סערה הרשת החדשה נגרמה עקב דיווח של גיא פינס לגבי שי מיקה, יעל בר-זהר ומיכל אנסקי, שלכאורה קיבלו כסף על פרסום סטורי שבו הן מקדמות שמירת נידה. למיטב הבנתי רק אחת מהן (מיקה) שומרת נידה, מיכל אנסקי כולה הלכה פעם אחת למקווה ויעל בר-זהר רק ראיינה (חוץ מזה היא ממילא שומרת נידה בכפייה חצי מהשנה כי בעלה בפיליפינים, אז תניחו לה).
אם הן מקדמות נידה מבלי שניסו אותה ומבלי להאמין שזה מועיל להן בדרך כזו או אחרת, זה קצת מגעיל, אבל לא יותר מגעיל מכל שאר הדברים שמשפיעניות עושות בשביל כסף, אבל אחרי שצפיתי בראיונות, ונשמע שהן לגמרי אותנטיות. מיכל אנסקי סיפרה שעשתה טבילה במקווה פעם אחת, כי הרגישה צורך לעשות "ריפרש" מבחוץ ומבפנים, שי מיקה סיפרה שהיא מנסה נידה כדי לשמור על התשוקה ביחסים, ויעל בר זוהר בסך הכל ראיינה. אז נכון, הן קיבלו כסף על העבודה שלהן. שוקינג.
מי ישמע, אוי ואבוי. אלא אם כן בעלה של שי מיקה משלם לה כדי לשמור נידה, אני לא רואה עם זה בעיה. מה, היא אמורה לעשות את הסטורי לרותי לבייב בחינם, מטוב ליבה? לבייב היא עסק, ולא עסק מרושש אם יורשה לי, שעושה יחסי ציבור בדיוק כמו כל עסק אחר. אין המון הבדל בין לשלם למשפיעניות רשת לקדם שיח בנושא נידה, לבין לשלם להן כדי לקדם נושא חברתי, אג'נדה של דימוי גוף, או סתם כדי להצטלם עם מוצר שאולי, ואולי לא השתמשו בו מאז ומתמיד כמו שהן טוענות.
מעבר לכך ש"נידה" זו מילה קשה לשמיעה וחייבים לעדכן אותה, קשה לאנשים מסוימים להאמין שמישהי שמגדירה את עצמה כחילונית תקיים טקס כזה, אבל הם טועים. הכרתי כמה וכמה כאלה, וגם אתם מכירים. יש מספיק נשים חילוניות שמדליקות נרות של שישי ואז רואות "פיקי בליינדרז" אחרי ארוחה שכללה שרימפס - זה לא נדיר כמו לראות חד קרן בגינה.
אנשים הם מורכבים, מה לעשות, ורוב בני האדם חיים כשבתוכם "סתירות", שמתקיימות זו לצד זו. יש המון חילוניים שבחגים שמים כיפה על הראש, לא אוכלים חמץ בפסח, מנשקים מזוזות, וצמים בכיפור. אנשים טובים עושים מעשים רעים, שום דבר הוא לא לגמרי, ויאיר לפיד אמנם היה מגיש טלויזיה בעבר אבל זה לא סותר את יכולתו לעשות עוד דברים בחיים שלו.
אפילו אני, עם החצי הערבי שלי הייתי מדליקה נרות תקופה, ואת תפילת 'שמע שעל המיטה' קראתי כל כך הרבה שנים, כל לילה, כדי להירדם, שעד היום אני יודעת אותה בעל פה. בדוק כמו שעשיתי מדיטציות ואפירמציות חיוביות, אלה דברים שעזרו לי לשמור על שפיות בזמנם קשים, והשתמשתי בהם כל עוד הייתי צריכה אותם.
יצא לי גם לשמור נידה עם איזה בן זוג שהיה בתהליכי חזב"שות, זה היה יותר בשבילו מאשר בשבילי, כי היה לו חשוב שאשתף איתו פעולה בעניין הזה, וזרמתי איתו כי העיקרון של שבוע הפסקה (בלי שבעה נקיים עם מטלית כותנה, לא להגזים) היה מאד סביר בעיני. הימנעות מסקס במשך תקופה קצובה בחודש אכן מספקת אתנחתא בריאה לדביקות הזוגית, מאווררת את מה שדורש אוורור ויוצרת געגוע ותשוקה. אין אישה או גבר שלא יסכימו שמערכת יחסים מונוגמית זקוקה לעזרה שיכולה לעשות ריסטארט לתחושת המובן מאליו.
היה משהו מאד נחמד בידיעה שעכשיו כמה ימים אני יכולה לסובב אליו את הגב ולעשות כלים בלי שאחווה את טכניקת החיזור המתוחכמת "היצמדות מאחורנית בזמן שהיא עושה כלים". היה בזה משום תחושת חופש נעימה, ואפילו את הטבילה הסמלית של המקווה היה נחמד לעשות (לא במקווה, בים), וגם זה היה נחמד כי זה היה משהו שעשינו יחד, בלילה, בעירום, ואחרי זה היה לנו אחלה סקס, ודי מבאס אותי עכשיו שלא הכרתי את רותי לבייב, כי מצבי הכלכלי לא היה להיט.
לסיכום, כשמנקים את המנהג הזה מטעמי הלוואי שלו, הוא דווקא אחד הנחמדים ביהדות, לא חייבים להיות דתיים כדי לנסות אותו, ולא, זה גם לא אומר שאישה חושבת על עצמה שהיא "טמאה". דם הוסת, לעומת זאת, בהגדרה שלו נועד לנקות שאריות של רירית הרחם אחרי הביוץ, ולפיכך - איננו נקי. אז בואו, תירגעו מההיסטריה. זה שהדם הספציפי הזה לא נקי לא עושה את הקיום של האישה לא לגיטימי, תפסיקו להיות כל כך מילוליים כל הזמן, כי זה ממש מתחיל לשעמם.
אז נכון, רותי לבייב היא אישה דתייה, וכחילונים, אנחנו רגילים להביע התנגדות כלפי דתיים וכלפי היהדות בלי לחשוב על זה באמת. אולי לבייב עצמה אפילו מאמינה שהוסת הנשית היא טמאה, או משתמשת בביטויים כמו "טהרת המשפחה". וואט אבר - מה שהיא מאמינה או לא, לא אומר כלום על הדבר עצמו. יש טקסים חמודים שאפשר להשאיל וליהנות מהם, או שלא, וזה לא אומר כלום. החיים הם לא שחור או לבן - ולכן טקסים כאלה ואחרים משמשים אותנו כדי להרגיש בשליטה, וזה בסדר - אפילו מומלץ. זה עובד רק קצת פחות טוב מציפרלקס.