למה התמכרויות הן המגיפה הקשה ביותר של האנושות? כי אנחנו אוהבים שכיף לנו ולא משנה איך ולמה. אז הדבר האחד והכי חשוב שאת צריכה לעשות כדי שמישהו יהיה מכור אלייך הוא פשוט - להיות כיפית.
כיף, הרגשה טובה מורכבת מהרבה משתנים, אבל עלייה ברמת הדופמין באזורים מסוימים במוח תמיד תהיה חלק מהעניין. כשהמוח מייצר דופמין מתקבלת במוח תחושה של תגמול, וזו תניע אותנו לחזור על הפעולה שקדמה לה, כמעט באופן אוטומטי. במהלך היום מתקבלים תגמולים שונים שכבר התמכרנו להם בלי לשים לב -ספירת צפיות בסטורי, טעם של שוקולד, צלילי הפיצוץ והניצחון של משחקי טלפון האהובים עלינו, וגם צליל הודעת הווטסאפ.
גם בחיפוש אחר אהבה וזוגיות זה עובד בדיוק אותו הדבר - בסוף, נרצה לידינו את מי שגורמ/ת לנו להרגיש הכי טוב עם עצמנו ברוב הזמן, ולהימשך למי שגורם לנו להרגיש מושכים. למה לא לנצל את הידע הזה לטובת האהבה?
תני מחמאה
הדרך הכי טובה לגרום למישהו להשקיע בך עוד, היא לא להתלונן על חסרון השקעה (זו הדרך הכי גרועה) אלא לגרום לו להרגיש נורא טוב עם עצמו כשהוא עושה משהו ממש בסיסי. תתחילי להחמיא ממש בתחילת היחסים, ועל כל דבר נחמד, אפילו אם הוא בסיסי. אם הוא פותח לך את הדלת "בואנה, איזה ג'נטלמן אתה" (בלי ציניות אם את יכולה), אם הוא כותב לך ווסאטפ חמוד "וואי איזה מצחיק אתה. בדיוק עצבנו אותי ואתה היחיד שהצליח להעלות לי חיוך".
זה אולי נשמע אדיוטי ושקוף, אבל ככה אנחנו בנויים - תחושת העונג שמגיעה אחרי פעולה כלשהי נשארת לנו בזיכרון ותגרום לנו לרצות לחזור עליה, אז על התנהגות שאת רוצה לעודד - החמיאי כיאלו אין מחר. אם הוא לוקח אותך למסעדה טובה "יש לך את הטעם הכי טוב במסעדות אבר" כנראה תגרום לו לחפש כבר את המסעדה הבאה. הרי מה כולנו רוצים, בני אדם, גברים, כלבים? שמישהו ילטף לנו את הראש ויגיד: "נהדר, יופי של עבודה. ככל שתזכי את הפעולות שאת אוהבת בהכרה כלשהי - תקבלי יותר מהן בעתיד.
קחי החלטה
גם עם תגמולים אפשר להגזים - ולכן צריך לאזן את המחמאות, בהתנהגות שמעודדת מאמץ. אם נתבסס על העובדה שיש לנו נטייה להעריך יותר את מה שהתאמצנו להשיג, או את מה שאנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעבוד כדי להרשים. כמו שכלב מגיב לסמכותיות של הבעלים שלו, גם בני אדם נוטים לכבד את מי שמשכנע אותם שתשומת הלב שלו לא מובנת מאליה, ושאינם זקוקים לאישור חיצוני. נכון, כולם זקוקים לאישורים חיצוניים במידה זו או אחרת, החוכמה היא לגרום לצד השני להאמין אחרת, מה שימנע ממנו להרגיש ביטחון יתר ולעוף על עצמו, ויגרום לו לחשוב פעמיים לפני פעולות שהוא עלול להפסיד אותך בעקבותיהן.
תני גב
מה שעוד עושה טוב לבני אדם זו התחושה שיש מישהו לידם שיש לו את היכולת להדריך אותם, לקחת אחריות במקומם, להכיל את כאבם. יש משהו מאד מעייף בלהיות זה שתמיד מחליט החלטות, יוזם, מוביל, ומסדר עניינים. במיוחד לגברים, שמהם מצפים ליותר מזה, במיוחד במערכות יחסים - התחושה שהם יכולים להישען על בת הזוג שלהם נדירה יחסית, ולכן חשובה פי כמה.
כמו שנשים מדברות בכמיהה על גברים ש"מחליטים", אפילו על שטויות כמו לאן הולכים היום ומה עושים - גם הוא כמה לחוות את ההרגשה הנינוחה הזאת. מאז אמא ואבא מישהו לא החליט בשבילו לאן הולכים, וזה נחמד להרגיש שמישהו אחר מוביל מדי פעם, נותן לך ברייק קטן מעצמך, מחזיר אותך למצב יצרן, ומאפשר למוח שלך לנוח. תחליטי עליו - הוא מת על זה.
תחשבי בקטן
"הכל טוב, רק קשה לו להתחייב" היא תלונה נשית שכיחה. להרבה אנשים יש בעיה להתחייב לזוגיות, מהסיבה הפשוטה שהציפייה לקחת על עצמנו מחויבות ללא תאריך תפוגה מפחידה נורא. בעולם המונוגמיה - רק המילה "נצח" נחשבת מחויבות "אמיתית". למעשה, אף אדם לא יכול באמת להתחייב לשום דבר, מאחר ויש לנו שליטה כה מועטה על הדברים, אבל זה לא מפריע לנו לדרוש את זה מאחרים.
אז אחרי שסיכמנו שאין באמת דבר כזה מחויבות אמיתית, כי היא דורשת ראיית עתיד, אם את בכל זאת רוצה משהו שדומה לזה, זו השיטה: אל תדברי במילים גדולות, ואל תדרשי מעשים גדולים. "מחויבות" זו מילה מגעילה שנשמעת כמו אירוע לא רצוי, לא משהו שכיף לעשות או לחשוב עליו. זה כמו להגיד למישהו "בוא נקבל יחד טחורים" ולצפות שהוא יתלהב, יפריש מלא דופמין וינדנד לך מתי הפעם הבאה שיש לכם טחורים.
אם רוצים שמישהו יתחייב, הדבר האחרון שצריך לעשות זה לא לגלות לו את זה. להיפך - צריך להסתיר את זה ממנו עד כמה שרק אפשר, ולעשות פעולות קטנות וכיפיות שנמצאות במסגרת של מה שאת מגדירה כמחויבות. יותר קל לעשות דברים בצעדים קטנים, לא דרמטיים מאשר לחשוב על פעולות כעל שינוי עצום שדורש המון משאבים.
להתיישב על המחשב ולחשוב "אני הולכת לכתוב ספר", הרבה יותר קשה מאשר להחליט לכתוב עמוד וחצי. אז בין אם זה מברשת שיניים נוספת, שינה משותפת, או מגירה בארון - כל עוד הפעולה לא מבאסת אותו ולא מלווה בתלונה או נזיפה, ואולי אף גורמת לו להרגיש גברי, מועיל, או אפילו סתם בריא בנפשו יותר ממה שהאקסית שלו טענה. פעולות שמייצרות תחושה חיובית יכולות להיות גם פעולות רגילות לגמרי, אבל שמשאירות בני אדם עם דיעה טובה על עצמם - כל פעולה שתגרום למישהו להרגיש במיטבו תגרום לו לקשר אלייך את התחושה הטובה הזאת ולחפש אותה גם בעתיד.
צום לסירוגין
עשית את כל זה? יופי. אבל כדי שלא יפתח עמידות, וסף הגירוי שלו יעלה ויעלה ללא הפסקה, אל תשכחי לאזן. עם כל הכבוד לאהבה, היא תיעלם מאד מהר אם לא תכלכלו את גם העניניים באופן מחוושב. בדיוק כמו שבצום לסירוגין האוכל יותר טעים ויקר ערך מאשר בסגנון חיים שאין בו איסורים והגבלות, ככה גם הנוכחות שלך צריכה להמשיך להיות מוערכת ולא מובנת מאליה. תדאגי שבתוך ההרגלים וההתניות שיצרת לכם, מדי פעם תגיע התנהגות אחרת, שמשבשת את אספקת הדופמין. זכרי: צום דופמין הוא לא דיאטת בזק - הוא סגנון חיים.