"יש לי חברת ילדות שמהיסודי הייתה החברה הכי טובה שלי. כשהיינו קטנות הכל היה טוב בינינו אבל מתישהו בגיל ההתבגרות התחילה להיווצר בינינו איזושהי תחרות. זה התחיל מזה שהיא תמיד הייתה קונה את מה שאני קונה. בהתחלה זה היה נחמד, היינו כמו "תאומות" וזה כאילו היה הקטע שלנו, אבל בשלב מסוים זה התחיל להפריע לי והתחלתי לראות שהיא כאילו מתחרה בי בעוד כל מיני דברים, מנסה לקחת את הפוקוס לעצמה, אפילו מקטינה אותי ליד אחרים, דברים שלקח לי זמן להבין בכלל שהיא עושה אותם, אבל אוטומטית זה גרם גם לי להיכנס להשוואות מולה".
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
יש סיפור שיושב לך על הלב? הצטרפי לקבוצת הוידויים החדשה שלנו
"כשהיינו יותר צעירות זה היה פחות נורא, הייתי תלמידה טובה בבית ספר, נראיתי טוב, הרגשתי טוב עם עצמי, וזה גם עוד לא היה מאוד קיצוני. הייתה קצת קנאה בינינו, אבל נורמלית, כזאת שיש לפעמים בין חברות. זה התחיל יותר להפריע לי בצבא כי עליתי פתאום במשקל והרגשתי קצת חוסר ביטחון, ולדעתי היא לגמרי ניצלה את זה.
עוד בוואלה!
את זוכרת משהו מסוים שגרם לך לקנא בה?
אני זוכרת פעם אחת שיצאנו ל"מסיבת טייסים" כזאת של איזו טייסת שידיד שלנו שירת בה. היה שם מישהו שממש מצא חן בעיני והיה נראה שהוא גם בעניין, אבל איך שהיא קלטה שקורה בינינו משהו היא התחילה לרקוד לידו ולפלרטט איתו, ממש הסיטה את כל התשומת לב שלו אליה. עכשיו, אני, יש לי בעיה: ברגע שיש תחרות ואני רואה שיש סיכוי שאני אפסיד - אני מעדיפה לוותר מראש. אז פשוט הלכתי הצידה והסתכלתי עליה נמרחת עליו והוא כמובן שיתף עם זה פעולה. באותו רגע ממש שנאתי אותה, המזל שלה זה שבסוף התחיל איתי מישהו יותר שווה. הוא היה טייס אפאצ'י וזה שהיא נתקעה איתו היה סתם טייס תובלה".
אמרת לה משהו על זה?
"לא. עשיתי לה קצת פרצופים בדרך חזרה והיא אמרה לי: "איזה מזל שההוא התחיל איתך כי היית הורגת אותי". זה סוג של שבר את הקרח אבל למחרת, כשעיכלתי, קמתי ממש עצבנית עליה כי זה הרגיש שהיא פשוט עושה את זה בכוונה. ובכל זאת לא אמרתי שום דבר כי אני תמיד בסוף שותקת ונמנעת מעימותים, והמשכנו כרגיל, במין מעגל תמידי כזה של תחרות וקנאה, שכל אחת תמיד מנסה להוכיח לשנייה שהיא יותר טובה. אחרי הצבא היא כמובן נרשמה בדיוק לאותו תואר כמוני וזה הפך את הלימודים לסיוט כי הייתי חייבת להצליח יותר ממנה אבל רוב הזמן היא הוציאה ציונים יותר טובים. תמיד היו בינינו השוואות עם מי כל אחת יוצאת, ואם מישהי הייתה לבד כשלשנייה יש חבר היא בכלל הייתה מסכנה כי היינו דורכות על הפצעים אחת של השנייה בכוונה, זה נהיה קשר מאוד הרסני.
ואז בשלב מסוים לקראת סיום התואר שתינו ניסינו להתקבל לאותו תפקיד - עבודה רצינית, במקצוע שלנו, ושם ממש נהיה בינינו ווייב רע. היינו צריכות לעבור שני ראיונות אם אני לא טועה ועוד מין דינמיקה קבוצתית כזאת שהייתה ממש נוראית. זה הרגיש כאילו התחרות ממש גרמה לה לפרוח, בזמן שאותי זה רק ערער וסגר. אז החלטתי שוב לוותר ולפרוש, אבל הפעם החלטתי שגם ה"חברות" הזאת כבר לא בריאה לי וניתקתי לגמרי את הקשר איתה. היום, לפחות על הנייר, היא הרבה יותר מצליחה ממני - היא חיה בחו"ל, עובדת בתפקיד בכיר בחברה מאוד גדולה, לפעמים זה מעורר בי שוב קצת קנאה, אבל אני לא באמת יודעת מה קורה בחיים שלה. אני מנסה להזכיר לעצמי שהוצאתי אותה מהחיים שלי בדיוק בשביל להפסיק לעשות את ההשוואות האלה, ואני מברכת על היום שזה קרה".