באחת מארוחות שישי האחרונות קרה הדבר והתיישבתי מול האחייניות הנערות בקצה השולחן וכך מצאתי עצמי בעל כורחי מאזינה לשיחות הנוראיות שמנהלות בנות 12-16. על ההיא ועל ההוא, וזה מהטיקטוק וההיא עם המכנסיים והאומייגאד מה הוא לבש והאמאלה איזו שווה ההיא.
אלא שאז ניסיתי בכל זאת להכיר קצת את הבנות האלה ואת העולם הזה שהן חיות בו, שנראה, לזקנה שכמותי שנושקת לארבעים מלמעלה, כל כך מטופש ורדוד, והתברר שהמציאות דווקא די מצחיקה כי אם מתעלמים מהדיבור המוזר, הבגדים המוזרים יותר והמניירות המוגזמות בהגזמה (מי אמרה דאקפייס בסלפי עם בולונז) נראה שלא הרבה השתנה.
גיל 13 הוא עדיין הגיל הכי בעייתי, הכי גמלוני והכי מתסבך שיש בחיי כל אישה צעירה. הגוף משתנה, העור מתפקע, השיניים מכוסות מתכות והשיער - אלוהים מה יהיה איתו. ונראה כי מה שיקבע את צליחת הנעורים לטוב או לרע הוא לא משהו מוחשי - לא הכסף של ההורים, גם לא הגנים שלהם. זו לא האינטליגנציה, לא חילוף החומרים, לא סגנון הלבוש וגם לא איך שאנחנו הולכות. זה רק דבר אחד. היום, כמו לפני 30 שנים וכמו לפני 60 - הביטחון העצמי שלנו.
כנראה שזו בדיוק הסיבה שהחליטו להשיק את האקדמיה לביטחון עצמי - תכנית חברתית לחיזוק הביטחון העצמי בקרב נערות בגילאי 12-13 במסגרתה כל נערה תוביל פרויקט חברתי שקרוב ללבה.
על התכנית אמונים עמותת שוות ומותג אולוויז, המשותף לשניהם המטרה החברתית להעצמת גיל הנערות. אליהם מצטרפת האלופה האולימפית, לינוי אשרם, שהיא שגרירה של אולוויז, ותלווה את המפגשים של הבנות ותיקח חלק בפעילויות החברתיות שיעודדו מנהיגות וביטחון עצמי.
אחת הנשים הישראליות שמבינות אולי יותר מכולן את כוחו של ביטחון עצמי היא לינוי אשרם. אתם מכירים אותה כאלופה האולימפית שגרמה לנו לצרוח בשבת בבוקר - ולא על הילדים, אבל היא זוכרת עצמה עדיין כלינוי אשרם, הילדה השחומה ממשטח האימונים ראשון לציון שאף אחד לא האמין שייצא ממנה משהו:
"מיד כשסיפרו לי על הפרויקט קפצתי פנימה", מספרת אשרם, בעודה מלטפת את מדלית הזהב (או ככה לפחות אני מדמיינת אותה). "בתור נערה צעירה שחלמה על מדליות אף אחד לא באמת האמין בי אני הייתי הנמוכה, הכהה, השקטה ואיתי התאמנו עולות ממזרח אירופה, בלונדיניות גבוהות - כמו אלו שרואים באליפויות. הרגשתי שלא מאמינים בי. אבל אני בורכתי במשפחה שנתנה לי גיבוי מלא, וזכיתי במתנה אדירה של ביטחון עצמי וזה מה שגרם לי להאמין שאני יכולה, ודחף אותי להצליח. והביטחון העצמי הזה היה מה שהציל אותי באולימפיאדה, אחרי שהפלתי את החישוק בתרגיל הראשון בחצי הגמר. יכולתי להתמוטט, יכולתי לתת לזה להשפיע לי על הריכוז, אבל ידעתי מי אני. ידעתי מה היכולות שלי. ידעתי מה שווים חמש שנים של אימונים וחיים שלמים של ציפייה. היתה לי הידיעה, היה לי הביטחון העצמי שלי בי, שאני יכולה להתאושש. להתאושש ולנצח. אמונה וביטחון, זה מה שהייתי צריכה כדי להצליח וזה מה שהיה לי. זה מה שהעלה אותי לגמר, חרף הפתיחה הקשה וזה מה שהוביל אותי לניצחון הכי גדול והכי חשוב בחיים שלי", ומוסיפה "החשיבות של העצמת נערות היא אדירה. אני פועלת למטרה הזו כל יום באימוני המתעמלות הצעירות בנחרת הישראלית, אני מקווה להעביר את המסר הזה בפסטיגל ואני עושה את זה היום כשאני לוקחת חלק בפתיחה של האקדמיה לביטחון עצמי".
אחת הנרשמות היא אמונה מוכתר, גיבורה מקסימה בת 12 שכבר למדה דבר או שניים על משמעות הביטחון העצמי ועתידה להשתתף בפרויקט האקדמיה: "לפני שנה עברתי חרם. במשך כמה חודשים לא דיברו איתי, ריכלו עלי מול הפנים והתייחסו אלי בצורה שגרמה לי לבכות ולרצות להיסגר בחדר. רוב הימים לא רציתי ללכת לבית הספר, רוב הלילות נרדמתי עצובה. בוכה אפילו. רציתי להיות מישהי אחרת, הייתי חולמת שיש לי אופי אחר או מראה אחר. אם הייתי יכולה לתת לעצמי לפני שנה מתנה אחת, זה ביטחון עצמי. כי היום, כשיש לי יותר ביטחון בעצמי אני יודעת שלא הייתי משנה בעצמי דבר. היום אני יודעת איזו גיבורה הייתי שעברתי את זה. היום אני יודעת שלא אתן לדבר כזה לקרות. לא לי ולא לאחרים. כי אני מאמינה בעצמי - ואין שום מתנה גדולה יותר עבור כל נערה בגילי מהאמונה בעצמה. איתה נעוף ובלעדיה ניפול".
"הביטחון העצמי הוא למעשה מה שיהפוך נערה שלא מאמינה בסיכוי שלה להצליח לכזו שמאמינה - ועם האמונה מגיעה היכולת", מסבירה שי אלוק, סמנכ"לית החינוך בעמותת שוות שעוסקת רבות בחיזוק תחושת הערך העצמי ונתינת כלים פרקטיים לנערות על מנת שיוכלו לממש את שאיפותיהן (וואו זה היה קרדיט ארוך).
וביטחון עצמי מסתבר, אצל נערות, יותר חמקמק משקע ברומטרי (בדיחה של זקנים, סליחה): מחקרים עולמיים וגם סקר ישראלי שיזם מותג always מ-2019, מצביעים כי כבר במהלך גיל ההתבגרות חוות הנערות ירידה בביטחון העצמי ובתחושת המסוגלות להצלחה. בסקר נמצא כי 91% מבנות 16-24 מסכימות שבגיל ההתבגרות נערות צעירות רבות חשות ירידה בביטחון העצמי וכ-53% מהן דיווחו כי החלומות והשאיפות שלהן נעשו מוגבלים יותר לאחר גיל ההתבגרות. כל זאת בזמן ש- 92% מהצעירות הסכימו כי ביטחון עצמי הוא גורם מפתח בהגשמת חלומותיהן.
"הרבה מזה מתחיל בגלל ייחוס כישלון והצלחה", ממשיכה אלוק, נערה שקיבלה ציון גרוע במבחן בחשבון, תאשים את עצמה, ותחשוב שהיא פשוט לא טובה בזה. לעומת נער באותו הגיל שיאשים גורמים חיצוניים ויחשוב שהמורה פשוט לא בחנה אותו כמו שצריך. הנטייה הזו, יחד עם העובדה שאנחנו (נערות ונשים) זוכרות כישלון לאורך זמן רב יותר, גורמת לנערות לקחת פחות סיכונים, ללכת על בטוח, ופשוט להימנע מלעשות דברים שהן לא בטוח יצליחו בהם. ואם אנחנו בכלל לא מנסות, איך נצליח? איך נתקדם?".
גם נועה בצלאל, נערה בת 13, תלמידה כיתה ח' שמתמודדת עם קשיים חברתיים בבית הספר שלה נרשמה לתכנית האקדמיה:"אני מאוד מזדהה עם מה שלינוי מספרת על הילדות שלה. גם אני מרגישה אאוטסיידרית. ומה שהיא עשתה מחזק אותי שגם אצלי, למרות הקושי, השמיים יכולים להיות הגבול".
הקושי של נועה הוא חברתי, לדבריה: "אני רוב הזמן לבד בבית הספר", היא מספרת. "אני נמוכה מכולן ונראית צעירה מכולן ולמרות שאני בשכבה הגבוהה בבית הספר, מסתכלים עלי מוזר, לפעמים גם מעירים לי על זה וזה פוגע בי מאוד. ואין לי רשת חברתית, כולן מאוד מגובשות ואני לבד. סופרת את הימים לעבור לבית ספר חדש בשנה הבאה. אני מאוד מתרגשת להתחיל את האקדמיה. קודם כי זו קבוצה חדשה. היא לא שופטת אותך. לוקחת אותך כמו שאת. גם אם אחת נמוכה ואחרת שונה. זה כבר בוסט של ביטחון. העובדה שנפגוש נשים מעוררות השראה, כמו לינוי ומי יודע מי עוד רק מחזקת אותי יותר".
בעמותת שוות מאוד נרגשים מהפרויקט ומאמינים מאוד ביכולות שלו להוביל לשינוי של ממש:
"יש חדשות טובות", מבקשת אלוק להדגיש. "אותם המחקרים שמצביעים על הבעיה, גם מצביעים על הפיתרון והוא עלאת הביטחון העצמי של נערות. אם נתחיל מגיל צעיר לפעול במספר צעדים פשוטים, נוכל לסייע לנערות לחזק את הביטחון העצמי שלהן, להגביר שאיפות ולחלום חלומות גדולים, ולהשפיע לאחר מכן על הנשים שהן יהיו, ובכך על החברה כולה". אנחנו עושות זאת על ידי התנסות חיובית בחוויית מנהיגות, מתן כלים פרקטיים להצבת מטרות ויעדים ומישוב עצמי אפקטיבי, ועוד כמה כלים שבשביל לשמוע עליהם תצטרכו לבוא לאקדמיה לביטחון עצמי".
הפיילוט הראשון יוצא בשלישי הקרוב שבמקרה או שלא הוא "יום הנערה". אם הפיילוט יצליח התכנית תורחב שנה הבאה לעוד בתי ספר. בינתיים, אם אפשר, תושיבו אותי בחלק של המבוגרים בשולחן.