לפני שלוש שנים וחצי, נסע בן זוגי ב-18 שנים האחרונות, עידו (45), לאירלנד לחמישה ימים וכשחזר, הביא לי ולו מתנה מיוחדת - חופש.
שלום, אני מאיה (41). יש לי שישה ילדים.
לא, אני לא דתייה.
לא, לא פרק ב'.
לא, אין לי תאומים, וגם לא שלישייה - הייתי אימא לתינוק יונק במשך 14 שנים רצופות, וזה היה הדבר הנפלא ביותר בחיי, אבל גם מגבלה גדולה.
כשהבת החמישית שלנו הייתה בת קצת יותר משנה, עידו התיישב מולי, כולו רציני, ואמר לי: "נראה לי שחמישה ילדים זה מספיק". אבל באותו יום, המחזור שתמיד דייק, לא הגיע. אז עניתי לו: "נראה לי שאני בהריון".
תבינו, בשום שלב לא תכננו את ההריונות וברוב הזמן שלנו ביחד, אמצעי המניעה העיקרי שלנו היה זה שהייתי בהריון או מניקה. גם לא כיוונו למספר ילדים מסוים, ועד לשיחה הזו, לא התכוונו לעצור. אבל פתאום, היה לנו הריון לא מתוכנן והיינו לגמרי לא ערוכים למצב.
מבחינת אמצעי מניעה, בתחילת הקשר שלנו השתמשתי למשך תקופה קצרה בגלולות, אבל ההשפעות היו ממש לא נעימות. עידו ממש לא אוהב להשתמש בקונדומים. "זה כמו להתקלח עם מעיל" הוא אומר. התקן הוא ממש אלים לגוף ובכלל, אחוזי הביטחון בכל האמצעים הם בעייתיים, ובשנים האחרונות פגשנו לא מעט חברות שחוו הריון לא מתוכנן, למרות שהשתמשו במגוון אמצעי מניעה. ואז...
הגאון שלי בא ואמר לי "אני הולך לעשות ניתוח!". קצת נבהלתי. מה ניתוח? מי ניתוח? זה לא מסוכן? מה ההשפעות? ואז הוא המשיך ואמר "בצ'כיה!". מה קרה? נפלת על הראש? אתה בכלל מדבר צ'כית? עכשיו נבהלתי באמת.
מה פתאום לחתוך? למה לטוס לחו"ל? מה תעשה אם יסתבך? אתה בכלל לא דובר את השפה! מה יהיה אם תתחרט? מה אם נתגרש או שיקרה לי משהו, ואם תרצה עוד ילדים עם מישהי אחרת? איך זה ישפיע על היחסים שלנו? מה קורה במיטה אחרי זה?
לזכותו אומר שהוא בא מוכן. בדק מחירים, טיסות, המלצות, קבוצת תמיכה בפייס. אז למה בחו"ל? כי בארץ אין הרבה שעושים את ההליך הזה ובכלל בארץ זה מסובך יותר, כי משום מה בארץ קשירת צינור הזרע נחשבת ניתוח, כולל יום אשפוז. בחו"ל זו פרוצדורה במרפאה. הוא אפילו מצא סרטון ביוטיוב של כל ההליך (שש דקות מקצה לקצה - מאוד מומלץ), ויקר הרבה יותר - 400 יורו באירופה או 13,000 ₪ בארץ.
כשהעליתי את האפשרות שתהיה לו בת זוג אחרת בעתיד. לא משנה מאיזו סיבה ושאולי ירצה לעשות איתה ילדים, הוא ענה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: "אני לא ארצה עוד ילדים. לא משנה מה.". אז חפרנו קצת בקבוצה וגם גוגל השתתף, ומצאנו שגברים שעברו את הניתוח מספרים על השפעות מאוד מגוונות על החשק המיני, הביצועים במיטה ואפילו על רמת הטסטוסטרון והכאב שלאחר הניתוח. נראה שהגורם שמשפיע באופן המשמעותי ביותר על הנושאים הללו הוא רמת המוכנות של הגבר.
גברים שבחרו לעבור את הפרוצדורה בעצמם, חוו עלייה בחשק המיני, פחות סיבוכים, החלמה קצרה ותפקוד מיני משופר. גברים שנדחפו להחלטה או שהרגישו חוסר ברירה בבחירה, חוו כאבים ממושכים, ירידה בחשק המיני וביכולת, ירידה ברמות טסטוסטרון ובכלל היו לא מרוצים, עד כדי ביצוע ניתוח חיבור מחדש. הוא כל כך רצה את הדבר הזה, שהוא בכלל לא חשש מההשלכות האפשריות. אז הסכמנו שאם כבר אירופה, אז שיעשה את זה במדינה שהוא דובר את השפה ואם אפשר אז במקום שיש בו חברים שלנו - יצא אירלנד.
מהרגע שהתחלנו לדבר על הנושא בינינו, זה הפך לנושא שיחה מרכזי גם בכל המפגשים החברתיים שהשתתפנו בהם. ככלל, הנשים התלהבו. "איזה מלך האיש שלך!", "הלוואי ושלי היה מעז לעשות כזה דבר" , "מה זאת אומרת חתך? לגמרי?! לא צריך יותר קונדומים? איזה כיף לך!!!", "אולי עידו ידבר איתו?".
רוב הגברים נחרדו. "אף אחד לא נוגע לי בעסק!", "אותי אף אחד לא יסרס! מה אני חתול??!", מעטים באו לדבר עם עידו ,ואחדים, בודדים, גם ביצעו בסוף את הצעד. מה שהם לא מבינים זה שאם באמת הגבר רוצה להיות אחראי לחירות שלו ולא לחשוש מהשלכות התשוקה שלו, זו הדרך.
יותר מזה, מה שהם (ואנחנו) לא מבינים, זה שהחשש מההשלכות של התשוקה שלנו, הוא הדבר שהכי מכבה את התשוקה הזו. מאז הניתוח (טיפול, פרוצדורה - פשוט מצחיק אותו לקרוא לזה שמישהו התעסק לו באשכים חמש דקות, "ניתוח") פתאום משהו נפתח. כבר לא דואגים איזה יום זה בחודש. איפה הקונדום? גמרת בפנים?! זה עדיין דביק, עדיין מריח. לוגיסטית שום דבר לא השתנה - חוץ מבתוך הראש שלנו.
מתחשק? עושים (עדיין לא תמיד מתחשק לשנינו באותו הזמן. אבל הרבה יותר פעמים מלפני כן). לא ברור למה, אבל פתאום גם יותר כיף לשנינו. אין לזה הסבר מבחינתי, אבל מה אכפת לי? כיף לי! אני מרגישה שחזרנו לזמן שרק התחלנו לצאת. עושים את זה כמה פעמים ביום, כמעט כל יום (טוב, עדיין שישה ילדים, עבודה, סידורים...) אבל כשיש רגע, מנצלים אותו.
שאלנו את ד"ר יעקב יעקבי, מומחה לאורולוגיה במרכז הרפואי "מדיקה" רמת החייל האם הניתוח משפיע על התפקוד המיני: "להליך זה אין שום השפעה על התפקוד המיני. במהלך הניתוח אין אפשרות לפגוע בכלי דם או בעצבים שאחראים על הזקפה ואין כל השפעה על החשק המיני. על מנת לוודא כי הניתוח הצליח, יש לעבור בדיקת זרע אשר תוכיח כי אין פליטת זרע ותאפשר חזרה לפעילות מינית רגילה ללא חשש ומגבלה".