אז למה בעצם כל כך חשוב לנשים להיות יפות כל הזמן?

תחרות מיס יוניברס מגיעה עוד רגע, מעברו השני של הסופ"ש (יום שני הקרוב), וקשה לומר שעיני כל העולם נשואות אליה. על אף ההתרגשות העצומה של מפיקי התחרות, אנשי משרד התיירות והמנהלים של נועה קירל, נראה שלאף אחד חוץ מהם לא אכפת. שלא תטעו, זה לא שהיופי הנשי כבר לא מעניין. הו לא. הלוואי שהיינו שם. אנחנו מדברים על תחרות מיושנת ודי משעממת שכבר שנים לא מיישרת קו עם אידיאל היופי העכשווי, אבל אל דאגה - האידיאל עצמו לא נעלם לשום מקום. הוא פשוט עבר לאינסטגרם. והוא כנראה ימשיך למרר את חיינו לנצח. עם כל הביקורת על החברה שמקיימת תחרויות יופי, אם נודה באמת - אנחנו מודדות ומדרגות את עצמנו לפי המראה החיצוני כל הזמן. הרבה יותר ממה שאנחנו מודדות ומדרגות את הגברים שסביבנו, ואם יורשה לי להניח הנחה פרועה - גם יותר ממה שהם מדרגים ומודדים את עצמם.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

למה לנשים חשוב כל כך להיות יפות? עם השאלה הפשוטה הזאת פניתי לד"ר מוטי גיגי, ראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר וסוציולוג במקצועו. לדבריו, האהבה ליופי קיימת בכל יצור חי בעולם, וכפי שניתן לראות בטבע היא אינה מוגבלת למין הנקבי בלבד. "אהבה לאסתטיקה ויופי זה משהו בסיסי שתמיד היה קיים. זה נכון לגבי הטבע באופן כללי. יופי הוא מסוג הדברים שעושים לנו טוב אבולוציונית, הוא גורם לחיים להיות יותר פשוטים וקלים כי זה בא עם הרבה פריווילגיות חברתיות. בטבע יש הרבה סוגים של חיות שבהם דווקא הזכר הוא היפה יותר. הטווס, למשל, הוא המלא בהוד והדר, ואילו הטווסה היא די פשוטה במראה. אז במובנים מסוימים, במקרה של היצור הזה שנקרא בנאדם, הנקבה היא זו שמקובל שתיראה יותר יפה במסע החיזורים".

מעניין מה שאתה אומר, כי בטבע בדרך כלל הצד המחזר הוא זה שיותר יפה, הוא זה שצריך להרשים. אצלנו התפקיד המסורתי של החיזור הוא של הגברים, ובכל זאת מהנשים מצופה להיות המקושטות והיפות.
"זה נכון, אבל גם מהגבר יש דרישות מאוד מסוימות: הוא צריך להיות מחוספס, גבר אלפא, להביא איתו נדוניות של דברים, להיות אמיץ. נכון שהיום המציאות קצת אחרת, גם לגבי הגבריות וגם לגבי החיזור, אבל עדיין גם גברים צריכים להיראות בצורות מסוימות. פשוט סט הכלים שלהם הוא אחר".

אבל אצל נשים הציפיות הולכות בעיקר למראה החיצוני, אצל גברים זה יכול להיות גם הצלחה מקצועית, מעמד כלכלי מבוסס, חוש הומור..
"אלה ארגזי הכלים של כל אחד מהצדדים. אם נסתכל על זה בצורה הכי פרימיטיבית וראשונית - כדי שהגבר ירצה את האישה, היא צריכה להיות יפה ומקושטת. כדי שהאישה תרצה את הגבר, הוא צריך לבוא עם סט כלים אחר: לתת לה ביטחון, פרנסה. היום הדברים האלה כבר מתערערים ומשתנים אבל זה היה מה שכל צד שאף להביא. וגם את הגברים אגב מודדים לפי מאפיינים חיצוניים: קוביות בבטן, כמה הן יצוקות, כמה שרירים וכמובן מודדים סנטימטרים וקוטר.. זה לגמרי שם. יש פה היבטים תרבותיים וחברתיים אבל אנחנו גם מקיימים את זה כל הזמן. נגיד הסרת שיער - האם זה מחויב המציאות? זה לא מחויב המציאות. אבל נשים עושות את זה כי זה הצו התרבותי. אם נדמיין מצב שבו נשים לא מסירות יותר את שיער הגוף בכלל - בהתחלה זה יהיה מוזר ובסופו של דבר זה ייראה טבעי. יופי הוא תלוי תרבות, תקופה, תפיסת עולם. אישה מלאה הייתה פעם נחשבת לאידיאל היופי והיום היא לא עומדת בשום סטנדרט. ויש לזה הרבה הסברים סוציולוגיים. פעם היה קשה להשיג אוכל אז אישה מלאה הייתה אינדיקציה לשפע. היום אוכל נגיש ואין בעיה להשיג אותו, אז האינדיקציה של היופי היא רזון והשמנה נתפסת כמשהו שמתאים לאנשים במעמד נמוך, בדרך כלל".

את המרדף אחר אידיאל היופי, ששינה את עורו כמה וכמה פעמים לאורך תולדות האנושות, מלבה בשנים האחרונות הנוכחות של הרשתות החברתיות בחיינו. כולנו בוחנים את עצמנו ומציגים את עצמנו כל הזמן
"נמצאים כל הזמן באיזשהו פרפורמנס של עצמנו. בניהול רושם אינסופי". לטענתו, המצב רק מחזק את חשיבות המראה החיצוני, אצל שני הצדדים. "זה חלק מתהליך שלם של תעשייה הולכת וגדלה, אשר מתייחסת לאיך שאנחנו נראים. זה נובע מהאופן שבו אנחנו רואים את עצמנו כל הזמן, מזה שיש לנו יותר ויותר מודעות עצמית. מעניין לבדוק כמה מסתכלים היום במראה לעומת לפני כמה עשרות שנים. ברור לי לגמרי שזה שינוי של אלפי אחוזים, אבל הרצון להיות יפה הוא רצון טבעי במהות שלו, גם אצל גברים אבל הרבה יותר אצל נשים".

אתה חושב שזה נובע ממקום חברתי או מולד?
"אני סוציולוג, אני אגיד לך שזה לגמרי חברתי-תרבותי. פסיכולוג ייתן לך את ההיבטים הפסיכולוגיים של זה. אבל נקודת המבט שלי היא שאם מרילין מונרו לא עומדת בשום סטנדרט של מודל יופי עכשווי אז מה זה יופי? לכן אני חושב שזה עניין חברתי-תרבותי. הייתי שמח שזה לא יהיה ולא ייצור את כל הבעיות החברתיות שזה מייצר, אבל בפועל אין תקופה בהיסטוריה שבה זה לא היה קיים. האם יכול להיות בעתיד? הלוואי".

עם הדברים האלה החלטתי לנסות להשלים את התמונה ולברר את ההיבטים הפסיכולוגיים של הנושא, ופניתי לד"ר אילן רבינוביץ', רופא פסיכיאטר מומחה, כדי שיסביר לי אם הצורך של נשים להיות יפות הוא מולד או חברתי. להפתעתי, הוא הביע התנגדות לעצם השאלה.

"בתור פסיכיאטר ופסיכותפריסט שמנהל את הקליניקה הגדולה בישראל מזה חצי יובל, קצת קשה לי עם השאלה למה לנשים חשוב להיות יפות".

למה?
"כי למעשה אין היום הבדל בין המגדרים לגבי יופי. מקדמת דנא מתארים גברים כיפי תואר, כמו דוד המלך בתנ"ך, ומתארים נשים כיפות תואר. יופי הוא דבר חשוב לביטחון העצמי של בן אדם, למעמד החברתי שלו, לאנשים יפים יש כוח, משחר ההיסטוריה. אנחנו גם יודעים, אנשי המקצוע, שאם מספר אנשים ילכו לראיון עבודה וכולם יעברו את המבחנים האישיותיים והמקצועיים - יהיה יותר סיכוי למי שנראה טוב יותר, שהוא פרזנטטיבי ומרשים. אם נסתכל במוזיאון מדאם טוסו בוושינגטון, שם יש פסלי שעווה של כ-30 נשיאים אמריקאים, נראה שרובם אנשים מאוד תמירים, מרשימים, מאוד בולטים בנראות שלהם. אז יופי הוא לא נחלתן של נשים בלבד, המראה החיצוני חשוב לכולם".

אבל אי אפשר להתעלם מזה שהעיסוק באידיאל היופי הנשי גבוה משמעותית מהעיסוק באידיאל היופי הגברי. נשים הרבה יותר נמדדות לפי המראה החיצוני שלהן.
"בואי לא ניתמם. גם לגברים חשוב המראה החיצוני. תלכי למכוני הכושר - עיקר המתאמנים הם גברים. תראי באינסטגרם את כל הסלבריטאים הגברים - רוב התמונות שלהם זה בלי חולצה וההתעסקות היא במספר הקוביות. אני מטפל בכל המפורסמים והמצליחים בישראל, מכל התחומים, ויש להם סטייליסט וספר ומאמן כושר, ויש להם זקן מטופח והם משקיעים בתכשירי טיפוח ואביזרים, הנראות של גברים חשובה להם לא פחות מאשר לנשים, אבל מושגי היופי הם שונים".

רגע. אני מסכימה שגם לגברים המראה החיצוני חשוב, אבל גבר עדיין יכול להיחשב ל"שידוך מוצלח" בעיני אישה גם אם הוא לא נראה טוב, ואילו ההיפך - "את מדברת כאן על משהו אחר", הוא קוטע אותי, "כשאני יושב מול אנשים שמחפשים אהבה ושואל אותם לגבי מה חשוב להם אצל הפרטנר, נשים מחפשות קודם כל יציבות, ביטחון, הצלחה. זה נכון שאצל גברים, אנחנו כנראה שטחיים יותר, המראה הוא הדבר הראשון".

אז זה מה שאני אומרת, אנחנו נמדדות לפי המראה החיצוני.
"כולם נמדדים לפי המראה החיצוני, אבל עבור נשים המראה החיצוני של הפרטנר פחות חשוב מכפי שזה עבור גברים. זה קשור להבדלים במוח של הגבר ושל האישה".

ואולי זה קשור גם לזה שמאות שנים העולם היה מאוד גברי, ונשים פשוט התרגלו להיבחן לפי מראה חיצוני וזה נטמע אצלן עד לרמה שכך הן בוחנות את עצמן?
"זה לא מדויק. היינו בצד אחד, שזה מה שאת אומרת. מאוחר יותר המון נשים יפות ומצליחות היה להן חשוב שידגישו את החוכמה וההצלחה שלהן ולא את היופי. היום זה באמצע. היום נשים רוצות את הכל. המראה חשוב להן מאוד וגם ההשכלה והמעמד החברתי והעבודה וההגשמה העצמית. נשים היום מבינות שהיופי שלהן זה הכוח שלהן, זה אחד הדברים שעוזרים להן לפלס את הדרך קדימה, ולכן מאוד חשוב להן לשמר אותו. אני היום בן 55, אם תעשי פגישת מחזור של התיכון שלי, לרוב הגברים בגילי תהיה כרס וקרחת, הם לא ייראו הכי מושכים, אבל זה פחות חשוב להם. יותר חשוב להם המעמד וההצלחה המקצועית. הנשים, במיוחד אלה שהיו היפות של התיכון, חשוב להן להיות גם בגיל 55 רעננות, זוהרות, יפות ומטופחות, כי היופי שלהן הוא כוח".

מאיפה ההבדל הזה נובע? מהאופן שבו החברה מסתכלת על המינים בצורה שונה?
"מהשוני הביולוגי בין גבר לאישה. השוני בין גבר לאישה הוא לא רק אנטומי, הוא שוני קונספטואלי, אישיותי, של סדרי עדיפויות אחרים. אנחנו יודעים היום עובדתית שהמוח של גבר ואישה הוא לא אותו מוח, אצל נשים האמיגדלה, איזור במוח שקשור לעיבוד הזיכרונות והרגשות שלנו, הוא הרבה יותר גדול מאצל גברים. זו הסיבה שנשים הן הרבה יותר אינטואיטיביות, שמות לב לדקויות, רגישות, מולטי-טאסקיות. אצל האישה האסתטיקה יותר חזקה, היא תעצב את הבית יותר מאשר הגבר, היא תבין יותר במראֶה.

איפה עוד השוני מתבטא?
בדרך כלל, אחד המשחקים האהובים על בנות הוא להיות מלכה. רואים את זה בתחפושות שלהן כילדות אבל גם במסיבות רווקות, למשל, כשקונים כתר לכל המשתתפות. יש רצון להיות מלכה עם כתר, לצעוד על המסלול ולקבל את אור הזרקורים ואת התהילה, וזה כן מייחד נשים. ואני רוצה לומר שלמרות שאומרים שגברים המציאו את תחרויות מלכות היופי לדורותיהן זה לא מדויק. אני חושב שעיקר הצופים והקוראים הם נשים. זו הסיבה ששבועון לאישה, שהיה השבועון הכי נקרא בישראל, גולת הכותרת שלו מאז קום המדינה הייתה טקס מלכות היופי. וזה שבועון לנשים, לא לגברים. היום הטקס איבד מזוהרו מכל מיני סיבות, בחלקן כי יש לנשים המון הזדמנויות אחרות לקבל את הכתר ואת אור הזרקורים".

את השיחה עם ד"ר רבינוביץ' סיימתי ברגשות מעורבים. מצד אחד, אני מבינה מה הוא אומר, מסכימה בהחלט שיש הבדלים מולדים בין גברים לנשים ויודעת שגם גברים נמדדים על פי קריטריונים חיצוניים ובהתאם למה שמוגדר כגברי. מצד שני, כאישה אני יודעת עד כמה המראה החיצוני מגדיר אותי ולא תמיד בטוחה שזו בחירה טהורה שלי, ורואה איך גם הציפיות מגברים וגם הציפיות מנשים מתאימות, בסופו של דבר, לנקודת מבט גברית ארכאית. כדי להשלים את התמונה באופן סופי, ברור לי מה אני צריכה - לדבר עם מומחית נוספת, הפעם אישה: מיכל שמיר, ראש בית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר. את השיחה שלנו אני מתחילה מלשאול אותה האם חשוב לה, באופן אישי, להיות יפה.

"אני חושבת ש"יפה" זה אולי לא המינוח. לצאת אסתטית מהבית בצורה שאני אוהבת להיראות בה - כן. אבל המונח "יפה" הוא מאוד מורכב. פעם היה איזה צינור מאוד חד מימדי של נשיות, לשם גם הולכת התחרות של מיס יוניברס, אבל אני חושבת שהפמיניזם מאוד פתח את ההגדרה ב-50 השנים האחרונות. אני אבחר את הבגדים, את הנעליים, את צבע השיער, זה חשוב לי. אבל זה יהיה שונה מאיך שחברה שלי נראית או השכנה שלי".

כראש מחלקת האומנות במכללה, שמיר עוסקת רבות בייצוגים של גוף האישה באומנות. היא מספרת שכשהייתה נערה, הייתה מאוד שמנמונת, כהגדרתה, ושמעה תמיד מהסובבים שהיא הייתה צריכה לחיות בתקופת הרנסנס כי אז אהבו נשים שמנות.
"זה לא נכון", היא אומרת, "ציירו נשים שוכבות ערומות כמו שמיכת פוך כי כך הן היו במצב פסיבי ולא מאיים. אני חושבת שהדבר החשוב הוא להבין שהייצוגים של גוף האישה תמיד היו פועל יוצא של עמדות כוח גבריות, של מבט גברי ושל איפה הוא רוצה למקם את האישה - תמיד מאוד פסיבית, לא שרירית, לא חזקה, עם מיניות לא בולטת, אין לה רצונות. אישה רעה, כמו לילית, הוצגה בפילוסופיה היהודית עם שערות ברגליים, כי שיער זה טמא. זה באמת צינור מאוד מאוד דק שבתוכו הובילו את הנשים. הפמיניזם אפשר פתיחה של מנעד רחב יותר של המופע הנשי, וגם של המופע הגברי. גבר לא חייב להיות גברי רק אם הוא נועל נעלי צנחנים ויש לו נשק. הוא גם יכול לעמוד במטבח עם סינר".

הדימוי של האישה המלאה, המייצגת משהו פסיבי וחלש, אומרת שמיר, לא שונה מדימוי הגוף השדוף המקובל היום, שנראה חלש ושברירי. גם הן לא מאיימות - כלומר גם היום נקודת המבט הגברית מכתיבה את אידיאל היופי.
"כן. לצערי כן. עשינו דרך מאוד ארוכה ואני חושבת שהרבה נשים כבר משוחררות מהדבר הזה, אבל יש עוד כברת דרך. נשים הן תמיד במעמד של נצפות. זה משהו שהוא אינהרנטי, של מאות שנים, שקשה להשתחרר ממנו. ולהיות נצפה זה מעמד מאוד מביך, זה להיות תמיד תחת השגחה של מישהו. יש תאוריות שאומרות שכל הנשים בעולם הן כמו באח הגדול - כל הזמן מסתכלים עליהן".

יש באומנות ייצוג של אידיאל היופי הגברי בדומה לזה של אידיאל היופי הנשי?
"85% מהציורים שצוירו אי פעם הם של נשים ערומות, וגם כשהמציאו את הצילום המשיכו לצלם נשים ככה. ברגע שנשים התחילו לייצג את הגוף שלהן כאומניות, משנות ה-60-70 והלאה, פתאום נחשף עולם אחר: אישה בהריון, אישה פצועה, חולה, שמנה, קשוחה ושרירית, עם דם של מחזור על הרגל - הדבר עצמו. ובתשובה לשאלתך, היו נשים שגם התחילו לצייר גברים שוכבים ערומים, פסיביים, רכים - זה עד היום מטריד אותנו לראות את זה. את מסתכלת על זה ואומרת: "וואו, משהו לא בסדר" ורק אז את מבינה פתאום מה לא בסדר באיך שגדלת. כי היית מוקפת רק בציורים של נשים ערומות בצורה הזאת".

כאישה, אני חושבת שכבר נורא קשה להפריד ולהבין מה נקודת המבט שלי ומה נקודת מבט גברית שהטמעתי.
"נכון. יש תאוריות שלמות שטוענות שזה כבר חלק מהתפיסה שלנו, באיך שאנחנו גדלות. אני חושבת שכן נעשו צעדים גדולים בהקשר הזה, כשאני הייתי בהריון, למשל, נשים היו קונות אוהל, מתחפרות מתחתיו תשעה חודשים ואז יולדות. אנחנו היינו הדור הראשון שבו הנשים לבשו בגדים צמודים בהריון והלכו עם ביקיני לים, עם הבטן בחוץ. אנשים חשבו שזה מטורף, שזה דוחה, איך את מראה את הבטן ככה. גם נשים הרגישו ככה. אז הדברים האלה כל הזמן מתקדמים. זארה יצאו לפני כמה שנים בקמפיין עם דוגמניות מעל גיל 70. רואים את זה יותר ויותר. אבל עדיין: את יכולה לראות נגיד תוכנית של לונדון וקירשנבאום בפריים טיים בטלוויזיה - שני גברים שמנים ולא יפים. מאוד אינטיליגנטיים, מאוד חמודים, אבל שמנים ולא יפים. אני לא חושבת שיתנו לשתי נשים שמנות ולא יפות להנחות, לא משנה כמה הן יהיו חמודות".

שלשום העבירה שמיר הרצאה בנושאים אלו בדיוק, לקראת מיזם miss fix the universe, אירוע אלטרנטיבי שנוסד ביוזמה של שדולת הנשים בישראל ובשיתוף פעולה עם אברהם הוסטל אילת. המיזם מנסה לתת קונטרה לתחרות מיס יוניברס ומציג נשים יזמיות ואקטיביסטיות שפועלות במגוון תחומים חברתיים, פוליטיים וסביבתיים.
"המטרה", אומרת שמיר, "היא להמשיך לפתוח את מנעד הדימויים הנשיים ולהמשיך להגיד: אנחנו לא הגוף הנצפה. ככל שנראה את האחר המבוגר, הזקן, השמן, במרחב הציבורי, כך האסתטיקה של זה תהיה פחות צורמת. ואני חושבת שהיום יותר ויותר רואים את זה. יש המון סוגים של נשים נשיות שהן לא דומות זו לזו, הן לא מיס יוניברס, והן עדיין מקסימות ואסתטיות ונשיות".

אז למה אנחנו רוצות להיות יפות? זה בדיוק העניין. שלא תמיד ברור אם אנחנו יודעות. אולי אם נפסיק למדוד יופי - ואגב, גם את ה"גבריות" והקוביות של הגברים, נצליח לזהות את נקודת המבט האמיתית שלנו, ולא את זו שהוכתבה לנו על ידי אחרים, ונוכל להיות חופשיים כמי שאנחנו - חכמים, רגישים, מצחיקים, אולי מצליחים, ואם ממש יתמזל מזלנו, גם יפים, אבל קודם כל בעיני עצמנו.