הגדול של העונה הזאת הוא דווקא הנרטיב הנשי. לינור הייתה לינור של רמי, נועה שיחקה משחק או שניים עם ג'וזי והתעלמה מכל אספקט אחר של חייה, וכרגע היא משכשכת לה בתהום הנשיה, ואפילו גל החזקה והמעניינת קצת נעלמה לתוך מערכת היחסים עם תום עד שהודחה מהמשחק בשלב מוקדם ובניגוד לכל הציפיות.
עכשיו, כשהגמר מתקרב בצעדי ענק, חייבים להודות שיחסית לזוכה בעונה הקודמת, אישה מרשימה בשם תקוה גדעון, הנשים של העונה הזאת מחווירות לעומתה בכל מובן אפשרי. היא הייתה מעניינת ומפתיעה, ויחסית אליה צפויות וגנריות. ככל שהיא התעקשה שלא נגדיר אותה ולא נתייג אותה, הנשים שנותרו בבית מתאימות בדיוק לסטריאוטיפים הנשיים הישנים והמוכרים. תקוה הביאה בשורה לנשים באשר הן, עמדה מאחורי כל מילה שאמרה, עשתה מה שרצתה, אכלה מה שרצתה ולמרות שהחביאה שוקולד, יש דבר אחד שמעולם לא החביאה - את עצמה.
לא היה שם לרגע ניסיון להתאים את עצמה לרצונות ולציפיות של העולם ממנה - היא דפקה חשבון אך ורק לעצמה, וזה היה מעורר השראה. גם היא התאהבה, אבל לא נתנה למערכת הזאת להגדיר את המקום שלה בבית. הרומן היה רק חלק מהסיפור שלה, שבו היא תמיד נשארה הדמות הראשית - מאה אחוז אישיות ואפס אחוז התנצלות הביאו לה את המיליון, ושלושת הנשים שנשארו בבית הן ההיפך הגמור.
אלמוג, נכון לרגע זה לא הותירה חותם, ונשארה הבחורה החמודה עם העבר המסקרן שלא סוחפת אותנו אחריה ולא מובילה קו עלילה מעניין. אחרי שיהודה עזב את הבית אמנם יוצא לנו לראות אותה בכמה תנוחות מלבד מכורבלת בשמיכה לצד יהודה שמלטף לה את הפנים, אבל מעניינת היא לא הייתה לרגע וכנראה כבר לא תהיה.
קארין עליה - מבחוץ, כולנו הבנו - יפהפייה עם בגדי ים שגורמים לנו להניח את המזלג לרגע. אבל מישהו יודע מה יש שם בפנים? מה היא אוהבת? מה היא שונאת? תכונת אופי? משהו?? קארין תמיד הייתה זאב בודד, אבל הפרק אמש הדגיש לנו כמה היא באמת רחוקה מכולם בתוך הבית. שלושה חודשים היא חיה עם האנשים האלה יום יום, ואף אחד מדיירי הבית לא הצליח לנחש את מקומו בשרשרת הקרבה אליה. היחיד שידע שהוא רחוק מספיק היה רמי. אבל כמו שקארין אמרה - רמי הוא רמי.
זוכרים את הרגע שבו היא נכנסה אל חדר הקונטרול (עלק) של האח וצעקה "תקווש!"? זה היה הרגע שהמחיש יותר מכל כמה היא הפוכה ממנה. תקוה התפשטה בעוד שקארין מתעטפת, תקוה נלחמה בעוד שקארין מתחנפת, נשענת ובעיקר שומרת על עצמה. אפילו השיחה עם ג'וזי, שמנסה לקלף אותה כבר מהרגע הראשון, לא הצליחה לחדור את השריון של הפאסון שלא לאפשר לאף אחד לקבל הצצה אל המהות. ג'וזי הגדיר את קארין בצורה המדוייקת ביותר: אי אפשר לדעת מה היא מרגישה, מה היא חושבת, ואם היא אוהבת או לא אוהבת. היה רגע בו השיחה יכלה להפוך לאינטימית, אבל קארין נשארה תקועה בהתנגדות שלה - מצחקקת, מנפנפת, עונה בשאלות לשאלות, ובקיצור, אחרי כמעט 100 יום באח הגדול אין לנו מושג מי היא.
הפספוס הכי גדול של העונה היא זהבה בן, הימור מבטיח לגמר של לא מעט צופים. חבל שעורכי התכנית לא בחרו לספר את הסיפור השלם של האישה הבאמת חזקה הזאת. אישה שפילסה את דרכה בעולם המוזיקה הגברי בזכות כמויות של כשרון, אומץ ואמונה עצמית, למרות כל אלה שגזלו ממנה, ניצלו אותה ודרסו אותה. היא גידלה ילד לבד, נפלה, קמה, ונשארה בחיים כדי לספר. היא חתיכת אישה קשוחה שעשתה את מה שמעטות העזו לעשות בזמנים אחרים וקשים יותר, ובכל זאת דמותה צומצמה לקלישאת ה"אמא של הבית".
בן מוצגת לפנינו כאדם רך מאוד שלא הביע דעה לאורך כל העונה, שכל יכולותיו מתמצות בלחבק ולהכיל. אין ספק שהרגישות והעדינות הם חלק ממי שהיא, אבל לא רק, ואין ספק שאת המיליון היא יכלה לקחת בזכות העוצמה שבה ולא רק בזכות היותה "הלב של הבית". אולי במקום להביא גבר ש"יעניק" לה קיסריה, היה צריך לנסות לספר את הסיפור השלם של זהבה בן, ולתת לה להגיע לגמר חזקה וגאה כמו שהיא. נותרו עוד כמה פרקים לעונה - אולי יש עוד זמן לתקן את זה. מגיע לה, ומגיע לנו.