נעמה שטיין. באדיבות המצולמים
באדיבות המצולמים

איומי רצח, הטרדות ואונס: עולמן הסודי של הגיימריות

מיה אגסי

עודכן לאחרונה: 29.9.2021 / 9:40

דינקה קיי, ג'סיקה בן אבי ונעמה שטיין סובלות כנשים בעולם הגיימינג הגברי מתופעות שונות של זלזול, החפצה והגסברה שמאחוריהן ההנחה שנשים לא יכולות להיות גיימריות טובות, בטח שלא אם הן נשיות או חלילה יפות

גיימינג היא נישה שהייתה בעבר נחלתם הכמעט בלעדית של גברים ועוד מעט גם תבינו למה. כיום, היחס בין גיימרים לגיימריות הוא כמעט 50%/50%. למרות זאת, גיימריות סובלות על בסיס קבוע ותדיר מגילויי שוביניזם, הטרדות מיניות ואלימות מילולית חריפה מצד גברים וצריכות לפתח עור של פיל כדי להתמודד עם זה, לפעמים באמצעים קיצוניים ממש.

לייק לפייסבוק ולאינסטגרם שלנו זו סגולה למציאת זוגיות :)

את קבוצת הוידויים החדשה שלנו כבר הכרת?

דינקה קיי, בת 27 - גיימרית, יוצרת תוכן וסטרימרית, המחזיקה בשיתופי פעולה יוקרתיים בין השאר עם Overwolf, Twich, League of Legends ויוטיוב., ובין לבין, גם דוגמנית. דינקה גוללה באוזניי סיפורים מסמרי שיער על התרבות הארגונית הרקובה ב "בליזארד" - אחת מחברות הגיימינג המובילות בתחום. מסתבר, שבבליזארד הטרדות מיניות היו חלק בלתי נפרד מכל יום עבודה שגרתי ומכל נופש חברה.

הנשים שהוטרדו והעזו לפנות למחלקת משאבי אנוש, זכו ליחס צונן במקרה הטוב ונקמות אישיות במקרה הרע. המצב בבליזארד כה חמור, עד שמדינת קליפורניה שכרה בקבלנות משנה חברת חקירות, שתחשוף את סאגת ההטרדות שם, מה שהביא לגילויים מפתיעים וחולניים על שהתרחש בין כותלי החברה. "המנטליות הזו חלחלה גם למשחקים", אומרת דינקה. בליזארד היא כמובן לא השחקנית היחידה בתחום פיתוח משחקי מחשב, אבל כשיוצרים כה משמעותיים לא רק שלא מספקים פתרון לבעיה, אלא הם חלק מהבעיה ואפילו עיקר הבעיה - אין פלא שקהילות שלמות של גיימרים חרטו על דגלן יחס אלים ומבזה כלפי חברותיהם למשחק.

דינקה קיי. Tatyana Fermon, אתר רשמי
דינקה קיי, גיימרית ודוגמנית/אתר רשמי, Tatyana Fermon

הדיון הנצחי על הסללה מגדרית הוא ידוע ומורכב, אבל במקרה של גיימינג, הרקע הרבה יותר פשוט. לנעמה שטיין, בת 27, גיימרית ומרצה 'חשיבה ביקורתית, תרבות ומגדר במשחקי מחשב', במכללת מנטור, יש הרבה מה להגיד בנושא. "משחקי מחשב התחילו כמשחקים לכל המשפחה", אומרת לי שטיין, "אבל בשלב מסוים הם נהיו גרועים, המשפחות נטשו אותם ואז החליטו לעשות למשחקים מיתוג מחדש".

זה היה אי שם בשנות ה-80 כשהחלטה אקראית קטנה השפיעה על גורלן של גיימריות בכל העולם. "המשחקים הגיעו לחנויות ובמקום לשים אותם בעמדת אלקטרוניקה, שמו אותם בעמדת משחקים, שכבר אז המדפים שלה היו מופרדים לפי מגדר". הסדרנים עשו אן-דן-דינו, שמו את משחקי המחשב במדף "של הבנים" ו-40 שנה לאחר מכן, גיימריות מתמודדות עם איומים ברצח, אונס ושאר הטבות. אלו רמות רעילות שכמעט ואי אפשר למצוא בשום מרחב אחר, למעט אולי טוקבקים, וזה מתרחש בתדירויות ועוצמות בלתי נתפסות, וודאי למישהי כמוני, שפסגת הגיימינג שלה הסתכמה במשחקי "סנייק" בטלפון טיפש.

"אני שם 100 ₪ שהיא אף פעם לא שיחקה במשחקי מחשב" הוא ציטוט של גולש שהגיב לסטרימינג של גיימרית מקצועית, וזה הציטוט הכי פחות נורא ששמעתי עליו. מסתבר שאיומים באונס עברו נירמול מטורלל בחסות קהילות הגיימרים ואין כמעט אישה שלא חווה או חוותה אותם. תחשבו על זה רגע: זה אומר שבעיני אותם גברים, אונס הוא הדרגה העליונה ביותר של פגיעה באישה. הם יכולים לאיים עליה עם מיליון דברים מזעזעים אחרים, אבל בוחרים להפוך את המיניות של האישה לעונש הכי חמור כלפי עצמה ובעיניהם, לא יכול להיות גרוע יותר מאונס, אחרת לא היו מאיימים בו בכזו תדירות.

כדי שלא ישעמם חלילה, הם גם מגוונים מדי פעם בתופינים כמו התנשאות והסגברה, כפי שמספרת לי ג'סיקה בן אבי, גיימרית וסטרימרית בת 25. "גבר יכול להיות השחקן הכי גרוע בעולם ולהגיד מה שהוא רוצה, אבל ברגע שאת אישה את לא יודעת מה את עושה, מה את מדברת. במקום להגיב לעניין, הם אומרים: 'לכי תעשי לי סנדוויץ'". ג'סיקה, ששם המשתמשת שלה בגיימינג מסגיר את היותה אישה, נתקלה גם בהרבה הסגברה. כלומר, גבר שבמפורש היה שחקן פחות טוב ממנה, ניסה להסביר לה כיצד לשחק. לחבר הקבוצה השני - גבר - הוא לא אמר דבר. את כל התופעות האלו חוותה ג'סיקה בנוסף לאיומים החוזרים ונשנים עליה ועל חברותיה באונס ורצח.

עוד בוואלה!

זה לא יעזור: מעין ועומרי עובדים על הבעיה הלא נכונה

לכתבה המלאה
נעמה שטיין. באדיבות המצולמים
נעמה שטיין/באדיבות המצולמים

נשמע כמו רק עוד יום רביעי בשביל הגיימרית המצויה, אבל הנה השוס: ג'סיקה התחילה לשחק בגיל 12 ובגיל 21 עברה תהליך להתאמה מגדרית. בחישוב מהיר, זה אומר שעד כה רוב ימי הגיימינג שלה התרחשו לפני השינוי וכן, לדבריה ההבדל ביחס אליה כגיימר, לעומת היחס אליה כיום, כגיימרית, הוא עצום. במקרה של דינקה קיי, ההטרדות הגיעו לרמה שהיא נאלצה להוציא צו הרחקה נגד חבר מקהילת הדיסקורד שלה ובאופן "מפתיע" - "זה לא היה תהליך פשוט", היא אומרת, ומוסיפה שהפתרון הכי פשוט מבחינת חלק מהגיימריות, הוא לכבות את המיקרופון ולא להשתמש באפשרות של צ'ט קולי במהלך המשחק.

אם שם המשתמשת שלהן לא מסגיר את היותן נשים, הן יכולות לשחק ללא הפרעות, הטרדות ואלימות. לכאורה, נשמע כמו פתרון אידיאלי, רק שעצם העובדה שקבוצה מסוימת נאלצת להסתיר את זהותה על-מנת שלא יפגעו בה, מזכירה את העצה שנותנים לנשים להצטייד בספריי פלפל כשהן הולכות לבד בלילה ברחוב, במקום לטפל בבעיה עצמה.

הבעיה בהחלט נוכחת ומצריכה טיפול, כפי שעולה מדבריהן של חברות קהילת הפייסבוק "גיימריות נהנות יותר". הילה נאה, בת 25, טוענת כי "התופעות האלו לא הולכות להשתנות, רק צריך לדעת לנווט את עצמך דרך העולם הזה. אני מאמינה שזה יגיע, אבל זה ייקח זמן. כרגע מה שאנחנו צריכות לעשות זה להתייחס לעצמנו בכבוד ואז אחרים יעשו את זה גם".

דר אברמוב ואודיה ליבוביץ', בת 25, מציעות שינוי ברמה הטכנולוגית: ניטור מילים אסורות בצ'ט, הרחקה של שחקנים העוברים על כללי ההתנהגות ויצירת חווית משתמש/ת טובה יותר, המבוססת על היכרות מוקדמת בין השחקנים. הדס קורנר, גם היא חברה בקבוצת הפייסבוק, פסימית ופרקטית בו זמנית: "אני לא חושבת שאפשר להכחיד את ההתנהגויות האלו, אבל אבל כן אפשר ליצור מרחבים בלעדיים של גיימריות, שיהיו אלטרנטיבה או 'רגיעה' מהסביבות הרעילות".

ג'סיקה בן אבי. באדיבות המצולמים
ג'סיקה בן אבי/באדיבות המצולמים

ועד שנשים ירגישו בטוחות להפגין נוכחות נשית אונליין ללא חשש, מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב מהצד השני? הרי רוב השיח בהקשר של ילדים ונוער ברשת, סובב סביב זיהוי פדופיליה ומניעת הטרדות של כל הג'נדרים מצד כל הג'נדרים. מה יכולים לעשות הורים, כדי לוודא שהם לא מגדלים את הגיימר המטריד הבא? "פשוט לתת לילד ביטחון שאתם יודעים שהוא מספיק נבון לבצע את הבחירות הנכונות ולהתייחס לנשים ולגברים בגיימינג, בצורה שווה ומכבדת", מציעה דינקה. עצה מקסימה ובכל זאת, אל תשכחו את ספריי הפלפל הווירטואלי שלכן, לפני שאתן מתחברות למשחק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully