כששרונה בן אור, אשתו השנייה של שמעון קופר - מי שרצח את אשתו הראשונה ואת אשתו השלישית, נשאלת האם נתקלה בגילויי אלימות מצדו במהלך מערכת היחסים ביניהם, היא משיבה - "כן, כן. אלימות נפשית וכלכלית מובהקת. כן, לחלוטין גבר אלים". ואז היא מוסיפה: "את יודעת, באף ריאיון מעולם לא שאלו אותי על זה". הצהרה מפתיעה מצד מי שרואיינה עשרות פעמים במהלך העשור האחרון. ייתכן ובין הפרטים הבלתי נתפסים בסיפורו של הרוצח הסדרתי המתעתע, האלימות היומיומית שהפעיל על נשותיו נדחקה לשוליים.
שרונה, כיום בת 60, מעבירה הרצאות על החיים לצד הרוצח, ובימים אלה מחכה לשמוע את פסק הדין בערעור בעניינו שנערך בינואר השנה, ערעור אותו ניסה קופר להשיג מאז הרשעתו ב-2016. "אנשים שואלים אם אני לא מפחדת לדבר", אומרת שרונה, "אבל זה בדיוק להפך - זו הצוואה שלי. אם יקרה לי משהו, יהיה את מי להאשים".
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
את קופר היא הכירה בשנת 92' כשהיא בת 31, גרושה פעמיים עם שני ילדים - סטטוס לא פשוט לאישה גם בימינו, וכפי שמעידה שרונה, עוד יותר בעייתי לאישה בשנות התשעים.
"הייתי אחרי מערכות יחסים לא פשוטות ונורא רציתי אהבה. פרסמתי מודעה בחוברת 'עלוני קשר' שהייתה באותה תקופה, והוא מצא אותי שם. דיברנו כמה שיחות בטלפון, הוא סיפר שהוא גרוש עם שני ילדים ומחפש לפתוח פרק ב' בחייו, ואז הוא הגיע אליי הביתה. אנחנו מדברות פה על שנות התשעים, מי שמע בכלל על גוגל. את לא מכירה את הבן אדם שאת עומדת לפגוש".
את האיש שנכנס בדלת ביתה מתארת שרונה כ'גבר האולטימטיבי': "נכנס גבר גדול, רחב, לבוש בצורה מכובדת, עם קול ואיטונציה מהפנטים, ראיתי את העיניים שלו ורציתי להיכנס לתוכן ולשוט בהן. הוא אמנם לא היה בראד פיט, אבל פסיכופתים הם אנשים כריזמטיים והוא היה מאוד כריזמטי ואינטיליגנטי, אחרת הוא לא היה מצליח לתעתע בכולם".
עוד בוואלה!
קופר מציג את עצמו לשרונה כסוכן מוסד, והיא מספרת כי בתחילת הקשר הרגישה שמצאה את האביר על הסוס הלבן:
"אמרתי לעצמי - הנה הגיע הגבר שמכבד, אוהב אותי ודואג לי - בא איתי לרופא, מביא לי כוס תה למיטה, מביא לי פרחים, עוזר לי עם הילדים, לוקח ומחזיר אותי מהעבודה. עוזר לשכנים, להורים שלי, לחברים. מדבר אליי יפה, רק משבח ומעצים - הוא קורא לי שיר, לא שרונה. אני מרגישה נסיכה, מלכה. אני בעננים. כולנו נשבינו בקסמיו, גם ההורים שלי וכל מי שסבב אותי - השכנים, החברים, הילדים, כולם".
במפגש הראשון כבר סיפר קופר לשרונה שהוא עובד במשרד הבטחון ויוצא להרבה שליחויות בחו"ל, ובדירתו הייתה ויטרינה עמוסה בתעודות וגביעי הוקרה במשרד הבטחון, אבל המציאות כמובן היתה רחוקה מכך.
"את מבטיחה לא לצחוק, נכון?" היא שואלת אותי, "כי אותי זה כבר מצחיק. הוא מספר שבארץ יש לו עבודת כיסוי, הוא עובד בבתי דפוס. הוא אכן עבד בדפוס, זה היה הפרט האמיתי היחיד, ושם כנראה ייצר לעצמו את תעודות וגביעי ההוקרה. הוא מספר גם שהיה סגן אלוף בצבא, ושהיה בשבי הסורי ובשבי הלבנוני - שנים אחר כך הוא אפילו הרצה על התקופה שלו בצבא ובשבי הסורי בפני חברי קיבוץ אייל. כל דבר שהוא מספר מגובה על ידו בכל פעם שאני ואמא שלי שואלות שאלות. ה'שליחויות' שלו היו תמיד רק בסופי שבוע ובחגים, הוא היה אומר שבגלל שהוא גרוש ועם משפחה אז מעדיפים מהמוסד לשלוח אותו לא באמצע השבוע. כשאמא שלי ואני התחלנו לשאול שאלות והוא נדחק לפינה, הוא התחיל להגיע פצוע מה'שליחויות', עם חבלות או גבס על היד. עד היום אני לא יודעת איך קרו הפציעות האלו. הייתה גם דירת מסתור שהוא הביא אותי לראות, דירה ריקה ושוממת בלי כלום, רק טלפון חוגה. הוא סיפר שזה הבית הבטוח שמשרד הביטחון שולח אליו את הסוכנים שלו. עד היום אף אחד לא יודע מה היה הסיפור האמיתי של הדירה הזו."
את הסיפור הבא שרונה מובכת לספר. "הקוראים בטח יצחקו!" היא אומרת. "הייתה פעם שהוא התקשר ואמר שהוא מדבר מצוללת - ואנחנו מדברות על תקופה שבה אין טכנולוגיות בטלפונים, אבל הקול שלו עמום, כאילו הוא באמת מדבר מצוללת!"
שרונה האמינה למה שהוצג לה כאמת על ידי קופר, וזאת למרות שאחרי כמה חודשים הוא נתפס בשקר הראשון שלו. כשהכירו קופר מציג את עצמו קופר כגרוש, כעבור מספר חודשים מגלה שרונה שהוא עדיין נשוי לאשתו הראשונה, אורית דורון.
חשדת שהוא נשוי?
"לא, כי הוא לא התנהג איתי כמו שמתנהגים עם מאהבת - היחסים לא היו מוסתרים, יצאנו ובילינו, הוא הכיר את כולם בחיי והכיר לי את אמא שלו ואת הבנים שלו. הבנים שלו היו מגיעים להורים שלי לארוחות שבת. מי עושה את זה עם מאהבת?"
איך גילית שהוא נשוי?
"אחרי כמה חודשי זוגיות, רציתי לנסוע עם הילדים לחברים שלי בראשון לציון, אז קופר אומר לי - 'קחי את האוטו, אני בשליחות ואני לא צריך את האוטו'. נסענו בבוקר אני והילדים, היינו אצלם בבית והיה נורא כיף, ובערב תכננו לצאת כולם לטייל שם באזור, וכשאני יוצאת האוטו לא נמצא. אני אומרת לך את זה ואני נחנקת. לא הרגשתי את הרגליים. קיבלתי את האוטו וגנבו לי אותו מתחת לאף. הלכתי לתחנת משטרה, כל היום נהרס. כמה שעות אחרי, פתאום קופר מגיע לשם, כאילו חזר משליחות, עם ג'ינס וחולצת טריקו מרופטת כזאת. אני מתחילה לבכות ואומרת לו - 'האוטו נגנב', והוא אומר לי, 'לא קרה כלום, בואי נחזור לנתניה, מחר בבוקר אני אלך למשרד ויתנו לי חדש'. ושם, אני לא אשכח, חברה שלי הייתה היחידה שהבינה שמשהו לא בסדר. היא לקחה אותי הצידה ואמרה - 'אני חושבת שהוא בוגד בך, הוא לקח את האוטו בעצמו עם מפתח רזרבי, יכול להיות שהוא אפילו נשוי'. ואני כעסתי עליה. אמרתי לה שגבר נשוי לא מתנהג ככה, הוא לא מפגיש אותי עם אמא שלו והילדים שלו. עד היום אני מצטערת על השיחה הזו. אחר כך, כשנכנסתי יותר לקשר עם קופר, הקשר איתה נותק. הוא ניתק אותי מכולם".
כמה שבועות לאחר מכן, קופר מספר לשרונה שבמשרד הבטחון מצאו את הרכב שלו בשדה נטוש, ללא כל נזק. "זה השלב שבו הבטן שלי מתכווצת. כל מה שחברה שלי אמרה לי אז מתחבר לי. אני מחליטה באלפית השניה להתעמת איתו, ואני מטיחה בו שהוא בוגד בי ומשקר לי. באותו רגע הוא פורץ בבכי, לא דמעות קטנות אלא פשוט פורץ בבכי. הוא אומר לי שביום שבו הוא התקשר אליי מעלוני קשר, היה לו תאריך לגט, אבל אורית פרודתו לא הגיעה, וכשהוא הכיר אותי הוא לא ידע איך לספר לי כי הוא התאהב בי מעל הראש. אני עוד לא מספיקה להגיב, ובאותה נשימה הוא אומר לי - אני לא יודע מה לעשות, היא בדכאון ומאיימת להתאבד, ואני רוצה לקחת אליי את הילדים. תסכימי לקבל את הילדים שלי אלינו?' באותה נשימה הוא אומר את זה. ואני פותחת את זרועותיי ומקבלת אותו, אני אומרת לו 'ברור'. כי אני אוהבת אותו, כי אי היה אפשר לעמוד בפני איך שהוא דיבר. לי אין משפחה כמעט, רק רציתי משפחה".
בדיעבד מתגלה כי באותה תקופה סיפר קופר גם להוריה של אורית שאורית בדיכאון ומדברת על התאבדות. הוריה, ששרונה מספרת כי אהבו את קופר מהרגע הראשון ונהגו בו כמו בבנם, ואף רכשו דירה שתשמש את הזוג ואת ארבעת הילדים. באותם ימים, הוא מתכנן ככל הנראה את הרצח של אשתו הראשונה אורית.
"ב-17 לינואר 94', כמה חודשים אחרי סיפור האוטו ויום לפני הרצח, הוא אומר שאורית ביקשה ממנו לבוא לשמור על הילדים כי היא לא מצאה בייביסיטר, ושהוא נשאר לישון שם כי היא חוזרת מאוחר. זה עושה לי הרגשה לא טובה שהוא ישן איתה בבית, אבל אני מסכימה. למחרת בשבע בבוקר, בזמן שאני מארגנת את הילדים שלי, הוא מתקשר ובבכי מעושה אומר לי - 'אורית מתה, היא התאבדה, מצאו מלא כדורים סביבה'. זה עשה לי 'בום'. אני לא יכולה להסביר מה זה, זה עניין של שניות, הרגע של הנורה האדומה, שהקרקע נשמטת ואת בחור שחור. אני אומרת לעצמי, 'שרונה, שום דבר לא בסדר כאן. תקשיבי לקול שלו, לאינטונציה, לכל הסיפור, תברחי!' אבל אני מקובעת. למה? אותו פחד ממה שיגידו עליי אחרים, שהנה עוד מערכת יחסים אני הורסת, ומי יאמין לי לכל הסיפורים שאני אספר - אז עוד לא ידעתי להגיד שהוא רוצח. אז אמרתי לעצמי, 'כולם אוהבים אותו ואת דפוקה. תניחי את זה בצד'. בגלל זה אני אומרת שפחד ובושה יכולים להרוג".
היו עוד נורות אדומות שהתעלמה מהן, כגון קנאה והאובססיה שהייתה מרכיב מרכזי בקשר שלהם כבר לאחר כמה שבועות: "הוא היה שואל אותי שאלות כמו 'עם מי דיברת?', 'למה את מתלבשת ככה?', 'למה איחרת מהעבודה?'. פעם הייתה לי בדיקה שגרתית אצל רופא נשים, והוא התעקש להיכנס איתי לבדיקה. זה היה מאוד לא נהוג, ולי היה מאוד לא נוח עם זה, אבל הוא נכנס ועמד ממש לידי בבדיקה עצמה, ליד הראש שלי. הוא היה מפתיע אותי במקום העבודה, מגיע ואומר שסתם הגיע לשאול מה נשמע. הייתה פעם שבה הגרוש שלי ואשתו הביאו לי פרחים לחג - הייתי ביחסים טובים איתם, ושמעון לקח את הפרחים והעיף אותם החוצה".
במאי 95' מתחתנים קופר ושרונה בטקס צנוע, ואז, מתארת שרונה, חל שינוי משמעותי ביחסו כלפיה: "אחרי שהתחתנו כבר הייתה שליטה כלכלית, הוא ניהל את הכל. היה חשבון משותף והוא החליט מה מותר ומה אסור. שליטה מוחלטת. כל האנרגיה בבית משתנה, הוא מתחיל להתבודד, יוצא לשליחויות (היום אני יודעת שהוא התחיל לבגוד בי עם חברה משותפת שלנו). עזבתי את העבודה כי ככה הוא רצה, הוא אמר לי - "בשביל הילדים, כולם צריכים אותך, את אמא נהדרת". אני לא רציתי לעזוב, אני אוהבת לעבוד ולהיות עם אנשים, אבל הסכמתי. הרגשתי אנרגיה לא טובה אבל לא היה לי זמן להתייחס לאנרגיה הזו - הייתי אמא במשרה מלאה לארבעה ילדים, שניים שלי ושניים שלו. באותה תקופה מתחילים להיעלם לי תכשיטים וחפצי נוי בבית, אך גם זה לא הספיק כדי שהחשד בו יהפוך לדומיננטי מספיק.
קופר לא סיפר לשרונה פרטים רבים על ילדותו, אך הפרטים שסיפר התגלו כנכונים: הוא אכן גדל בחולון, אביו נפטר כשהיה בן שלוש, והוא נותר עם אמו ועם אחותו הגדולה שגידלה אותו. "היה ביניהם קשר מסוים והכרתי אותה, אבל לא היו שם חיבוקים. חצי ניכור, חצי אהבה. גם הקשר עם אמא שלו היה רופף יחסית. אני זוכרת שבאנו לבקר אותה בחולון, אישה מלאה, מעשנת כבדה, הבית תמיד היה חשוך, התריסים מאובקים כאלה - אווירה מלנכולית."
באותו ביקור הראה קופר לשרונה את חדרו בבית אימו, בו היו ארגזים רבים סגורים. הוא סיפר לה שתכולת הארגזים קשורה לעבודתו במשרד הבטחון. לימים התגלה כי הארגזים הכילו סחורה שגנב מבתי דפוס בהם עבד, דפים וניירות שונים: "הוא עבר מעבודה לעבודה כי בתי הדפוס היו עולים על הגניבות. כשהיינו נשואים היו מגיעים מדי פעם זימונים מהמשטרה, אני מניחה שזה היה על זה".
קופר משכנע את הוריה של שרונה לשנות את חלקו בצוואתם מ-20 אחוז ל-50 אחוז. "עד היום אני לא יודעת למה הם הסכימו", אומרת שרונה. "ניסיתי להבין מהם שוב ושוב לפני שנפטרו, והבנתי שיש דברים שאי אפשר להסביר. הצוואות שלהם היו ה-מוצגים בה"א הידיעה בבית המשפט".
כשהחשדות של שרונה מתגברים, היא מתייעצת עם חוקר פרטי, שמייעץ לה לעזוב את קופר בהקדם האפשרי. "אז אני הולכת לאמא שלי ומספרת לה הכל, ואז מגיע הבום: היא אומרת לי שתקופה ארוכה שמעון מגיע אליהם הביתה, ובדמעות מספר שאני בדכאון, מאיימת להתאבד ומזניחה את הבית ואת הילדים, ממש כמו שאמר על אורית, ושהוא נורא דואג. אנחנו מבינות שצריך לספר לאבא שלי, בגלל הצוואה שקופר גרם להם לשנות, ואבא הוא זה שאחראי על הכסף. לא ידענו איך לעשות את זה כי אבא שלי אהב את הבנאדם הזה ברמות שאין לי איך להסביר. החלטנו לעשות את זה בשבת כשהילדים שלי אצל אבא שלהם. אנחנו יושבים לארוחת צהריים בשבת - אבא שלי בראש השולחן, אני ואמא בצד אחד, ושמעון בצד השני ליד הבנים שלו. אני לא זוכרת מה אמרתי, אבל פוצצתי את זה בארוחה תוך שנייה, ובאותו רגע שמעון מתהפך - הוא קם ומתחיל לצעוק, הוא שובר לי את הפלאפון ושובר את הדברים על השולחן, הילדים שלו בהלם טוטאלי, הבן הקטן שלו מתחיל לבכות, ושמעון לוקח את שני הילדים לחדרים".
באותה השתלשלות אירועים נוראה, נחרט רגע אחד בזכרונה של שרונה, וכאשר היא מספרת עליו, לראשונה בשיחה קולה נשבר: "מה שהכי כאב לי זה שאבא שלי, שכל כך אהב אותו, הופך להיות אדום ובורדו בפנים, היו לו משקפיים והוא מוריד את המשקפיים ומליט את הפנים בידיים. השולחן היה ליד המדרגות לחדרי השינה ואבא שלי רץ במדרגות, הוא נכנס לאחד החדרים והוא ממרר בבכי". גרונה של שרונה נחנק והיא מתאמצת מאוד לסיים את דבריה: "את ראית פעם ילד שלוקחים לו את המשחק בכוח? ככה הוא בוכה. על זה לא תקום סליחה גם לא בגיהנום לשמעון. גם השטן לא יסלח לו. כי מאותו יום אבא שלי הדרדר בהכל, הוא כל כך פגע בו. אני עוד יכולה להתמודד, גם אמא שלי הייתה חזקה, קופר אפילו פחד ממנה. אבל אבא שלי, שהיה כמו אבא בשבילו? אין, לא תקום סליחה על זה, ימות העולם. אלוהים ירד למטה ולא תקום סליחה על זה".
לאחר העימות, אביה של שרונה הולך הביתה, שמעון הולך עם ילדיו - שרונה לא יודעת לאן הלך, והיא ואמה נשארות לנקות. אמא שלה נשארת לישון איתה בבית, שרונה בחדר השינה והאם בחדר של בנה של שרונה. על מה שקרה באותו לילה, שרונה שמרה בסוד במשך עשרים שנה:
"באמצע הלילה הוא פותח את הדלת של החדר שינה. תמיד השארתי אור בכניסה לחדרים בקומה למעלה, וכשוא פותח את הדלת אני מתעוררת מהאור הזה, ורואה את הדמות שלו - הוא ענק, איש גדול, רחב וגבוה. והוא עומד, את מכירה את זה שמשהו מפחיד אותך בלילה, ואת מתעוררת ובמשך כמה שניות לא מבינה מה קורה? הוא עומד ואומר בקול רם שהכל שלו, הבית שלו, והאוטו שלו ואני שלו. ואז הוא גוהר מעליי ואונס אותי. ופה קורה משהו - אני באותו לילה הייתי שתי שרונות. לא פציתי הגה. לא אמרתי על זה כלום לאף אחד, גם לא לאמא שלי, במשך 20 שנה. רק ב-2017, בזמן שישבתי וציירתי, פתאום עלה לי טריגר כל כך חזק עד שהתקשרתי לער"ן (מרכז טלפוני לעזרה ראשונה נפשית). הם הפנו אותי למרכז לנפגעות תקיפה מינית. טופלתי שם במשך חודשים על ידי כמה מלאכיות מדהימות".
תהליך הגירושים לוקח מספר שבועות, במהלכם קופר ישן לסירוגין בביתם, ותוקף את שרונה מספר פעמים: "הוא לא היה ממש מרביץ, אבל הוא היא 'נכנס' בי כשעבר לידי לדוגמא, והייתי נופלת על הרצפה. על כל פעם כזו הגשתי תלונה במשטרה, וכשהן הצטברו הצלחתי להוציא נגדו צו הרחקה. הילדים נשארו איתי בתקופה הזו של צו ההרחקה - גם הילדים שלו. אני זוכרת שהשוטרים התקשרו אליו לעבודה לקבוע איתו שיגיע הביתה לקחת בגדים לפני שהוא מורחק. הם מגיעים איתו, שוטר אחד מכל צד, ובבית הם צריכים לעלות איתו במדרגות לחדר השינה - אז הם עולים איתו במדרגות, ופתאום הוא דופק ספרינט במדרגות ובורח להם, והם רצים אחריו", שרונה צוחקת. "אני צוחקת עכשיו כשאני מספרת לך את זה. פשוט דפק ספרינט במדרגות. אני לא יודעת מה הוא רצה לעשות, לברוח משם הוא לא יכול".
לאחר הגירושים, עוזב קופר עם ילדיו את הבית. כשאביה של שרונה עושה סדר במחסן אליו קופר אסר על שרונה להיכנס, הוא מוצא חבלים ואת חפירה, ובשידת הלילה של קופר, ברווח בין המגירה התחתונה לרצפה, המשפחה מוצאת שש חבילות כדורי שינה, שייתכן ומסבירות גם תחושות פיזיות משונות שחשה שרונה בתקופת נישואיה לקופר, חולשה ועייפות שהרופאים לא מצאו להן הסבר. "היום כולנו מבינים, אבל באותם רגעים כשמצאנו את הדברים, עולות רק שאלות - 'מה הולך פה? אולי הוא עשה משהו?' אבל באותה נשימה את חושבת - 'לא, זה לא קורה בבית, זה קורה בסרטים'".
כשנתיים לאחר גירושיהם, פוגש קופר את מי שעתידה להיות אשתו השלישית, ג'ני מור חיים ז"ל, וב-2009, כשנתיים לאחר נישואיה לקופר, ג'ני נמצאת מתה בזירה כמעט זהה לזו של אורית, כשכדורים וחפיסות כדורים ריקות פזורים סביבה. באותה שנה תחקירן 'עובדה', עמרי אסנהיים, מתחיל בתחקיר שעתיד לפוצץ את הפרשה כולה.
למרות התחקיר המקיף ב'עובדה' ועדותה של שרונה, המשטרה בוחרת לא לפתוח את תיק החקירה. "הרגשתי שאני מקבלת גושפנקא על מה שחשבתי כל החיים - שאני אפס. ואז הלכתי למשטרה, לשוטר ולשוטרת שאני מזכירה בכל הרצאה - ניצב משנה בדימוס אבי מנצור ורב פקד טל בן אבן, שבעיניי הם ראויים להדליק משואה בישראל. הם האמינו לי, הבינו מה יש פה ופתחו את התיק".
לא מתת מפחד?
"מתתי מפחד זה בלשון המעטה. אחרי התחקיר ב'עובדה' שמעון אמר לאמא שלי - 'אני יודע איפה כל המשפחה שלכם גרה'. בבית המשפט העדתי בדלתיים סגורות, זה היה לי מאוד קשה אבל עמדתי שם בגבורה. גם אמא שלי העידה. היום אני לא בפראנויה, אני לא הולכת עם מאבטחים, אבל אני מכירה את היכולות שלו. העדות שלי ושל אמא שלי בבית המשפט חיברה בין שתי הרציחות, ואני מפחדת שאפילו הבנים שלו יחפשו לנקום".
את הספר שכתבה 'משלוש יוצאת אחת', ואת ההרצאות והסדנאות שהיא מעבירה, שרונה מתארת כתהליך ריפוי: "אחרי כל הרצאה אני מרגישה שחרור, אני מרגישה שאני יכולה לעשות מרתון של 400 קילומטר. לעמוד במערומיי עם כל הטעויות ולדעת לסלוח לעצמי. גם אם אני רוצה לזרוק את זה, אין לאן, זה שלי. אז אם זה שלי אני אתעל את זה כדי לעשות טוב לאחרים וטוב לעצמי. לא קל לי לדבר על זה, אבל אם אני יכולה לתת כוח למישהי או מישהו שעברו משהו קשה, זה שווה לי. מישהו בעולם הזה החליט להשאיר אותי בחיים, כי לכאורה לא הייתי אמורה להיות פה היום".
"בסוף בושה הורגת אותך," אומרת שרונה. "אני מסתכלת על התכנית של חיים אתגר, 'המתחזים', ואני רואה תגובות של נשים ואיך הן קוטלות את הנשים בתכנית" וזו תובנה שחשוב שכולנו נשמע ונפנים: "כשראיתי את הנורות האדומות עם שמעון כל כך פחדתי מתגובות כאלה, מהשיפוטיות הזו, ולכן לא דיברתי, ממש כמו כששמעון אנס אותי - עשרים שנה לא דיברתי על זה מהפחד והבושה. כל גיבורי המקלדת - אם לא הייתם שם, לא רק שאתם לא יכולים להביע דעה, אלא ממש אסור לכם. אנשים לא מבינים שהם גם הורגים את אותן נשים".