אישה חזקה או מועצמת פייק? הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש

כבר שנים שאני תוהה למה המונח "העצמה נשית" וכל הנגררות שלו לא עוברות לי בגרון. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שבתוך המונח עצמו חבויה הודאה בחולשה - הרי "העצמה" היא פעולה שנוקטים בה אלה שחסרה להם עוצמה. ואחר כך עצבן אותי שכל המעצימות למיניהן תמיד נשמעות לי נשים כעוסות שמנסות לשכנע את עצמן ותלויות בקהל שיאמין להצהרות וישקף להן את דמותן הרצויה, יותר מאשר כאלה שבאמת מרגישות שוות. וכן, אני מבינה שיש נשים שזקוקות להעצמה, ועדיין, המילה וכל נספחיה ונציגותיה המשיכו לצרום לי.

בואו לא נדבר בכלל על תוצר הלוואי המחריד של טרנד ההעצמה - ביטויים קצרים שנכנסו לשיח וטומנים בחובם עוגני העצמה מאד מזיעה ומאומצת, נשמעים לא כנים וחלולים, והכי נורא - כולם אומרים אותם כל הזמן.

יש את "מגיע לי/לך", שמככב כסיסמה בפרסומת לכל דבר, החל מתכשיטים וקרמים וכלה בבדיקת שד. "מגיע לך/לי" במקום להיות נפילת האסימון שהיא מתכוונת להיות, עברה את הגבול בין שכנוע מעודד לבין משפט תוקפני שכופה דפוסי חשיבה על הסביבה, והיא כבר נחלתן הבלעדית של נשים שנאמר להן שהן שוות יותר ממה שנדמה להן, אבל הן עדיין לא הצליחו להוכיח את זה לעצמן במציאות.

על אותו עיקרון פורח גם הביטוי "כי אני שווה את זה". שזה ה"מגיע לי" של העשירות, שנועד למכור הכל מסדנת התפתחות עצמית במדבר, עד מטבח יוקרה ותכשיטים.

עוד התנסחויות מעצימות שחדרו לז'רגון, גם הן סובלות מאותם חוסר אמינות וכעס מוסתר מאחוריהן, הן למשל - "מושלמת!" שמשמש כתגובה לכל העלאת פוסט מצד אישה, לא משנה אם זה סלפי או וידוי חשיפת צלוליט על ירכיה של הנ"ל. מעניין במיוחד הוא שהודאה בכך שחייה אינם מושלמים, מניבה שרשור אקספלוסיבי של "את מושלמת", במעין מעגל שדיי שמזין את עצמו.

כולכן מכירות גם את אחותו שמסרבת להתבגר - "י'הורסת!", שצצה כתגובה לכל תמונה שבה מצולמת מישהי ממש כוסית או עשירה, הרבה יותר משהמגיבה אי פעם תוכל לקוות להיות. "י'הורסת" הוא חוסר הרצון של המגיבה להיכנע לתחושה המחלחלת בה תמידית - תחושה שיכלה להשתייך למעמד גבוה יותר בפירמידה לו רק הייתה רזה יותר, עשירה יותר או מפורסמת יותר, ובגלל שזה לא עבד נותר רק הצורך לחיות בשולי המעמד הנחשק כחברה וקוצ'רית לעת מצוא, אחות תומכת לפוסטים "כנים".

עוד ביטוי שגם הוא מפצל לי תאים בגוף הוא "חיים שלי", שפעם היה שייך בלעדית למשפחה מדרגה ראשונה ועכשיו נהגי מוניות מכנים כך את נוסעיהם. הקיצורים "חיימי", ו"חיים" בכלל עושים לי צמרמורות. בתשעים אחוז מהפעמים אין שום כוונה מאחורי המילה, ובחלקם נוספה לו אפילו משמעות מרושעת, תלוי בטון: "חייייים, אני לא מבינה מה את רוצה", שנועד להשפיל את המקבלת.

"אהובה" שהרסה לאנשים שבאמת אוהבים אחד את השני והפכו נטולי יכולת הבעה, "שרופה" ביטוי מעט מתנשא שמנסה לשוות מגניבות למי שאין לה, "ושעבר היישר ממכתבי האהבה המרגשים ביותר בהסטוריה לשמש ביטוי העצמה קולגיאלי, מועדף על ידי יחצניות ומשומש כנשק כלפי כל מי שיצטרכו ממנו משהו מתישהו. אגב, תודיעו לי מתי המילה יקירה אי פעם מנעה מעיתונאית להעלות אייטם על ליפסטיק למרות מייל הזה "מאד חשוב לי", שהגיע למחרת ההשקה.

אסור לשכוח, חלילה, את "אישה לאישה מלכה" - ביטוי שלמרות שהוא מעלה קבס, הפך את ההעצמה הכפייתית של "מושלמת", מהמלצה כללית לחובה שאותה חייבת למלא כל אישה, כאילו גוייסנו כולנו למיליציה חמושה שמסתובבת ברחבי האינסטגרם עם סט של טייץ וגוזייה במגוון צבעי פסטל. הביטוי הזה נועד לשכנע אותך שיש לך אחיות איפה שאין, לצפות לפרגון ממי שלא מסוגלת - כדי שכולנו נוכל לחיות בעולם המופלא שבו אין דבר כזה אתגרים, פגמים, ומורכבויות שצריך לעבוד עליהן. תמורת ההבטחה שאחיותייך למיליציה יכרתו את ראשו של כל אויב שמעז להציע פרשנות אחרת למציאות המועדפת עלייך, ויעזרו לך לשמור על האשלייה, את מחוייבת לתמוך בכולן כל הזמן, כולל לתת לגיטימציה לכל התנהגות כלבתית, באח הגדול ומחוצה לו, באמצעות המשפט: "מאמי, את כולך לב", ולכן מותר לך להתנהג באיזו צורה מזעזעת שאת רוצה. למה? ככה. כי מגיע לך, כי את שווה, יקירה, אהובה, חיים ומלכה.

למה צונאמי ההגזמות הזה השתלט על השיח וביער מתוכו כל שביב של כנות? הרי גם למקבלת וגם לנותנת ברור שאף אחד לא באמת מתכוון שאת מושלמת הורסת וכולם שרופים עלייך כי את המלכה והחיים, נכון? אני תוהה למה היינו צריכות להקצין כל כך עד לרמה של שקרים בוטים וצביעות שקופה? האם כל הארטיליריה המוגזמת הזו גויסה כדי לשכנע את עצמנו שיש לנו "אהבה עצמית" - הנכס הנחשק ביותר של העת האחרונה - שמוכיח שאת לא זקוקה יותר ל"העצמה"?

התשובה היא כן, כמובן. ברור שלא באתי להציע בעדינות תיאוריה בצורה צנועה, כמו בן אדם סביר, נכון? התשובה היא כן. אנחנו מגזימות ומגזימים כי ההעצמה לא עובדת ככה - העצמה היא משהו שמרויחים מהתנסויות וכשלונות, וחשיבה, והתפתחות, ונפילת אסימונים והיכרות עצמית. לא משהו שאם אומרים אותו מספיק הוא מתממש במציאות.

כמו כן, לא התקדמנו בשיט גם במקום של האהבה העצמית, והשיח עצמו מוכיח זאת. אדם שאוהב את עצמו לא קם בבוקר, מצלם את עצמו 54 פעמים, עורך את התמונה עם שש אפליקציות שונות, סופר לייקים עד השינה וחוזר חלילה. מישהי שאוהבת את עצמה לא צריכה קהל תומכים כדי להתגבר על זה שהיא אדם רגיל עם חילופי חומרים רגיל ומסוגלת להכיר במציאות כפי שהיא מבלי לחוות התמוטטות עצבים, דיסוננאס קוגנטיבי פתולוגי, ומשבר זהות.

מישהי שאוהבת את עצמה מסוגלת להסתכל בעיניים לדמותה במראה, למקומה בחיים, ליתרונותיה וחסרונותיה, לדעת שהיא לא "מושלמת", לא כי משהו בה לא בסדר, אלא כי אין "מושלם", אף אחד לא צריך "מושלם", ואולי הגיע הזמן להפסיק להשתמש ב"מושלם" כאמת מידה או מחמאה.

דווקא במקומות שבהם דרושה העצמה, הוורבליזציה המוגזמת מזיקה יותר, והצורך בראיית המציאות ללא פילטרים קריטית יותר. כל עוד הביטויים האלה נמצאים בשימוש כל כך נרחב, לא רק שזה לא מועיל ולא מקדם אהבה עצמית - להיפך, זה ממסך את המקומות שבהם עבודת עומק, אישית וחברתית - עוד צריכות להיעשות. אהבה עצמית אמיתית לא נראית ככה ולא נשמעת ככה, ואגדיל ואומר שהיא לא נראית ולא נשמעת בכלל, כי זה שאוהב את עצמו באמת לא חי את חייו בהתקף מאניה קולני של תעופה עצמית. הוא פשוט אוהב את עצמו, וחי את חייו, בלי להזדקק לקבוצת מעודדות ובוסטרים של העצמה כדי לקום בבוקר ולתפקד.