מסתבר שרוב הזוגות סובלים מאותה הבעיה, וקל לטפל בה

לפני שנים רבות הדהימה את העולם ד"ר לואן ברינזנדיין מאוניברסיטת קליפורניה, אחרי שבדקה כמה מילים הנשים אומרות ביום לעומת הגברים, ומצאה שההבדלים שנמצאו היו אדירים: גברים מדברים בממוצע 7,000 מילים ביום, ואולם הנשים מדברות כמעט פי שלוש - לא פחות מ-20 אלף מילים ביום.

רבים חושבים כי גברים ששותקים הם בגדר קלישאה ששייכת לשנות השמונים, הגברים של היום הם לכאורה מתקדמים, נאורים, ויודעים לדבר על הרגשות שלהם.אכן, מודל הגבריות בעשור האחרון השתנה בהרבה מאוד אספקטים, ועדיין, אני מגלה בכל פעם מחדש בפגישותיי עם זוגות כי לא מעט מהגברים הם בעלי תפיסת עולם שונה במהותה - הם רואים זוגיות האופן בו נשים רואות את התא הזוגי או המשפחתי, ורובם עדיין בטוחים כי בהיותם גברים הם צריכים להיות נאמנים לאג'נדת המאצ'ואיזם, בעיקר כי לצערי כך הם דגלו וחונכו בבית ובסביבה שלהם.

לתפיסתם את הגבריות, הם לא אמורים להפגין רגשות ורגישות באופן רציף - הם נדרשים להחזיק פאסון ולהיות חזקים, ומגמה זו מורגשץ בעיקר בחברה הישראלית המקדשת מאצ'ואיזם, שברובו נשען על ההאווי והמורשת הצבאית.

ההבדלים האלה בין המינים גורמים לחיכוכים בזוגיות. מגיעים אלי לקליניקה לא מעט זוגות שהשתיקה הארוכה פערה תהום ביחסים, בחברות, בשיתוף, בהכלה ובאינטימיות שלהם לאורך השנים. השתיקות האלו, שמוטמעות ביחסים, מביאות את הזוגיות לשחיקה, ובסופו של יום, הקשר הופך להיות כזה של שני שותפים שגרים בדירה אחת.

קיימים גם גברים שנותנים ביטוי לרגשות שלהם, אך צריך לזכור שצו הקדמה לא חל רק עליהם, ושבמקביל ישנן נשים שאינן יודעות להכיל את זה. אלה נשים שמאופיינות ב"סממנים גברים" מבחינת הגישה שלהם לאתגרים, ובראייתן העולם נחלק בעיקר בין שחור ולבן. נשים אלו נוטות לחשיבה רציונאלית יותר מאשר אמוציונאלית, שהינה מאפיין נוסף שמבדיל בין גברים לנשים, וגברים במערכות יחסים שכאלה, מרגישים לא פעם מאוימים, סוגיה שמוסיפה לבחירתם בנוהל השתיקה וחוסר השיתוף.

אצל זוגות רבים, אין להם ממש בעיה אקוטית בזוגיות - רוב הבעיות שהם מבקשים להעלות מתאפיינים בחוסר יכולת לתקשר, לדבר, להקשיב ולשתף - כל רעשי הרקע שהם חווים במערכת היחסים מקורם בחוסר תקשורת וחוסר הבנה אחד את השנייה.

"מה יצא לי אם אדבר?", היא שאלה שמופנית אלי על ידי לא מעט גברים בשיחות אחד על אחד איתם. מדובר במוטיב מהותי ומרכזי בשיחות הקליניקה עם גברים, שגם כך חלקם מתקשים להפגין ולשתף ברגשות. חלק מהגברים העידו כי בעבר, כשניסו לדבר או לענות, המריבה או הוויכוח הסלימו, ולכן ברירת המחדל שלהם היא לשתוק. במקרים כאלה הם בחרו בשתיקה בעל כורחם, כי הניסיון לנהל שיח לא עבד או לא שירת אותם, והרגל זה אינו מיטיב עם היחסים.

הגבר שמבין שהוא נדון מראש להפסיד בויכוח, לכאורה מכיר את דפוסי השיחה, ואת ההאשמות כלפיו, אל מול מה שהוא תופס כהתבצרות של בת הזוג בשיחות וויכוחים שחוזרים על עצמן, והרי ביננו רוב השיחות והמריבות מתנהלות סביב אותם נושאים ובעיות מוכרות. לרוב, כדי לשפר את מערכת היחסים,
זוגות צריכים להתאמן בשיתוף ממקום של רצון להקשיב, כי הוא הבסיס שנדרש לתקשורת בין זוגות, ואין לו תחליף, וכדאי להיות בטוחים שהשני הבין למה התכוונתם, כדי שהדברים לא יגלשו לפרשנות לקויה.

הקפידו על פניות
אל תנסו לייצר שיחות כשאחד מכם בדיוק חזר מהעבודה, או כשבן או בת הזוג עסוקים בעבודות הבית או עם הילדים.

תכננו מראש
צרו לכם מראש זמנים נוחים לדבר, כמו בסוף יום בנחת על כוס קפה או כוס יין. צרו חלון זמן במיוחד עבורכם.

בנו אותנטיות
האותנטיות בשיתוף היא חשובה - לימדו לומר את האמת באופן שישרת את הקשר, מכאן גם תחזקו את השיתוף ותצרו אמון בינכם.

היו אמפתיים
חשוב להיות אפתתי לצרכים, לתפיסות, ולפרשנות של בני הזוג - מהותה של תקשורת זוגית היא ההבנה שרגשותיו של בן הזוג, ככל שיהיו לא נוחים, אינם מכוונים נגדנו.

היו חיוביים
כשאתם מדברים נקטו בגישה חיובית, ושמרו על טונים שקטים. במקום להתרכז במה שלא בסדר, עדיף לברר מה ניתן לעשות אחרת.

היו חכמים, לא צודקים
אל תצאו מנקודת הנחה שאם משהו מפריע לכם, הרי בהכרח אתם אלה שצודקים. קחו בחשבון שגם לצד השני יש תפיסה של המציאות שאינה זהה לשלכם, וחשוב לשמוע אותו. נסו לייצר אמפתיה ולנסות להבין איך הדברים נתפסים ומתפרשים בעיני הצד השני.

היו זהירים יותר
לא בכדי נאמר "חיים ומוות ביד הלשון" - אין ספק שלפחות בהיבטים רבים שבונים קשר וזוגיות, האמירה הזו נכונה ורלוונטית. כשהדברים אינם נאמרים, הם מייצרים "שכבות תסכול" בבטן, וכמו משקה מוגז שנוער כמה פעמים - סופו של הדבר להתפוצץ.

הכותב הוא יועץ ומטפל זוגי ואישי