"בסוף מצאתי את עצמי שוכבת איתו. זה היה נורא. באמת"

שם: אליאנה ברבל.

גיל: 32

מקום מגורים: תל אביב

אפליקציות מועדפות: טינדר

סה"כ זמן באפליקציות: "ברוטו משהו כמו שבע שנים".

סה"כ זמן בלי אפליקציות: "כל הזמן יש הפסקות. את מגיעה לרוויה או שיש איזו חוויה נורא שלילית, מוחקת לאיזה חודש-חודשיים ואז מרגישה את החיסרון של זה, אומרת "אין ברירה" וחוזרת".

עד לאחרונה, אליאנה הייתה רווקה מאוד פעילה שנהנתה מהרווקות שלה. היא אהבה לצאת לדייטים, לדבר עם גברים, ולא ראתה בזה "עבודה", כמו שרבים ורבות מרגישים. כאדם הרפתקני שאוהב לקחת סיכונים, היא לא נהגה להתעכב על חקירות פייסבוק של כל מאצ' חדש, וגם העדיפה להתכתב כמה שפחות. "בוא ניפגש ונראה - כן כן, לא לא", היא אומרת. "שום התכתבות, לא משנה כמה ארוכה היא, אין לה דרך לנבא אם תהיה כימיה או לא. אז שלושה ימים או שבוע של התכתבות הם מבחינתי בזבוז זמן לעומת שעה של בירה. אבל לסיכונים האלה היה לפעמים גם מחיר".

הסיפור שלנו, כמו כל סיפור זוועה מהאפליקציות, מתחיל במאצ'. גם לאליאנה וגם לבחור היה ברור שאף אחד מהם לא מחפש משהו יותר מדי רציני, והם קבעו להיפגש אצלו בבית. אבל מהר מאוד אליאנה הבינה שזה לא זה.

"אמרתי לעצמי: טוב, נשתה בירה, נדבר קצת ואני אלך, אבל היה לי נורא קשה למצוא את הרגע להגיד את זה כי הרגשתי שהוא כן מאוד רוצה. באיזשהו שלב אמרתי לו שנראה לי שאני אלך הביתה, שהיה נחמד להכיר אבל שאני חושבת שזה לא זה. באותו רגע ראיתי איך הפנים שלו משנות הבעה ונהיות זועפות. הוא שאל אותי: "מה, למה זה לא זה?" ואני לא ממש ידעתי להסביר וגם לא רציתי. אבל הוא שאל עוד פעם והפנים שלו נהיו עוד יותר זועפות ואני מבינה שאני חייבת לצאת מהבית הזה. עכשיו. אני הולכת לכיוון הדלת והוא הולך אחריי ואומר לי: "רגע, אולי בכל זאת ננסה?" ואני אומרת לו: "לא, אני לא רוצה" ופשוט מתפללת בלב שהוא ייתן לי ללכת, באמת. לא ידעתי איך הדבר הזה ייגמר. הגעתי לדלת, פתחתי אותה ופשוט ברחתי משם כל עוד נפשי בי".

הוא ניסה ללכת אחרייך?
"לא, וגם יכול להיות שהוא בכלל לא התכוון, כן? אבל זה היה כל כך מפחיד לראות איך בבת אחת ההבעה שלו משתנה ואיך הוא נהיה עצבני. אני הרי בתוך הבית שלו, הוא מאוד לא מבסוט מהסיפור ואני בכלל לא מכירה אותו! יצאתי משם בתחושה של וואו, איזה מזל שלא קרה כלום.".

אנחנו יודעות מה אתם חושבים עכשיו, וגם אליאנה יודעת: "אני יכולה לדמיין איך מישהו עכשיו יקרא את זה ויגיד: "מה היא רוצה? למה היא הולכת למישהו הביתה?" אני באמת יכולה להבין. זאת הייתה הפעם האחרונה שהסכמתי ללכת למישהו הביתה ואני לא ממליצה לעשות את זה בפגישה ראשונה. כאילו, אוקי, את הרפתקנית, את אוהבת סיכונים אבל שימי גבולות. ובכל זאת, מהצד השני, אני גם מצפה מאנשים שכשאומרים לך לא זה לא, ואתה משחרר את הבנאדם".

אחרי המקרה הזה אליאנה החליטה להתנתק מהאפליקציות לכמה שבועות טובים, אך בסופו של דבר חזרה לשגרת הסווייפים והדייטים, שכמו שכולנו יודעות (ויודעים), יכולה להיות מאוד מתישה ומתסכלת. ככל שהזמן עבר, הלך וגבר הקול הפנימי שאומר לה: "אל תהיי קשה, תני צ'אנס, תפסיקי לפסול כל כך מהר" - נשמע מוכר?

עם הקול הזה בראש אליאנה קובעת להיפגש עם מאצ' חדש באפליקציה. השיחה הראשונית ביניהם בצ'אט מרגישה מאוד זורם, קצת מיני, נראה שיש כימיה בשיחה, הומור משותף - מה צריך יותר מזה? הם קובעים להיפגש - הפעם בבר, אבל תוך כדי המפגש אליאנה מפתחת איזושהי תחושת בטן שאומרת לה שיש פה איזושהי בעיה.

"שתינו בירה אחת ואז הוא ביקש חשבון והציע שנלך אליו, אבל משהו לא לגמרי ישב לי. מצד אחד הוא נראה טוב ומשהו בו משך אותי ומצד שני משהו מאוד לא משך אותי. אבל אמרתי לעצמי: תזרמי. הזמנתי לנו מונית ותחושת הבטן שלי רק התגברה, אמרתי לו שאני מוותרת והולכת הביתה אבל הוא הרגיע אותי והשתכנעתי".

אליאנה והבחור מגיעים אליו לדירה, שאותה היא מתארת כמקום הכי דוחה שהיא ראתה בחיים שלה - זוהמה בכל מקום, סנטימטרים של אבק על כל הרהיטים, בכל פינה פזורות כוסות מלאות בבדלים ובאלכוהול, וכל זה בתוך כוך חנוק שלא ברור איך הוא ראוי למגורי אדם.

"לא היה לי נעים אפילו לשבת על הספה", היא אומרת, "אבל כבר הייתי שם אז אמרתי טוב, נשב, נדבר קצת ואני אלך. בשלב מסוים הוא שאל אותי אם הוא יכול לתת לי חיבוק. אמרתי לו שכן, הוא חיבק אותי... דבר הוביל לדבר ובסוף מצאתי את עצמי שוכבת איתו. זה היה נורא. באמת. גם זה - היה פשוט דוחה. אני פשוט הייתי סטטיסטית בדבר הזה, זה לא באמת היה משנה מי תהיה שם. והעניין הוא שהתחושה שלי הייתה רעה כל אורך הזמן הזה, וכל האינטואיציה שלי אמרה לי "לא", אבל לא מצאתי את המוטיבציה לשים לזה סטופ וללכת. כשזה נגמר פשוט קמתי, לקחתי את הדברים שלי והלכתי. יצאתי משם עם בחילה נוראית, שבועיים אחר כך עוד הסתובבתי פיזית עם תחושה של בחילה. ואז, אחרי כמה ימים, ראיתי אותו באפליקציה עם שם אחר, לא השם שהוא אמר לי".

כלומר לא רק שכל החוויה הייתה דוחה ואת מרגישה רע עם עצמך על זה ששכבת איתו, את גם מגלה שהוא בכלל שיקר לך. "זה היה הכי קשה. להבין שהוא חירטט אותי. זה גרם לי להרגיש פי אלף יותר מטומטמת ממה שכבר הרגשתי. הבנתי שיש סיכוי סביר שכל מה שהוא אמר לי זה חרטה. אחרי זה - לא רק שיצאתי מהאפליקציות, מרוב שהחוויה הזאת הייתה קשה לא יכולתי אפילו לחשוב על גברים או לדבר איתם במשך שבועות ארוכים מאוד. יצאתי משם מאוד מעורערת לגבי עולם הדייטים ובתחושה שכל אחד יכול למכור לך באפליקציה איזה סיפור ויום אחרי זה למכור למישהי אחרת סיפור אחר עם שם אחר. אבל זה היה קשה לי גם ברמה האישית, של מי אני, איפה המקומות שבהם אני שמה גבול, למה לא הלכתי עם האינטואיציה שלי?"

המון נשים באפליקציות מגיעות למצבים כאלה של לא לסמוך על תחושת הבטן שלהן. יש לך הסבר מה ממסך לנו את האינטואיציה?
"אני חושבת שזאת הכמות, היא לא מאפשרת. קודם כל בגלל שאנחנו רואות כל כך הרבה פרופילים, אנחנו משקיעות באמת שניות בודדות בכל פרופיל. אז לאינטואיציה אין בכלל מקום, זה שתי שניות של מבט ואת כבר מחליטה ימינה או שמאלה. ואז, עד שכבר עברת את המאצ', עשיתם שיחה בצ'אט ושיחה בוואטסאפ וכל התהליך הזה, כבר קשה להבין אם את מפספסת משהו או לא".

ונוסיף לזה את הקול הפנימי שאומר לנו לא להיות בררניות כי אנחנו גם נשים אז אין לנו את כל הזמן שבעולם...
"ובשביל להגיע לדייט האחד הזה כבר עשית סווייפ שמאלה לאלף גברים. אז כשמתחילים להצטבר עוד ועוד מאצ'ים שלא עובדים, את כבר לא מבינה - זאת אני שלא בסדר? זאת הפלטפורמה? בעיניי זה לא אנחנו, זה המדיום. הוא מכניס אותנו לתוך כזאת מערבולת אינסופית של מידע ופרופילים שאי אפשר לצאת מזה בסדר. אין באפליקציות שום Accountability, שום אחריותיות. הוא לא הרגיש שום אחריות כלפיי כי אני לא מעניינת, אני אחת מתוך עשרות אם לא מאות אלפים שהוא מדפדף. כי גם כאישה, אבל בעיקר כגבר, אתה יודע שאתה צריך המון מאצ'ים כדי שייצא מזה משהו. צריך לעבוד במספרים גדולים. אז מידת ההשקעה שלך בכל אחת יורדת למינימום שאתה צריך ולכן נשים מרגישות שלא עושים מאמץ כדי להכיר אותן. אף אחד כבר לא עושה מאמץ, לאף אחד לא אכפת. ובגלל זה גם אנשים מרשים לעצמם להתנהג כל כך לא יפה אחד לשני. אנשים לא מתנהגים ככה בעולם שבחוץ. הם לא מרשים לעצמם להגיד דברים כמו שהם אומרים באפליקציות. כי את פשוט עוד אחת. אפילו זה לא - את פשוט עוד פרופיל".

את התאוריה הזאת מבססת אליאנה על נתונים מספריים, אותם שיתפה בעמוד הטוויטר שלה לפני מספר חודשים כשחשפה את נתוני השימוש שלה ושל משתמשים נוספים. מסתבר שבממוצע, אנחנו מחליקים בין 120 ל-200 פרופילים ביום, רואים אלפי פרופילים בחודש, ומגיעים לפעמים למאות אלפי פרופילים לאורך כל השהות שלנו באפליקציה. מתוכם, כמות המאצ'ים קטנה להחריד, וכמות הדייטים מזערית.

על אף שאנחנו עוסקות כאן בסיפורי האימה שלנו כנשים באפליקציות, לאליאנה חשוב להבהיר שגם בחוויה של גברים האפליקציות רחוקות מלהיות גן עדן: "יש גם המון גברים שמרגישים שלא רואים אותם. זה שוק בשר ברמה הכי קשה. הם נאבקים בשיניים על מעט מאוד נשים ומרגישים שאין להם דרך לנצח את זה. אם אתה לא הכי חתיך או הכי מצחיק - אתה בלתי נראה. ככה המון גברים מרגישים וזה פוגע להם מאוד בביטחון העצמי. בטינדר, למשל, על כל אישה יש 4-5 גברים. אז כל גבר ממוצע שאולי במפגש בבר היו לו סיכויים לא רעים, מקבל בטינדר סיכויים הרבה יותר נמוכים. ואם הוא גם לא פוטוגני בכלל אין לו סיכוי".

הטרגדיה האנושית הזאת, שבה כולנו מחפשים חום ואהבה ויוצאים בעיקר פגועים, יחד עם החוויות האישיות שעברה, גרמו לאליאנה להבין שהיא רוצה לתת לאנשים דרך אחרת למצוא אהבה אונליין. "האפליקציות הן באמת נהדרות בשביל למצוא סטוצים ואפשר לעשות את זה מהר והכל נורא זמין, אבל מי שרוצה לחפש אהבה צריך לעבור בהן שבעה מדורי גהינום. אני כמשתמשת בטינדר הייתי עוברת תקופות של היי מאוד גבוה וחוויות מאוד טובות, אבל המקומות הנמוכים היה כל כך נמוכים וקשים, ואין סיבה שנעבור את זה ככה. אנחנו בסך הכל מחפשים אהבה, אנחנו לא בג'ונגל".

הכלי אותו יצרה אליאנה נקרא אלי הבוטית - בוטית בטלגרם שמכירה לכם אנשים על סמך אנשי קשר משותפים. איך זה עובד? עם ההרשמה לאלי הבוטית אתם ממלאים פרופיל קצר עם נתונים בסיסיים ותמונות. בשלב הבא אתם בוחרים מרשימת אנשי הקשר שלכם את אנשי הקשר שאת המכרים שלהם הייתם רוצים להכיר. כמו לבקש מחברים שיכירו לכם מישהו/י, רק בלי החלק של לבקש.

פעם בחודש נפתח סבב, למשך שבוע בלבד, ובו אלי הבוטית שולחת לכם מדי יום שני פרופילים של אנשים שבחרו איש קשר משותף. כעת, כשיש לכם את הפרופיל של אותו בנאדם, ושניכם יודעים מי החבר המשותף שלכם, אתם יכולים להתחיל לדבר, כשהשיחה נעשית ישירות בוואטסאפ.

"זה חוסך את השלב של הצ'אט באפליקציה, שהרבה אנשים שם לא רוצים לתת את המספר שלהם כי אין להם שום סיבה לסמוך על הבנאדם. אבל פה זה בין חברים, אז אפשר מראש להרגיש יותר בנוח", מסבירה אליאנה. "בנוסף, העובדה שיש לכם חבר משותף, ששניכם נמצאים באותן קהילות, יוצרת את האחריותיות שדיברתי עליה קודם. באפליקציות זה כמו אנונימיות בטוויטר, כי כמעט אין עליך מידע. זה מאפשר לאנשים להיות רעים כי אין דרך למצוא אותם, אבל כשמכירים דרך חברים אין לך את הפריווילגיה הזאת. הקודים החברתיים קיימים".

אתם באמת רואים את זה קורה? אני הרי יכולה לבחור אנשי קשר שפחות קרובים אלי ולהרגיש אולי פחות מחויבת.
"עד היום רשומים כמעט 6000 איש ועוד לא קיבלנו שום דיווח על התנהגות לא נאותה של מישהו. ברור שתמיד יש סיכון, בסוף מדובר בבני אדם, אבל אנחנו עושים הכל כדי שזה לא יקרה ואם יקרה תמיד אפשר לפנות אלינו ואנחנו נטפל בזה. אנחנו רואים שיש אנשים שמעדיפים לבחור אנשי קשר מאוד קרובים ויש כאלה שיעדיפו אנשי קשר קצת יותר רחוקים כי אז יש יותר סיכוי שהפרופילים שהם יקבלו הם של אנשים שהם באמת לא מכירים כבר. אבל המנגנון בכל מקרה מייצר את האחריותיות כי אתה לא יודע מאיזה איש קשר תימצא ההתאמה וגם הצד השני יכול לפנות אליו ולשאול אותו לגביך. בגלל זה גם כל מי שנרשם לאלי הבוטית הוא מראש מי שמחפש קשר רציני. אתה לא מחפש משהו לא רציני דרך חברים, ומי שאין לו כוונות כנות לא ירגיש בנוח לשתף אנשי קשר".

המשתמשים מבררים מידע על ההתאמות מול אנשי הקשר המשותפים?
"זה ממש נחלק חצי חצי. חצי מהאנשים פונים אחרי ההתאמה והחצי השני מסתפק בידיעה שיש היכרות משותפת כדי להתחיל אינטראקציה ומקסימום בהמשך שואל את החבר המשותף מה הוא חושב. אחד הפידבקים שאנחנו מקבלים הרבה הוא שמשתמשים פה נותנים צ'אנס לאנשים שבאפליקציות הם לא היו מתקדמים איתם, כי באמת החבר המשותף זרק איזו מילה טובה. מצד שני גם מבזבזים פחות זמן כי לפעמים החבר המשותף יכול להגיד לך: עזוב, הבנאדם הזה לא בשבילך. מבחינתי גם זו הצלחה, כי חסכנו לך".

ואנשי הקשר שהמשתמש בוחר צריכים להסכים? זו לא פלישה לפרטיות שלהם?
"לאלי הבוטית אין שום גישה לאנשי הקשר שהמשתמש בוחר. כל מה שהיא יודעת זה להעביר לך פרופילים של אנשים שנרשמו אליה בעצמם ובחרו איש קשר שגם את בחרת. מעבר לזה שבחרו באותו איש קשר, אנחנו לא יודעים עליו שום דבר".

יש מינימום של אנשי קשר שצריך לבחור?
"אין מינימום. אנחנו ממליצים לבחור לפחות 20, בממוצע אנשים בוחרים 63 אנשי קשר והמקסימום האפשרי הוא 300".

גם את משתמשת באלי הבוטית?
"כן. בקרוב יש לי דייט אפילו. בהתחלה נכנסתי רק כדי לבחון את המערכת כמנכ"לית של זה, הייתי גם אחרי פרידה וממש לא רציתי להכיר, אבל בסבב האחרון כבר אמרתי יאללה, אני בתוך זה. וקיבלתי פרופיל של מישהו ממש חמוד, שלחתי לו הודעה והוא ענה לי, וקבענו להיפגש".

ואת עדיין באפליקציות?
"יש לי חשבון בטינדר, אבל אני מעט מאוד נכנסת אליו כבר. בעיקר משיעמום, וזה מעניין כי בארה"ב עשו מחקר שאומר ש-30% מהאנשים נכנסים לטינדר פשוט כדי להעביר את הזמן, כמו רשת חברתית. באלי הבוטית אין את זה כי אין לך אינסוף פרופילים לגלול, את מקבלת בכל סבב רק 14 התאמות. ואגב, כשהקמנו אותה ממש לא תכננו להחליף את טינדר. ברור לי שאנשים ישתמשו בזה במקביל, זה לפונקציות שונות לגמרי".