מה הייתם אומרים אם הייתם צריכים להתנזר ממין במשך חצי שנה? האם זה תרחיש בלתי נסבל מבחינתכם או שדווקא עברה לכם לרגע המחשבה: "וואו, אני אוכל לעשות כל כך הרבה דברים עם הזמן שיתפנה"? כמה אנשים, לדעתכם, היו עונים על השאלה הזאת בכנות?
אצלנו זה עבר די מתחת לרדאר (בכל זאת - בחירות, פיגוע אחת לשבוע, חוסר יכולת לסגור את החודש ושלל הסחות דעת נוספות) אבל מסתבר שבארה"ב התחוללה לא מזמן מיני סערה קטנה סביב השחקנית דרו ברימור בדיוק בגלל השאלה הזאת.
הכל התחיל כשלפני כמה שבועות השחקן אנדרו גארפילד (שאולי מוכר לכם מסרטי ספיידרמן מהעשור הקודם) סיפר שפעם הוא התנזר מסקס במשך חצי שנה לטובת תפקיד בסרט כלשהו. כשהנושא עלה בתוכנית האירוח של בארימור היא אמרה: "מה לא בסדר איתי שזה לא נראה לי כמו כזה הרבה זמן? כאילו - נו, אז?". המנחה שלצידה, רוס מתיוס, אמר: "הנה הכותרת שלנו - דרו ברימור יכולה להעביר חצי שנה בלי יחסי מין בלי בעיה", והיא ענתה: "אה, שנים".
"דרו ברימור שונאת סקס!" זעקו הכותרות, והובילו את בארימור לפרסם טקסט בנושא בבלוג שלה. אני לא שונאת סקס, היא כתבה, אבל אני רואה אותו אחרת לחלוטין מבעבר. היא סיפרה שמאז הגירושין שלה מבעלה, ב-2016, לא הייתה עם גבר. שש שנים שבהן העדיפה להתרכז בעצמה ובבנות שלה וסקס פשוט לא היה בראש סדר העדיפויות שלה. גם כרגע, היא הודתה, היא לא ממש מרגישה שהיא זקוקה לו. "דרו בארימור היא 'אדם שלא זקוק לסקס'!" תיקנו הכותרות.
זה באמת לא כזה שכיח לשמוע נשים שאומרות שהן לא זקוקות ליחסי מין או לא רוצות כאלה, על אף שידוע כי לחשק המיני, גם בקרב גברים אבל בעיקר בקרב נשים, יש לא מעט תקופות שפל. למעשה, לאורך החיים, רובנו מתייחסים לכמות ולתדירות הסקס שאנחנו עושים כאל מעין סמל סטטוס: בגילאים הצעירים יותר הן מעידות על היכולות שלנו בתחום והופכות אותנו לנחשקות יותר, בגילאים קצת יותר בוגרים הן מבחן לאיכות הזוגיות שלנו, ובגילאים מבוגרים עוד יותר - אני עדיין לא יודעת לספר מניסיון אישי אבל מהיכרותי עם האנושות אני מניחה שגם בבתי הדיור המוגן עושים השוואות מי עושה יותר סקס וראוי לתואר "הזקן הכי צעיר".
המדידה הזאת של כמה סקס אנחנו עושים רלוונטית כמובן גם עבור גברים ובמובנים מסוימים אפילו בצורה תובענית יותר, אבל ההבדל הוא שמגברים מצופה להיות בעלי חשק מיני בשביל לספק את עצמם ואילו מנשים מצופה להיות עם חשק מיני בשביל לספק את בני הזוג שלהן. זה, לפחות, הלך הרוח בעולם שבו דרו ברימור גדלה (היום היא בת 48) וגם אני וכנראה גם חלק גדול מכם. אבל העולם שאנחנו הכרנו משתנה בהמון דרכים, ויכול להיות שגם הנכונות של נשים לאמץ את הלך הרוח הזה משתנה.
הפוסט בבלוג של בארימור גרר אחריו שיתופים של נשים נוספות, בעיקר בגילאי ה-40 לחייהן, שסיפרו שגם הן לא מקיימות יחסי מין כבר מספר שנים, שגם בסדר העדיפויות שלהן סקס לא ממש מככב, שככל שהן מתבגרות היחס שלהן לסקס משתנה ושהן לא צריכות פרטנר או סקס כדי להיות שלמות ומאושרות. אי אפשר להסיק מזה מסקנה גורפת, כמובן, אבל זה לגמרי גרם לי לחשוב. הרי כבר שנים מתפרסמים מחקרים, מבוססים יותר או פחות, שטוענים כי "הצעירים של היום עושים הרבה פחות סקס". יכול להיות שגם הנשים של היום כבר לא מעוניינות בסקס כמו שהיו מעוניינות בעבר?
איריס יוטבת, בת 74, היא מחלוצות ההעצמה הנשית והמיניות הטנטרית בישראל. מזה כארבעה עשורים היא מלווה נשים וזוגות משנות ה-20 לחייהם ועד לגילאי 70-80, בכל הנושאים הקשורים למיניות, נשיות, אינטימיות ותקשורת זוגית. את ההקשרים הזוגיים בשיחה שלנו ניהלנו בהתייחס לנטייה מינית הטרוסקסואלית, אבל הדברים רלוונטיים כמובן למערכות יחסים מכל סוג.
יוטבת מצביעה על שלוש תקופות בחיי האישה שבהן צפויה ירידה בחשק המיני: השנים של ההריונות והלידות, בהן החשק המיני יורד ממגוון סיבות שקשורות לאיכות החיים ולבריאות הכללית כמו ההתאוששות מהלידה, ההנקה, המחסור בשינה ועוד; הכניסה לגיל המעבר, בסביבות גיל 50, שבעקבותיה ישנם שינויים הורמונליים שמשפיעים על החשק המיני אבל גם שעמום מיני, בעיקר אם האישה נמצאת בזוגיות רבת שנים; והחל מגיל 70, תקופה שבה החשק המיני אולי לא נמצא בירידה, אבל המקצב שלו משתנה והופך ליותר מתון.
מעבר לשינויים בחייה האישיים של אישה, את רואה הבדל כלשהו גם ברמת החשק המיני הכללית של נשים בעבר לעומת היום?
"אני לא יכולה להגיד שאני רואה הבדל גדול, אבל אני כן יכולה להגיד שחרדה קיומית, שישנה בעשור האחרון הרבה יותר מבעבר, וגדלה והולכת בשנים האחרונות, משפיעה על החשק המיני. סדר העדיפויות משתנה בעקבות המצב הקיומי, וזה משותף הן לגברים והן לנשים".
אולי זו הסיבה שה"צעירים" של היום עושים פחות סקס, אבל את יוטבת זה לא מדאיג. ראשית, כיוון שלדבריה, זה לא בהכרח נכון. "אני לא יכולה להעיד על ציבור שלם אבל אני לא חושבת שצעירים היום עושים פחות סקס. אני רואה שחלקם דווקא עושה יותר ומתנסה בכל מיני ניסויים כמו הפוליאמוריה וה-BDSM וכל הדברים המעניינים והמרתקים האלה, וזה פותח את כל מניפת המיניות ובוחן גבולות. אולי משתדלים לעשות סקס יותר מודע, אבל גם זה לא נכון לכל הצעירים וזה בסדר. יש חוק אחד ויחיד בכל הנושא של מיניות והוא לא להזיק. לא לעצמי ולא לזולת. ברגע ששומרים על העיקרון הזה, שהוא עיקרון טנטרי למעשה, הכל בסדר".
שנית, היא אומרת, גם אם יש ירידה בתדירות או בכמות, יש בהחלט עלייה באיכות. "העולם גדל והתפתח, הטנטרה נכנסה לתמונה, עוד הרבה דברים אחרים נכנסו לתמונת המיניות המערבית", היא אומרת, "אפשר היום ללמוד הרבה יותר דברים שנותנים למעשה האהבה להיות איכותי מאוד, מושקע מאוד, מספק מאוד, ממלא ולא מרוקן. ואז זה יוצר חשק לפעם הבאה. כי מה זה חשק? זה רצון לעוד. אם זה רק עניין של "לסמן וי" כי צריך או כי הגוף רוצה או כי אנחנו רוצות לגמור זה לא עושה כזה חשק לפעם הבאה".
יכול להיות שדווקא מהמקום הזה יש היום נשים בוגרות, בשלות, שמפסיקות "לסמן וי" ולהתפשר על יחסי מין פחות איכותיים, בין אם הן בזוגיות או לא, ונותנות עדיפות לדברים אחרים, לקשר שלהן עם עצמן?
"זאת די המציאות. כשאת צעירה ואת מתנסה, לפני שיש לך בן זוג וכשיש לך בן זוג, יש התלהבות גדולה וגם איזושהי תחושה שמספר מעשי האהבה שאנחנו עושים בשבוע אומר עלינו משהו. כשמתבגרים מבינים שזה לא אומר עלינו שום דבר, שיש דברים אחרים שאומרים עלינו משהו. בנוסף, מה שחשוב לזכור, וזה יישמע אולי קצת יותר מדי מגדרי, אבל אני חושבת שבניגוד לגברים, שחושבים על מין הרבה יותר מנשים במשך היום ומציבים אותו בראש סדר העדיפויות שלהם, לנשים יש מניפה של דברים שמסבים להן עונג וסיפוק, ואחד מהם זו המיניות. הן יכולות לראות סדרה טובה או לפגוש חברות וזה ייצר להן אוקסיטוצין במוח ויהיה לא פחות מספק מאשר מיניות. אני חושבת שנשים בדורות האחרונים, בגילאי ה-40 פלוס, מקבלות את עצמן יותר ככה. מסכימות לראות את עצמן ככה, לא להיות נתונות למדידות על פי כמות ומספר יחסי המין שהן עושות בשבוע, ובטח לא נותנות לגבר שאיתן או לבת הזוג שאיתן לקבוע מה נכון ומה איכותי".
זה קשור לדעתך גם להטמעה של מסרים פמיניסטיים ולמהפכת ה-Me Too? נשים בעצם מפסיקות למדוד את עצמן לפי נקודת המבט הגברית? לא מעוניינות יותר להרגיש שהן תלויות בפרטנרים שלהם?
"בטח שזה קשור, זו טרנספורמציה שבתוכה יש את ה-Me Too ואת הפמיניזם הראשוני ואת הפמיניזם המתקדם של היום, היא קורית לאיטה ומוציאה אותנו כמו פרפר מתוך הגולם. הגולם אומר: ככה וככה את צריכה להרגיש במיניות שלך ובנשיות שלך, והפרפר אומר: יש שפע של צבעים, את יכולה להיות כזאת וכזאת וכזאת. כשאני הייתי נערה צעירה, אי אפשר היה להסתובב בעולם ולהרגיש חשק מיני. היה צריך להסתיר אותו. הדורות של היום מבינים מה זה להרגיש חשק מיני, ובמצב כזה אני מאמינה שיש יותר מקום לאמת של כל אחת, וכל אחת שונה כמובן".
גם כמה שנים של חוסר חשק זה בסדר? מתי זה נהיה לא תקין?
"זה מאוד תלוי. מניפת ה"אין חשק" יכולה להיות בנויה מכמה דברים. יכול להיות שאין לי חשק לגבר, כי לא בא לי על כל ההסתבכות הרגשית, המינית וכו', אבל יש לי חשק לעצמי. אז אני מאוננת ואני רואה סרטים סקסיים ואוהבת את עצמי. יש הרבה נשים שחיות ככה וזה בסדר לאיזושהי תקופה. ויש נשים שמרגישות שבלי הגבר והפין שלו זה לא נקרא מין, ואז הן סובלות מזה שאין להן חשק לגבר. בזה זה תלוי - אם את סובלת מזה או לא סובלת מזה. חוסר חשק מיני הוא לאו דווקא צרה צרורה. ממש לא. גם לגברים אני אומרת אותו דבר, יש גם גברים, תתפלאו לשמוע, שלפעמים יש להם תקופות שאין חשק".
אפשר לטפל בזה?
"בוודאי. יש שתי אפשרויות: אם זה קורה בתוך זוגיות אז לדעתי גם הטיפול והעבודה צריכים להיות זוגיים. כי הרבה פעמים חוסר החשק המיני של אישה שנמצאת בזוגיות ארוכה תלוי מאוד במה שקורה בינה לבין בן הזוג שלה. אם זה קורה בנתיב של אישה עם עצמה אז צריך לבדוק איך היא הייתה כל החיים, מה היא רוצה להמשך הדרך שלה, ואז בוודאי שיש כלים - מתוך עולם הטנטרה, התרופות, הרפואה האלטרנטיבית. הדבר העיקרי הוא להחליט אם את סובלת או לא. אם את סובלת ויורדת על עצמך ולא טוב לך עם עצמך אז בטח שכדאי לטפל, כמו בכל דבר. אבל אם את לא סובלת מזה - תניחי לזה וזה יבוא מעצמו".
יש דברים שכל אחת יכולה לעשות גם בבית? עם עצמה או עם בן הזוג שלה?
"אם זה בזוגיות - לא לפחד להשתעשע בשובבות אירוטית עם בן הזוג. ג'סטות קטנות, מסרים קטנים. לשחק במרחב האירוטי אבל בתנאי שיודעים מראש שזה לא הולך לסקס. כי הרבה פעמים חוסר החשק המיני בזוגיות הוא לא חוסר חשק אלא חשש שאם אני עכשיו אלטף ואנשק לו את העורף הוא יחשוב שזה הולך לסקס וזה לא מתאים לי עכשיו. ואם מדובר באישה עם עצמה, אני חושבת שהצעד הראשון זה לאהוב את גופך. כמו שהוא. הרבה פעמים חוסר החשק המיני תלוי בדימוי הגוף ובתחושה שיש לנו כלפי הגוף שלנו. אז להתחיל מללטף את עצמך, לאהוב את עצמך עירומה ולא להסתכל רק על הפגמים, על הקילוגרמים או על הקמטים. לאהוב את מה שיש זה הצעד הראשון בדרך להרגיש מינית וחושנית".