הפספוס הגדול של אל חושף את הבעיה הרגשית שלה

עוד פרק החלטות בא עלינו לטובה, והערב נגלה מי ממערכות היחסים הטריות והבינוניות תמשיך איתנו הלאה, כשהיחידה המסקרנת באמת היא זו של מיכאל ושני. ביניהם קרה הכי הרבה עד עכשיו - לטוב ולרע - ופרידה תשאיר את האפקט העמוק ביותר על שניהם, כמו גם עלינו, הצופות, שבשלב הזה סובלות מחרדת נטישה יותר מאל. אבל לפני שנגיע אליהם, הבה נברבר, כי יש עוד פרק שלם ומספיק לבטים קטנוניים כדי למלא אותו.

בפרק האחרון דנה העיפה את עידן בחזקת "שלום שלום ואל תבוא לי בחלום", ואם פרידות היה ענף ספורט, אין ספק שזו הייתה זריקה לאולימפיאדה. מישהו הכין מזה כבר גיף? כי אני רוצה לראות את הרגע ההוא בריפיט מדי לילה לפני השינה. גם דנה מרוצה מעצמה, אבל המומחים שם כדי להוריד לה. לדברי ד"ר הררי, דנה לא באמת הצליחה להגן על עצמה מפגיעה, ולכן עליה לתת הזדמנויות ולהשאיר את הלב שלה פתוח, מה שזה לא אומר.

בעיניי, דנה לא באמת סגורה או חוסמת את עצמה כפי שעידן והמומחים טענו, וכפי שהיא עצמה התחילה להפנים ולומר על עצמה. "שנים שלא פתחתי את הלב באמת", הודתה באחד הפרקים, אבל זה לא נראה לי ככה. כולנו, אם נחשוב על זה, סגורים יותר בפני אנשים חדשים במידה כזו או אחרת, ואם מספיק יצביעו על כך, אנחנו עלולים עוד לחשוב שזו בעיה, ואפילו שזו ה-בעיה שמונעת מאיתנו זוגיות. אבל הסיבה שדנה לא מצאה זוגיות - לפחות הפעם - היא שזה לא התאים, וגם שהוא מעפן. זה הכל.

וזה מה שהכי מעצבן בפסיכולוגים, בכלל: הם תמיד מדברים על ההתנהגות שלנו כמעגל סגור, שנובע אך ורק מהדפוסים שלנו אנו, ללא קשר ותגובה לסביבה. לפי הדברים של ד"ר הררי, אפשר רגע לטעות ולחשוב שאילו דנה הייתה מתנהגת אחרת היה עידן הופך לנסיך חלמותיה, ואהבת אמת הייתה פורחת ביניהם - אבל לא. הקשר ביניהם התפרק כי עידן הוא עידן לא פחות מאשר דנה היא דנה. וגם אם השנייה לוקה בסגירות, אי אפשר להסיק את זה על פי יחסיה עם אדם שגם פיית אהבה מהמידברן הייתה נכבית בחברתו.

"מה צריך לקרות כדי שזה יקרה?", ממשיך הפסיכולוג בקו הערפילי של הפגישה. "זה צריך לגעת", עונה לו דנה בתשובה ערפילית לא פחות, ויחד הם יוצרים בלדת רוק מרגשת אפשרית של חמי רודנר. אבל מה שדנה צריכה עכשיו, זה לא משפטי השראה ריקים מתוכן, אלא הרמה אגרסיבית וחד משמעית מצד חברה. והחברה הזו, מסתבר, היא מריאנה, שמקבלת כטופו את צבעי כל החברות איתן היא חולקת ספה. "את לא צריכה ליפול ל'שואו של דנה' או לתת לזה במה", מחזקת המריאנה. כשהיא צודקת, היא לא טועה.

זהו זמן להשמיע לבטים באזני ההפקה, והנה בדיוק בזמן נוצרת חברות בין שני למריאנה יש מאין. המכנה המשותף שלהן זה היותן בנות, אז הן הולכות למניקור. שתיהן מגיעות מרוצות מהגברים שלהן, אבל זה בסדר, יש להן שיחה שלמה לחפור ולגלות מתחת למה בעצם לא.

גם הבוקר הספיקה מריאנה להתלהב מדי מסרגיי רק כי לא ירק לה בפרצוף, וד"ר הררי מתמוגג, "יש פה חוויה מתקנת למריאנה". מילת עידוד אחת של סרגיי מספיקה כדי להמיס אותה לשלולית, מה שגורם לי לתהות, מה לעזאזל מריאנה עברה? האם "רזי" זו תשובה מספקת?

על כורסאות הטיפולים במכון, בילוי שנראה כיף כמו ביקור אצל גניקולוג, הן מתחילות לשתף קצת חומרים לוהטים. "אתמול קצת התנשקנו מתחת לשמיכה", חולקת שני. אוי, השובבים האלה עוד יחזיקו יחד ידיים ברחוב. "אם זה היה בבית…" הן מפנטזות על יתרונות האנונימיות. "כמה קשה להחזיק את עצמך". לשאלתך, רזי, אכן מדובר באישה מינית, רק כשזה לא כולל מצלמות או אותך.

השיחה החשאית על מיניות, שמתנהלת כמעט בשפת מורס, גורמת לי לתהות האם המצלמות הן הסיבה לוייב הא-מיני שעולה מהקשר של שני ומיכאל. הם טאצ'יים, אמנם, אבל לא כמו שני אנשים מבוגרים עם תשוקה ויצר מיני, אלא כמו ילדים שהסתובבו לאותו כיוון ב"נשיקה סטירה", וכל כך מתרגשים שהם שכחו לשאול את עצמם בכלל אם בא להם להתנשק. אם להאמין לדברים שלהם לפני המצלמות, המשיכה קיימת, אבל יש סיכוי שהם פשוט מתים בשלב הזה לשכב עם מישהו, והם שם.

אחרי שסיימו לצחקק על נשיקות ולמנות סולם אהבות, הגיעה העת לשלוף לבטים מהבוידעם. מיכאל היה במערכת יחסים אחת כל החיים, בת שנה וחצי בסך הכל, ואילו סרגיי לא משתף הרבה מקורותיו בתחום האהבה, אבל מריאנה הבינה מבין השורות שלא קרה שם הרבה לאחרונה. לא סתם שידכו אותן יחד - שתיהן חוששות שבני הזוג שלהן לא רציניים מספיק.

במקרה של שני, יש תחושה שהיא לא יכולה לענות בעצמה על מה שהיא מצפה לו מהפרטנר. מבחינתה מיכאל צריך להיות בשבילה ולמענה במאה אחוז, אבל היא עצמה לא מפסיקה לתהות אם אולי מחכה לה מעבר לפינה "משהו טוב יותר". ובמילים אחרות, חוסר הביטחון שלה ברצינות שלו גורם לה להיות פחות רצינית, מה שפוגם ברצינות שלו, וכן הלאה במעגל קסמים מילניאלי להקיא.

עוד פרמטר שמעיב על הקשר מבחינת שני, הוא הפער הדתי. שני הפרמטרים האלה מתערבבים אצלה אלה באלה, ולפעמים נראה שמבחינתה "רציני" ו"דתי" הם אותו הדבר. יש בזה משהו, מפני שככל שאדם קרוב לדת, כך הוא פחות נוטה לקפוץ מקשר לקשר. מצד שני, במקרה הזה דווקא מיכאל נראה לי בשל יותר לקשר ממנה, מפני שהוא מוכן להתגמש למענה במקומות שבהם היא לא תסכים לעולם.

"אין לו בסיס אפילו", נאנחת שני, כאילו שמירת כשרות היא מקצה תחרותי. אולי משהו טוב יותר מחכה לה מעבר לפינה, היא חושבת. שני מחפשת איש משפחה מתון שלא משחק משחקים והיא לא בטוחה שמיכאל הוא זה, וזה עוד מבלי שראתה אותו מחקה אותה עושה גלגלון.

בקרב הגברים, הזוג היפה באמת של הפרק, מצליח סוף סוף מיכאל לחלץ מסרגיי תשובות מעט יותר מפורטות מ"סבבה" ו"בסדר", וכמונו, גם הוא מנסה להבין מה בעצם קורה בינו לבין מריאנה. לדברי סרגיי, הייתה לו זוגיות אחת בת שנה, מה שדי מתכתב עם התאוריה שקארין העלתה פה, על אקסית נושנה ששברה לו את הלב ומאז לא פתח אותו שוב. הרבה זמן, הוא אומר, לא חיפש שום דבר רציני.

מריאנה לא שואלת על זה, כי דווקא ההיכרות המוקדמת שלהם הופכת הכל למוזר יותר. זה באמת מוזר. אם כבר הולכים על צעד כל כך מטורף, כמו לחפש אהבה בריאליטי, עדיף דף חלק. ממילא הכל חשוף למצלמות, לא צריך שם גם מישהו שזוכר אותך עם פלטה וחצ'קונים.

כמו שני, גם למריאנה סלידה עמוקה מתל אביבים ואורחותיהם, והיא נכונה לעמת לראשונה את סרגיי מול הניחוח הסטוציונרי שעולה ממנו. גם לי הוא עובר קליל מדי, צ'יל - קצת אל בגרסת הגבר, וזה מעורר במריאנה שאלות. את התשובות היא מחפשת בעברו, ומתחלחלת לגלות שהיה רווק שש שנים.

מובן לי שהיא בסך הכל מחפשת אישוש את תחושת הבטן שלה, אבל ההיאחזות בפרט הביוגרפי הזה תמוהה לי. מה היא הייתה מעדיפה - קשר טרי מלפני שנה, שסרגיי עדיין תקוע עליו? כל אחד מגיע לזוגיות עם מטען כלשהו, והראשונה להבין את זה, אמורה להיות מריאנה.

אבל כפי שאומרת ד"ר לירז מרגלית, שלפעמים גם לה מרשים לדבר, מריאנה לא באמת שופטת את סרגיי על יחסיו עם נשים אחרות - היא מנסה להבין מה הסיכויים שלה מולו. לטעמי הסיכויים האלה באמת נמוכים, ולא כי היה רווק לפני זה, אלא כי היא, ספציפית, לא מעניינת אותו במיוחד. גם אם בחר להישאר רווק - ולטענתה של מריאנה "להיות רווק שש שנים זו בחירה" - לכל סטוציונר יש תאריך תפוגה. בסוף אנשים רוצים מישהו לחמם איתו שאריות במיקרו, רק שזה לא בהכרח איתך.

על רקע השיקולים לכאן ולכאן נפגשות שלישיית הברונט לדון בזר שכל אחת קיבלה מהגבר שלה - קטן או גדול - וזה הכי קרוב לסקס שיזכו לדבר עליו בתכנית הזאת. לעת ערב, מוסיפה שני: "אני מרגישה שאני לא רואה בו את כל הצדדים", וזו הפעם הראשונה הפרק שאני מזדהה איתה לגמרי. יש תחושה שחלק מרכזי בו נותר לא מפוענח.

אחרי שאיבחנה אותם קארין, ובצדק, כמגניבים מכדי שיקרה ביניהם משהו בכלל, יוצאים הזוג הטרי לחוות סוסים, שהיא, מסתבר, אחת מאבני היסוד שמגדירות את אל. היא מחמיאה לעצמה שטוב שאור נפל על בחורה כזו, שאוהבת סוסים וקעקועים, ולאחר שהם רבים מי מהם בר מזל יותר, הם מסכמים ששניהם בסדר גמור, בטרם יינזק הסטטוס-קוו של המגניבות.

כשהוא מדווח למצלמות כמה היא טבעית עם סוסים, אני מתחילה לתהות - מנין בעצם הגיע המסגור של אור כ"בד בוי"? בגלל הקעקועים? הוא לא עוסק בייבוא כלים משרדיים או משהו כזה? בסך הכל, מדובר בבחור די רגיל עם ש' רפה, לטעמי בכלל חנון בדימוס. גם גילוי הקמפיין של אריסה שהצטלם אליו לא עושה עליי רושם. אולי קצת תהיות. בכל אופן, בפרק הזה, אחרי צניחת האדרנלין מהקעקוע הטרי שעשתה עם איש זר בצילומי ריאליטי, נראה שגם ההתלהבות של אל מתחילה לרדת ממנו.

אבל קודם כל, איחוד עם הטבע. מסתבר שרק בטעות אל היא בן אדם אך עמוק בפנים חיית פרא, ויש לה אהבה אל החיות כולן למעט תרנגול. את ההחרגה הזו היא מסבירה באמצעות טראומת ילדות ביזארית במיוחד מתרנגול שאכל לה את הראש, או זה מה שהיא מספרת בכל אופן, אבל אולי ככה זכרה את הבוקר שבו מיכאל דיבר איתה מוקדם מדי.

בינות לשיחים נכונה לה הזדמנות נוספת לספר על הבדידות בילדותה, על החיים בפנימיה ועל המחסור במבוגר אחראי שיגן עליה. לכאורה, הפתרון פשוט: אל צריכה גבר אבהי שיגן עליה. אבל הבעיה עם דדי או מאמי אישיוז, היא שהמחסור בהורים יגרמו לך לחפש שיעתוק שלהם, כלומר, אנשים מחורבנים בדיוק כמו אלה שהזניחו אותך.

לכן, העידודים של אור והחיבוקים שלו לא מסתדרים לה. זה הקונפליקט הפנימי הבסיסי והכואב של אל: כמה שהיא רוצה בית, זה מה שהכי דוחה אותה. כי כמו שלא היו לה הורים מי יודע מה, גם לא היה לה בית, ולכן היא מתבייתת לכן על מי שלא מציע לה את זה. אני לא יודעת למה הטעם שלנו בזוגיות נקשר ישירות להורים. זה דוחה, אבל ככה זה.

את לא יכולה להיות כל כך מתוסבכת וגם קולית בו"ז, לא באמת, ואכן, לפני כל מעמד החלטות אל רוטטת מלחץ משל הייתה זו בחירתה של סופי. היא משתפת את אור, שיורה מיד, "זה בסדר, זו החלטה כולה", כאילו התלבטה איתו לגבי כיסוי לסמארטפון ולא על המשך יחסיהם. בסוף היא באה למצוא בן זוג, לא חברה חדשה, ומרוב מגניבות הדדית לא נוצרה ביניהם רומנטיקה. משהו חסר לה. נו, איך קוראים לזה, של העלובים - רגש.

בשיחה עם המומחים, שמתגייסים שלושתם למען מקרה הסעד שהוא אל, זו מתמקמת במצבה הרגיל - חרדה ברמת אירוע לבבי. לדבריה, מפריע לה שאור לא שם את עצמו במקום הראשון בשום שלב ושהוא רק השחקן המשני בסרט שלה, מה שהולך ומחזק אצלי את האמונה שאל צריכה לצאת בכלל עם אבא של אמיר מתחילת העונה. מצד שני, אם הוא היה הולך על זה, לא היה ספק שהוא אבא חרא, ובדיוק משם אנחנו מנסות להימנע.

לסיכום השיחה, מספרת אל, אמרו לה הרבה שהיא מפספסת את הרכבת, אבל היום היא מרגישה שהיא על הרכבת, רק צריכה לרדת בתחנות ולהוריד מזוודות, ואיפשהו הדימוי שם קצת הולך לאיבוד, כנראה כדי שלא נבין מה החליטה לעשות עם אור.

שהגיענו לזמן הזה.

שני, שרואה זוגיות כמסלול אתגרי, מתוסכלת מכך שהיא ומיכאל לא עוברים שלב. את מיכאל, שבנקודה הזו מותש מכדי לעלות כל כך הרבה שלבים ברגל, זה כבר לא מאוד מרגש. "מרגיש לי שהעולמות שלנו שונים", היא מנסה לדרבן אותו להילחם על הקשר, אבל מיכאל רק מחזק את דבריה, "שמיים וארץ". "בחוץ זה לא משהו שהייתי אפילו שוקלת אותו". "אוקיי".

אחרי מספר נסיונות כושלים של פסיכולוגיה הפוכה, שני מעיפה את העקרונות לפח ומכריזה על המשך הזוגיות לשלושה ימים נוספים, כי לא תוותר על התואר "ברבי וקן". אין ספק, עולם פנימי עמוק. כדי שלא ישמח מדי על שניצל מהדחה, מזכירה שני ש"חייבים לעלות שלב", צירוף מילים שאם הוא גורם לי חרדה אוטומטית - אלוהים יודע מה הוא עושה לגבר בדייט.

גם בגזרת המריאנה, הלבטים הונחו על השולחן אך לא הגיעו לכדי פתרון. "היה לי כיף", יוצא סרגיי מגדרו. "היה פאן", מתיישרת מריאנה. "אז מקווה שנמשיך ליהנות". "אני בעד, בואי ננסה". כן, התחלה מבטיחה.

אצל אל, עד הרגע האחרון, מתמלאים החישובים בטבלת בעד-ונגד. "אין מצב שיגיע יותר טוב", היא מחמיאה לאור בדיוק כמו שהחמיאה לאמיר. כמו בוסית מיומנת, היא מתחילה את שיחת השימוע בשאלה לשלומו של המועמד לפיטורין. אור מתבלבל. הרי כמו בשיחת שימוע, כולנו יודעים שאין לדעה שלו שום משמעות כאן. באופן אירוני, זה בדיוק מה שהיה חסר לאל בקשר שלהם - שאור יעמוד על שלו, יפגין עמוד שדרה. אבל אור הוא אדם מקשיב, וחשב עד כה שזה בסדר, כי אל מדברת מספיק.

מהצד שלה, אל "לא מצליחה לייצר רגש", ניסוח שבכל פעם שמשתתף ריאליטי כלשהו משתתף בו גורם לי לחשוב על ניסיון לחרבן בזמן עצירות, מה שוודאי לא מוליד אהבה. שניהם מבינים שהיה להם כל כך זורם וסבבה שבעצם לא היה כאן שום דבר.

"מהר מאוד תמצאי גבר שימלא לך את החסר, וגם אם לא, תאכלי אותו בלי מלח", מפרגן לה אור בקלילות צ'ארמרית. אני מחבבת אותו. אל אולי לא מסתדרת במיוחד עם מערכות יחסים, אבל אפשר לפרגן לה על היכולת ללקט גברים איכותיים ולשחרר אותם בהקדם חזרה לשוק הרווקות, לרווחת הכלל. יש לי תחושה שמחכה לנו בפרק הבא בכי חרטה נוסף על ספת הוורטהיימר.

בפרק הבא - טריגר הדתה - שני גורמת למיכאל להניח תפילין, מריאנה מסתבר עדיין כועסת על מערכות היחסים שלא היו לסרגיי ואל בסרט רע, אבל הפעם באמת.