טלי גוטליב מאשימה, בר זוהר חסודה: לפחות אנחנו לא צפון קוריאה

נוכח הסערה שבחוץ והשסע החברתי שהחריף השבוע לכדי חתך מרכזי בפות הקולקטיבי, טורנו הקט מתקשה לעמוד בהבטחתו ולסכם את החדשות הלא חשובות של השבוע. מידת חשיבות תהיה כאן. עם זאת, חשוב לומר, במדינה שלנו החשוב הוא בדרך כלל גם מטומטם, ואולי זה משהו שנכון לומר על פוליטיקה בכלל. בקיצור, אם לא נצחק נבכה, או אם לא נבכה נצחק, אבל נשתדל לבחור הפעם באופציה הראשונה. ונדרג את האירועים הפעם מהקל לכבד. פשוט לבחור זה לא היה, כולם מועמדים ראויים:


5. כולנו מתגרדות לפעמים
פולמוס רחב התעורר סביב ההופעה של ריהאנה משלל זוויות: הייתה הופעה יוצאת מגדר הרגיל או הגרועה ביותר בהיסטוריה? (ואלו תמיד שתי האופציות היחידות, כשזה נוגע לוויכוחי רשת) האם האטיטיוד האדיש זילזל במעמד, או שמא מדובר בריהאניות הקלאסית בעבורה אוהבים את ריהאנה? האם אכזבה כשהשתמשה בפלייבק, או שמדובר בנוהג מקובל? על כל זה דובר מספיק, ואין לי הרבה מה להוסיף. מודה שידיעתי בנושא מסורת הופעות הסופרבול מעניינת אותי בערך כמו הסופרבול עצמו, וגם אם ריהאנה אכן ירדה באיכותה ממופעי סופרבול אחרים בהיסטוריה או התעלתה עליהם, הרי שהתשובה מוזמנת להישלח לתיבת הספאם שלי.

אבל ויכוח אחד, לכאורה דווקא השולי שבהם, תפס את תשומת לבי: סוגיית המפשעה. ברחבי הרשתות החברתיות, כמו גם בערוצי התקשורת הניזונים מהן, דובר על "זעזוע" ו"סערה" סביב מחווה אחת בודדת של ריהאנה במהלך ההופעה. מדובר במשיכה קלה במפשעה, גרסה נשית לגירבוץ, ולאחריה משיכת היד אל אזור הפנים, מה שפירשו הקנאים לדבר כ"הרחה". אחד המזועזעים שבהם הוא לא אחר מאשר נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, שביום חול דווקא מעריך חפינת פותות. כולם מזועזעים מ"המעשה המגונה", כאילו לא עברו פה ארבעה עשורים של גרבוצים פומביים מצד כוכבי הרוק והראפ הגדולים בעולם. אצל אחדים מהם התנועה הזו הפכה לסמל, חותם אישי שתבעו בעולם לא פחות מהמוזיקה שלהם, ושהיווה חלק בלתי נפרד מהתדמית הנערצת. בזאת כמו אמרו לזולת, ראו אותי, כוכב רוק פרוע ומשולח רסן שכמותי, כולכם על הזין שלי וסתם שתדעו, הוא עצום.

ריהאנה עשתה הרבה פחות מזה. בשונה ממגרבצים כרוניים כמו מייקל ג'קסון, סביר להניח שאפילו לא תשימו לב למשיכת המפשעה הבודדת שלה, אלא אם תחפשו את הרגע המסויים הזה בווידאו. אבל לא דין מייקל ג'קסון כדין ריהאנה, וכשאישה מנכיחה את המיניות שלה על הבמה, זה תמיד נתפס כהרבה פחות צנוע, תמיד אגב בעיניי גברים. טוב, אולי זה לא מפתיע, כי למרביתם אין מושג שגם לנו מגרד בכוס מדי פעם. לראיה, המילה "גרבוץ", שאין לה שום מקבילה נשית. אולי כדי להפחית מעט מהזעזוע להבא, כדאי שגם אנחנו נתחיל לנרמל את הנושא הזה. הגיע הזמן להכיר, גירכוס. חבל שזה נשמע כל כך דוחה.

אלף נשים ו-237 סיבות לעשות סקס. גם משיכה יש שם, איפשהו
יותר מרגש משאנל: מסתבר שהמוצר המדוייק לשפתיים עולה 29 ש"ח
"הייתי מרגלת רוסיה - הטיפים שאני נותנת לך יפתו כל גבר"

4. לפחות אנחנו לא צפון קוריאה
מעתה והלאה, אסור לנשות צפון קוריאה להיקרא ג'ו-אה. כל מי שנקראת בשם זה, מחוייבת לשנותו. אין לי מושג כמה נפוץ השם הזה, והאם הוא משמש כ-נועה של צפון קוריאה או יותר כ-גיתית, אבל העובדה היא שיש נשים שנקראות כך ואלה חוייבו לשנות את שמן בתוך שבוע. הסיבה: זהו שם בתו של הרודן, ולא יתכן שתיאלץ לחלוק אותו עם אחרות.

אם יש לכן חברה בלתית שלא מוכנה שתקנו בגד זהה לשלה, תמיד אפשר להסתכל על שליט צפון קוריאה ולהתעודד. בכלל, אם יש משהו מנחם בימים אלה, הוא שלפחות איננו צפון קוריאה. עדיין. על פי ההערכות, המהלך נועד לייחד ולהאדיר את שמה של בת ה-10 שעתידה לרשת את מעמדו של הרודן. הנה לכן עוצמה נשית - גם נשים יכולות להיות דיקטטוריות, לא ככה?

הידיעה הזו לא אמורה להיות מספר ארבע בשום רשימה; יש לה גלאם של מקום ראשון. אבל צריך להודות שיותר מאשר מטומטמת, היא מחרידה. זה לא הדבר המחריד ביותר שעשה ג'ונג און לצפון קוריאה, רחוק-רחוק מכך, אבל זו תזכורת מכאיבה למשטר שלא הולך לחלוף משם בקרוב.

4. הרבנית בר זוהר

בגדול, אני מחבבת את אביבית בר זוהר. היא רחוקה מלהיות אייקון פמיניסטי - אבל היא אייקון. חוץ מזה, היא מצחיקה אותי, היא לא פראיירית ויש תחושה שיש לה לב טוב. היא מדברת עם העוקבים בגובה העיניים, היא חמודה לילדים, היא עוזרת לחסרי ישע. את כל אלה אני מעריכה בה, וזה לעומת צביעות, תכונה שאינני מעריכה כלל. וכשבר זוהר יוצאת על נשים שמניחות תפילין, זה צבוע.

בר זוהר עצמה, הרי, היא קולאז' מרהיב של מסורת יהודית, מחשופי ענק, אמונה באלוהים ותמיכה בקהילה הגאה. היא מייצגת איזה ערב-רב של החברה הישראלית באישה אחת, ואולי גם בגלל זה כל כך הרבה אוהבות ועוקבות אחריה, או שונאות ובכל זאת עוקבות אחריה. בעיניי אחרים ומחמירים, עצם קיומה הוא עלבון לדת, אך היא מתעקשת - ואני בעדה - שכל אחד ואחת יממש את אמונותיו בדרכו. אז מה קרה פתאום, שמנהגן עוכר את שלוותה? האם מבלי ששמנו לב, הפכה אביבית בר זוהר לשגרירתה האולטימטיבית של ההלכה היהודית?

על פי הסטורי שפרסמה בר זוהר, בתגובה לפרסום של נשות הכותל ובו אישה מניחה תפילין, מדובר בלא פחות מ"זלזול בדת, במסורת היהודית, זלזול בערכי הדת ובתורת ישראל". כאילו לא די בזה, האשימה את אותה קבוצת נשים בכל הרע הפוקד אותנו לאחרונה כמדינה וכעם, משל הייתה עו"ד טלי גוטליב בעוד פרץ זעם שגרתי. "אין פלא שיש אסונות כאלה במדינת ישראל", סיכמה. אני תוהה מנין הביטחון המוחלט בקשר שבין המקרים, והאם בר זוהר התקדמה כל כך בסולם הנשגבות, שכעת הקב"ה עצמו ששולח לה עדכון שבועי באשר לתפוקת עבודתו. אביבית בר זוהר היקרה, די.

3. טלי גוטליב מאשימה את נשיאת העליון בפיגועים

אגב טלי גוטליב, אישה שהיא אייקון בפני עצמה, השבוע הפתיעה שוב עורכת הדין בפער האימתני שבין השכלתה לקשקוש של מילותיה. לפעמים היא מזכירה לי את מירי רגב, במובן הזה ששתיהן, לטעמי, נשים חכמות מאוד שעושות את עצמן טיפשות למען קהל הבוחרים. והפעם גוטליב מזלזלת באינטילגנציה של בוחריה כשהיא מאשימה את נשיאת העליון אסתר חיות בפיגוע, מהלך בערך ציני כמו לנצל את הידע שלך במשפטים כדי לייצג אנסים. אהה, רגע, גם את זה טלי גוטליב עשתה.

במקרה הזה, הניצול הציני שקוף מתמיד. עו"ד גוטליב בסך הכל עולה על גל השנאה כלפי בג"צ כדי להסיר מהממשלה אחריות למצב המדיני-בטחוני, להעמיק את אי-האמון במערכת ולתת גושפנקא נוספת לרפורמה המשפטית. הבעיה שלה, היא שאין באמת קשר בין נשיאת העליון לטרור בישראל, אבל גוטליב עומדת על כך, כשהיא מאשימה את חיות בהסתה ובתוך כך מסיתה בעצמה. "אני מאשימה אותה בתחושת הכאוס בעם ישראל", כתבה בציוץ הטוויטר שלה. "אני מאשימה אותה בהרס ופגיעה קשה בדמוקרטיה ובשלטון החוק. היא הפחידה מפני ממשלת ימין, לא מפני הרפורמה. אז מה אם יהיה כאן כאוס, אז מה אם אוייבנו יזנבו בנו כי יזהו חולשה בקירבנו, הכל כשר בדרך למיטוט שלטון ימין".

לא הממשלה הימנית היא שמפחידה את אזרחיה ומאיימת על המבנה הדמוקרטי שלה, אתן מבינות? רק אסתר חיות, נשיאת העליון, בעלת ההשפעה הבלעדית על תחושות ופעולות של החברה הישראלית על שלל גווניה. בכלל, הסכסוך הישראלי-פלסטיני לדורותיו, נדמה לכם שהתחיל אולי בשלהי המאה ה-19, אולם זה החל בכלל ב-2003, עם מינויה לתפקיד. כמה כוח באישה אחת. האם היא אחראית, אגב, גם לרעידת האדמה בטורקיה? מי יודע, כה איתנים הם כוחותיה בהשפעה על האדם הפשוט. אולי בכל זאת, אם כן, אין לנו מה לדאוג למערכת המשפט הישראלית.

2. סירי שניצל ומזרקי בוטוקס
ימים ארוכים חשבתי, מהו הסרטון הפארודי שאפיק השנה לרגל יום האישה? אבל המציאות, כידוע, כותבת את הפארודיות הטובות ביותר, והשנה התעלתה גם על קודמותיה - מסתבר שעובדות עיריית חדרה שהגיעו ליום עבודה, זכו להפתעה מפנקת במיוחד לרגל יום האישה: סיר שניצלים, והזכות להשתתף בהגרלה לטיפול בוטוקס. אפילו לא הנחה ממשית, אלה זכות השתתפות בהגרלה, בשביל הסיכוי לקבל אחת כזו. כשמיזוגניה וקמצנות חוברים להם יחד, התוצאה כל כך גרועה שנהיה כבר כיף.

אבל חכו, זה לא הסוף, כי כל היופי הנ"ל לווה בפלייסמנט שעליו נכתב: "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה", "אין כמוך אשת חייל", "את כמו יין - משתבחת עם השנים", וגם, "כשאת צוחקת את יפה". לא, זה לא מערכון של "טלוויזיה מהעתיד". בדקתי. העובדות, כמובן, לא היו מרוצות.

אם יש מי שקראו את כל זה ועדיין לא הבינו מה לא בסדר, אנצל את הבמה כדי לתת כמה "עשו ואל תעשו" ביום האישה. ובכן, אל תתחילו את ברכתכם לאישה בהנחה שהיא משנית לגבר. גם אל תמשיכו בזה. בכלל, אם אתם מאמינים שנשים חזקות ויכולות בפני עצמן, אין צורך להזכיר להן דווקא היום את סיפוק צרכי הבעל. אל תעניקו לעובדות שלכם מתנות שמחזירות נשים אל תפקידיהן המסורתיים, כבשלניות, עציצי נוי ותו לא. אל תעניקו להן מתנות שמנציחות דיכוי היסטורי. אל תתנו להן בכלל מה שנדמה לכם שהן רוצות. אז איך תדעו מה לתת? אוה, זה יהיה נחמד: לרגל יום האישה, תשאלו את העובדות שלכן/ם מה היו רוצות. מה ישפר את תחושת הנינוחות שלהן בעבודה. מה ישמח אותן. ותהיו מוכנים גם להתמודד עם התשובה, "תוספת שכר".

1. יאיר שרקי אוהב בנים, ואנחנו אוהבות אותך
איך אנחנו אוהבים דתיים שיוצאים מהארון, ויאיר שרקי, הכתב האהוב בלי קשר לנטייתו המינית של קשת 12, הפתיע השבוע באחת מהיציאות מאהרון הכי מחובקות ומרגשות שראינו. שריקי בחר בפוסט הווידוי שלו במילים, "אוהב בנים ואת הקדוש ברוך הוא" והתפוצץ ברשת, כשהוא זוכה לקבלת פנים חמה מאינספור סלבריטאים, חברי כנסת, דמויות בולטות מכל הקשת הפוליטית, ארגונים דתיים ועמותות נשים. אין לנו מה לחפור על מה שנחפר, רק נאמר, ש-Sheee אוהבת בנות, בנים ואותך.