הפרנד-זון הוא מצב של מערכת יחסים בין 2 אנשים שהיא רומנטית רק מצד אחד, או יחסים שאינם רומנטיים באופן בלעדי. בדרך כלל, צד אחד - זה שמוגדר כחבר, רוצה "לצאת" מהאיזור המוגבל הזה ולקדם את הפיכתו לשותף רומנטי פוטנציאלי, ולצד השני יותר נוח ככה - בלי להחליט, וגם בלי להפסיד את היתרון היחסי שלו/שלה.
זה קורה הרבה - לפעמים בגלל חוסר סימטריה בין המושאים, לפעמים כי צד אחד חרמן מכדי להיות מסוגל לייצר קשר, ולפעמים כי אחד הצדדים חי בסרט ולא מחובר למציאות. בכל מקרה, לא נוח להיות בקשר שבו צד אחד מרגיש כל הזמן שרוצים ממנו יותר ממה שהוא רוצה לתת, והצד השני לא מרגיש מסופק, ואפילו מקופח, שלא לומר מושפל, שלא לומר יזכור לך את זה לנצח ובסוף יחזור לנשוך אותך בתחת.
חוזרים לגיל 25: הומצא המכשיר הראשון להצערת הזיקפה
"הציצים שלי גדלו כי שתיתי את הבירה של אבא שלי עירומה"
אז אם הם הם תמיד מביאים איתם חברים או רוצים לשבת במקום שבו יש סיכוי שיפגשו כאלה, מנסים לשדך לך, מספרים על הדייט האחרון שלהם, מתייעצים איתך על מערכות היחסים ביניהם, מגרדים לידך באוזן, מכנים אתכן.ם "חמודים, נורא", או "לב ענק", הם לא מעוניינים, ואם תקשיבו, תגלו שהם גם אומרים את זה בבירור - כשמישהו אומר ש"אתה כמו אח בשבילי" כוונתו היא: "אתה כמו אח בשבילי."
ואם בכל זאת אתם מתעקשים - אז ככה יוצאים מהפרנד-זון
שלב 1 - הפכו את עצמכם למציאה
מה זה "מציאה"? מישהו שמרגיש טוב עם עצמו, ואי לכך יודע להכיל את השיט שלו ולא מפיל אותו על אחרים/בני זוג. אז כדי להפוך למציאה צריך למצוא מה לאהוב בעצמך ולהקרין את האהבה הזאת החוצה. עשו הכל כדי לשפר את עצמכם - לא בעיני המושא - בעיני עצמכם. אם אתם אוהבים את עצמכם, לאנשים יהיה הרבה יותר קל לאהוב אתכם גם. נדמה לכם שאתם אוהבים את עצמכם רק כשאחרים מוכיחים לכם שאתם ראויים, אבל אתם אוהבים את עצמכם הכי הרבה כשאתם ראויים לסטנדרטים של עצמכם.
מה זה אומר? עבור כל אחד ואחת זה אומר משהו אחר. מישהו יכול להרגיש הכי טוב עם עצמו כי הוא סידר את המיטה בבוקר ושתה תה מאצ'ה, ומישהו אחר ירגיש טוב כי התאמן שש פעמים השבוע ולא עישן. לא משנה מה זה - תעשו את זה. אם אתם תרגישו שאתם ראויים, יהיה הרבה יותר קל לרצות להתקרב אליכם.
שלב 2 - סממו אותו בדופמין
נורא פשוט - אנחנו מכורים לדופמין, כי זה כימיקל שמופרש בזמן שאנחנו ממש נהנים ומרגישים טוב. מה הדבר שגורם לאנשים לרצות עוד ועוד ממישהו? שהוא גורם להם להרגיש טוב עם עצמם. אז במקום להתמקד בחרדות של עצמכם ובשאלה הנצחית האם אתם מספיק טובים בשביל מישהו, תוציאו את הראש מהתחת, תשנו פוקוס ותתמקדו פעם אחת בחיים שלכם במישהו מלבד עצמכם. למשל מושא האהבה שלכם, זה שאתם טוענים שאתם רוצים בטובתו.
זו לא הצעה להפוך לאומן חושים, או התחיל להסתובב עם מבחר של משחקי קופסה מרתקים. פשוט תהיו כיפיים - אנשים נעימים שסבבה להיות בחברתם. בסופו של דבר זה מה שהמוח של כולנו זוכר ממילא - את במקום שבו היה לנו כיף - את ההצפה של הדופמין, לא איזו שנינה מתחכמת. אלא אם כן הייתה מוצלחת ממש, גרמה לו לפרוץ בצחוק, ואי לכך - דופמין.
שלב 3 - הטביעו אותו באוקסיטוצין
אוקסיטוצין מייצר את מה שאנחנו קוראים "אמון", "אהבה" ו"חיבור". אוקסיטוצין מופרש בזמן חיבוק, מבט עמוק בעיניים, נשיקה, אורגזמה, ליטוף, וכולי. עכשיו, אתם רוצים להסב את הידיד הזה למישהו שרוצה אתכם מינית? הדבר הראשון והכי חשוב שתעשו הוא להתחיל להסתכל לו בעיניים בזמן שהוא מדבר. קצת אחר כך תתחילו לגעת בו בקטנה. מספיק רפרוף מקרי כדי לעשות את העבודה.
בכלל, למבט טוב יש עוצמה שלא תתואר, ואנשים לא משתמשים בו מספיק, פשוט כי עוד לא הוכיחו מדעית שמבט טוב יכול להעיר תגובה מינית מיידית. ברור שזה יוכח עוד כמה שנים - פתאום "יגלו" את זה. במחקר שהצמידו אלקטרודות לאשכים של מישהו וקשרו לו חיישן תנועה לדיק.
אסור להשוות: פינו של הגבר הישראלי רק קצת יותר גדול מהיפני
שלב 4 - תחנקו אותו עם אדרנלין
פעם עשו ניסוי שכלל מאה גברים וגשר רעוע, ולא חשוב שמות, אבל גילו שגברים שפרץ אדרנלין זורם בעורקיהם, נוטים להיות יותר חרמנים מיד אחרי. אנשים במצב משולהב של אדרנלין, תמיד יהיו יותר להוטים, לא רק לסקס - בכלל. לכן גם נשים וגם גברים מתחברים רומנטית ביתר קלות בזמן משבר, רגע של פחד, או אפילו בזמן או אחרי מצוקה אמיתית. לא משנה אם הוא תפס גל ממש גדול, נלחם בזירה, שיחק כדורגל, או אפילו פאקינג ראה כדורגל - במצב הזה יהיה הרבה יותר קל להזרים את הידיד/ה הרחק מהפרנד-זון, ואולי בכלל לא תצטרכו לעשות את המוב הראשון.