5 דברים שצריך לעשות לפני מלחמת העולם ה-3 (או יום רביעי)

לא יודעת אם הפנמתם את הדבר הזה שקורה סביבנו, אבל ביום רביעי יש מצב שרוסיה תפלוש לאוקראינה, ארצות הברית וסין ייאלצו להצטרף, ומשם הדרך למלחמת עולם שלישית לא כל כך ארוכה. אני אגיד את זה שוב - יש סיכוי שתפרוץ מלחמה שגדולה אפילו על כיפת ברזל, ואין לדעת מה יהיו תוצאותיה.

לא מאמינים? אני רק רוצה להזכיר לכם שלפני שלוש שנים לא הייתם מאמינים שתהיו סגורים בבית למשך חודשים בגלל וירוס, ושאם תתפוס אתכם משטרה רחוקים ממנו יותר מ-500 מטרים יתנו לכם דו"ח. גם בטח לא האמנתם שבשנת 2022 תסתובבו ברחובות עם מסיכה כירורגית, כאילו זה לגמרי נורמלי. ואם השנתיים האחרונות לימדו אותנו משהו, זה שאנחנו לא יודעים הרבה, שכל דבר יכול לקרות, ושהכל יכול להיגמר בבת אחת.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

מה יש לעשות עם זה? לא הרבה חוץ מלהשלים עם המציאות, לשמוט את המחשבה חסרת השחר לפיה יש לכם איזשהי שליטה על מה שקורה בחיים שלכם, ולנסות פשוט לחיות אותם במקסימום הנאה. בעיקרון זה נכון לכל תקופה בחיים, אבל כשהחרב מרחפת מעל הראש, ויש לנו עוד יומיים ליהנות משטויות שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, זה צריך לדרבן את כולנו לנצל אותם הכי טוב שאפשר.

ברור שהדבר הראשון חייב להיות קשור לאוכל. בואו, הרי ההתמודדות היומיומית עם האוכל, ובעיקר עם האוכל שאסור לנו לגעת בו מכל מיני סיבות, תופסת לנו חצי מהמוח. באמת אם היינו חושבים פחות על אוכל או היעדרו היינו מה זה מתפנים - אולי זו הסיבה שיש כל כך מעט ממציאות נשים - יותר מדי אנרגיה מושקעת באיך למנוע מעצמנו לאכול דברים. ברגע זה אני מתלבטת כבר חצי שעה אם להכין לעצמי טוסט גבינ"צ.

מעבר לזה שבאמת לא יזיק לאף אחת חופש מהשטות הזאת - אחת המשאלות הכי נפוצות של נשים מכל תרבויות העולם היא "הלוואי שיכולתי לאכול כל מה שאני רוצה בלי להשמין". אז יאללה, קחי יומיים. כמה כבר אפשר להשמין ביומיים? שני קילו? שלושה אם את כישרון מיוחד בדרגת ילדת פלא?

אני אומרת קחו את היומיים האלה ותנו בראש. תזמינו פיצות, תאכלו שוקולדים, תתקעו בורקסים שימו חמאה על כל פיסת פחמימה ושימות העולם. אל תחשבו קלוריות, אל תתעסקו בכמה ומתי אכלתם. זה ווין-ווין: אם המלחמה לא תתחיל, תעשו שבוע סלטים ומיצים אחר כך. אם תהיה מלחמה לא יעניין אף אחד אם את שני קילו יותר, וגם ממילא תאבדו את התיאבון מהחרדה ותרדו מהר הכל בחזרה.

ואם כבר מדברים על פעולות שאנחנו לא עושים כי אנחנו מפחדים מההשלכות, יש השלכות שמפחידות אותנו יותר מכמה קילו נוספים, וזה הזמן לאזור אומץ ולעשות אותן. הרי אין כמעט שיטה טובה יותר לרפא פחד, מאשר להציג בפני עצמכם משהו מפחיד יותר. תכ'לס, הגיע הזמן להבין שהמציאות שמתרחשת באמת הרבה יותר מפחידה מכל מה שיכולנו אי פעם לדמיין. אז אם אתם רוצים להתפטר מהעבודה, תעשו את זה. אם אתם בזוגיות גרועה, או אפילו סתם משעממת, יאללה, תעיפו אותה לכל הרוחות ולכו למצוא את זיון החלומות שלכם. זה הזמן לדפוק את המוח עם כמויות אלכוהול שאתם לא מרשים לעצמכם וולנפץ את הפחדים שעוד נשארו.

יש המון פערים בין איך שאנחנו בוחרים לחיות לבין מה שאנחנו רוצים בפועל, וכפי הנראה הרבה מזה היה משתנה אילו נותרו לנו יומיים לחיות. אנשים היו יוצאים מהארון, מממשים פנטזיות מטורללות ומביכות שהם לא מודים בהן עכשיו, ובכלל - היו מעזים יותר ויוזמים יותר התנסויות מיניות. תחת הקסם האפל של סוף העולם הקרב ובא הרי אין לאף אחד מה להפסיד, וכשאין מה להפסיד, קבלת החלטות הופכת להיות פרקטיקה מאד פשוטה שמונחית מהדוניזם טהור. טוב לי - עושה, לא טוב לי - הולכת. תכל'ס, הבחירות המיניות שלנו אמורות להיות פשוטות וברורות אם היינו כנים עם עצמנו ולא מפחדים משיפוט והשלכות, וזו חשיבה שמעניין יהיה לעשות אותה ביומיים הקרובים. נסו, לכו תדעו מה יצא מכם.

עוד דבר שאנשים לא עושים כי הם מפחדים מההשלכות, זה להגיד את האמת. על עצמם, לעצמם, על אנשים אחרים, לאנשים אחרים. לא אומרים דברים טובים, כי זה מביך, ודברים רעים, כי וואט אבר. כמה פעמים דמיינתם איזה מונולוג מרושע שהייתם רוצים שיהיה לכם את האומץ ללכת ולזרוק בפניו של מישהו או מישהי? מלא. ולמה לא עשיתם את זה? כדי שלא יגידו עליכם שהגזמתם, שלא יגידו עליכם שאתם אגרסיביים, או כי פחדתם לאבד משהו או מישהו. אז פאק איט. יכול להיות שבעוד יומיים מתחילה מלחמת עולם שלישית, ועד אז, את הדברים שיושבים לכם בלב אתם חייבים להוציא. מכירים את החוק הזה של זוגות שלא הולכים לישון כועסים? אז לא הולכים למות עם מטענים רעילים. אם יש לכם מה להגיד לאנשים שפגעו בכם, הכעיסו, עוולו לכם - לכו תגידו עכשיו. יותר טוב - תכתבו להם מייל - זו דרך מעולה לדבר בלי שאף אחד יפריע לכם. לא תאמינו איזו הקלה תרגישו אחרי.

כשחושבים על זה שנייה לעומק, רוב הזמן אנחנו כבולים לצורות התנהגות "מכובדות" ו"נורמליות". במסגרת החוקים החברתיים שקיבלנו על עצמנו יש דברים שמותר לעשות ויש דברים שאם נעשה אותם ניאלץ לקחת את עצמנו להסתכלות, והרבה מהדברים האלה מגבילים אותנו גם בעולמות של הרגש. אם למשל נפרדת ממישהו ולא עברת הלאה אחרי מקסימום שנה, יגידו לך שאת צריכה טיפול. אם אתם לא מצליחים לשחרר מישהו אתם תשפטו את עצמכם, וכנראה שלא תרשו לעצמכם לחכות לו או לה ליד הדלת עם דמעות בעיניים ולהודות שהחיים שלכם לא שווים בלעדיהם, ושאתם מוכנים לעשות הכל בשביל לקבל אותם חזרה.

מהלך כזה אולי נחשב רומנטי בסרטים, ואולי יכול לעבוד אם הוא נעשה על ידי גבר, אבל אם אישה חלילה תחזר ככה, זה לרוב ייחשב טרן אוף, התנהגות שהפאסון בדרך כלל לא מאפשר. מצד שני, בפעמים שבאמת הרשיתי לעצמי להיקרע לחתיכות בפני מישהו - לרוב קיבלתי מה שרציתי. וגם כשלא קיבלתי מה שרציתי - הוצאתי את זה מהסיסטם, קיבלתי קלוז'ר, ויכולתי להמשיך הלאה. זה לא באמת משפיל לאורך זמן, נהפוך הוא - יש אפילו תחושת כוח בויתור על הפאסון. החרטות היחידות שנותרו לי הן על הפעמים שבהן לא עשיתי את זה למרות שרציתי. יאללה, הלכתי להכין לי טוסט.