כשחושבים על ולדימיר פוטין, אי אפשר שלא להיזכר בכמה אימג'ים מפורסמים כגון - פוטין בלי חולצה על סוס, פוטין מצולם מחזיק דג גדול שהרגע רצח במו ידיו, על הנוקשות והאכזריות שהוא מפגין, ובגדול, כשחושבים על פוטין הביטוי "גבריות רעילה" עולה לראש ביותר מובנים מאחד. הוא עושה הכל כדי שאף אחד חלילה לא יחשוד שהוא "לא גבר", וכמו בכל אובססיה, יכול להיות שמתחתיה מסתתרת האמת הסודית, כמו למשל חיבור רגשי גדול לצד הנשי שלו, מה שאולי יכול להסביר את חיבתו הגדולה לאקט ההרעלה. כי בואו - אם פוטין כזה "גבר", למה הוא רוצח כמו אישה בהתקף קנאה?
כל כך נשי, שבמאה ה-19, מאחר ונשים שהרעילו את בעליהן היו אירוע כה נפוץ, ניסה בית הנבחרים הבריטי להעביר חוק האוסר על נשים לרכוש ארסניק, שהיה זמין במכולת השכונתית לשימושים שונים, חלקם אפילו רפואיים.
לפני שנכנסים לפרטי הפרטים חשוב לדעת את התונים - גברים רוצחים הרבה יותר מאשר גברים (בערך 90% מהרציחות) כך שכל נשק נמצא בשימוש אצל גברים יותר מאשר אצל נשים (שיות תמימות ושוחרות שלום שכמונו). מצד שני, כשמודדים באחוזים, מסתבר שגברים משתמשים בנשק חם בשני שלישים מהזמן, בעוד נשים משתמשות בו הרבה פחות, למרות שהוא עדיין נשאר האמצעי הנפוץ ביותר לרצח.
מיד אחרי נשק חם, נשים משתמשות גם כלים כמו סכין, או מכות למוות את קורבנן עם חפץ קהה. רעל נמצא במקום השישי בהעדפות ההרג של נשים, אבל בהשוואה לשיטות הגבריות - רעל הוא הרבה יותר פופולרי אצל נשים, מסיבות שונות. החל מקנאה, המשך בנקמה, וכלה בכסף.
זרניך, הלא הוא ארסן, היה החומר המועדף על ידי עקרות בית כדי להיפטר מבני משפחה מעיקים, לרוב הבעלים, מכמה סיבות עיקריות: הסימפטומים של הרעלת ארסן דומים מאד למצבים רפואיים שונים שהיו נפוצים אז, כמו קלקולי קיבה קשים, כולירה, טיפוס הבטן, והסימפטומים של הרעלה - הקאות, שלשולים וכאבי בטן הם כל כך גנרים, שהיה קשה לרופא המערבי של התקופה לקבוע האם בכלל בוצע רצח.
בנוסף, האופציות שהיו אז למדע לברר מה נמצא בתכולת הקיבה של אדם חולה או מת (נתיחות לאחר המוות היו אסורות מסיבות דתיות) היו מאד מוגבלות, וכללו שיטה אחת נפוצה - לזרוק את העיסה לאש ולרחרח ולהסיק - אם היה לזה ריח של שום, זה רעל.
בנוסף, מאחר ומוות מהרעלת ארסן הוא תלוי מינון ויכול לקחת ימים ושבועות, או כמה שעות עד לרגע שבו הקרבן נופח את נשמתו, קשה מאד לחוקר לבסס את מקום הימצאה של הרוצחת בזמן המעשה. מאז ועד היום מתייחסים להרעלה כאל אקט פחדני, ולרעל כאל נשק שרק נשים חלשות וחסרות אונים או פחדנים שלא יכולים להתייצב את מול מעשיהם משתמשים בו.
ההיסטוריה מראה כי כשמדובר ברצח מתוכנן מראש נשים אכן מעדיפות את השיטות שלא מחייבות "פייס טיים" קרוב מדי עם הקרבן בזמן המעשה, וגם כשהן מחליטות להתאבד הן לוקחות בחשבון את האסתטיקה של הדבר. כשאישה מחליטה למות היא תחשוב מראש מי ימצא אותה ומי ינקה אחרי המעשה שלה, ותעדיף מוות שקט ופחות מייסר כמו מנת יתר של כדורי שינה, שהוא כביכול "נקי" יותר.
למרות שהרעלה נחשבת לשיטה מיושנת שנתקלים בה בעיקר בפרקים של "משחקי הכס" ובארוחות אצל פוטין, גם בשנים האחרונות היו מקרים כאלה, וברובם מככבות כתוקפות הנשים, שבחרו כקורבנות גברים, ולא סתם גברים אלא כאלה שהיו איתם בקשר רגשי עמוק, לפחות לדעתן. ב-2009 אישה התגנבה אל דירתו של אהובה לשעבר שעזב אותה בשביל מישהי אחרת, צעירה יותר, והרעילה את תכולתה של קערת אוכל שנמצאה במקרר. באותו הערב האקס ואהובתו החדשה אכלו ממנה והגיעו שניהם לבית החולים במצב קשה, עיוורון זמני, הקאות אלימות ובסופו של דבר שיתוק. המאהבת החלימה בסופו של דבר, אבל הגבר המסכן מת כשעה אחרי שאושפז.
לסיכום, גם אם מוציאים מן המשוואה את כל שאר השיטות, רעל בסופו של דבר נצאת בשימוש אצל נשים משמעותית יותר מאצל גברים, ואם נכנסים לפרטי הפרטים, הרעלה אופיינית יותר לנשים מעל 30, ולבנות.
דניאל קבלס, היסטוריון, טוען כי רעל משמש "אלמנט השוואת כוחות" במקרים שבהם הרוצחת חלשה יותר מן הקרבן, כמו במקרים של נשים שסובלות מהתעללות. דרך אחרת, שמצריכה כוח פיזי אינה רלוונטית עבורן, מה שמשאיר את אופציית ההרעלה כיחידה האפשרית.