כוחו העצום של הכלום: את הדברים האלה אל תעשו כדי להחזיר אקס

בתור התחלה בואו נגדיר יחד את המינוח "אקס", כדי שלא ישתמשו בו באופן חוופשי מדי: אקס הוא לא מישהו ששכבת איתו שבוע והחלטת שאת מאוהבת בו. אקס הוא גם לא מישהו שיצאת איתו חודש שבו מערכת היחסים לא הוגדרה כזוגיות על ידי אף אחד מכם. אקס הוא מישהו שהיית איתו לפחות כמה חודשים, במערכת יחסים מוגדרת שכללה פגישות עם חברים והורים ודודים, מערכת יחסים שבה המילים "אני אוהב/ת אותך", נאמרו כעניין שבשגרה. פחות מזה, אלא אם כן מדובר באירוע של פעם בחיים. מאד נדיר, אבל קורה כזה שהרגש מגיע מיד והוא כל כך עוצמתי שלזמן ולנסיבות אין חשיבות, אבל בעיקרון תהיו כנות עם עצמכן כשאתן מגדירות אקס (אם כל גבר שני בחיים שלך הוא "האחד", אז כנראה שאת משתמשת בהגדרה באופן משוחרר מדי).

ואחרי שהבנו את זה, בואו נדבר על הדבר עצמו - פרידה.

פרידה ממישהו שיש רגשות אמיתיים אליו זה מוות. זה אבל לכל דבר. אז דבר ראשון והכי חשוב שצריך לזכור זה שמותר לך להיות עצובה כמה שאת רוצה, ואל תעזי להקשיב למה שאנשים אומרים לך לגבי הזמן הנכון "לעבור הלאה". אז מה עם עברה חצי שנה או שנה שלמה. אין לזה חוקים. אם את עדיין אוהבת אותו, זה אומר שכנראה היה בינכם משהו מאד עוצמתי, ורק שניכם יודעים להעריך את הווליום האמיתי של הרגש בינכם. הטקסט כתוב בלשון נקבה, אך העקרונות המיוצגים בו הם אוניברסליים, נרכשו בדמעות ונסיון אישי, והוא מיועד לגברים ונשים כאחד.

משפיענית רשת יצרה רובוטית AI בדמותה - שכל גבר יכול לצאת איתה
פה גדול, טריק קטן: קבלי מוב שאף גבר לא ישכח לעולם
"אני בתקופה של לדייק את עצמי עכשיו" - שקרים שנשים מספרות

למרות שרוב האקסים לא חוזרים אחד לשני, יש מקרים שבהם הרגש מסרב להיעלם, ויש גם מקרים שבהם הנסיבות מצליחות להסתנכרן ככה שצ'אנס נוסף מתאפשר. מצד שני, ישנן פעולות שאם עושים אותן, עלולות להקשות על החיבור מחדש. זה לא אומר שזה לא יכול לקרות, אבל ככל שעושים יותר טעויות - ככה זה ייקח יותר זמן לשים אותן מאחור. אחת הטעויות הגדולות של אנשים בפרידה היא שהם מדברים על זה הרבה יותר מדי, ואז נחשפים לדיעותיהם הלא מעניינות של אנשים אחרים לגבי ההתקדמות שלהם בפעולת השחרור והריפוי, אחרת זה לא מספיק "שפוי"

אל תנסו להיות "שפויים" בשביל אחרים, בשום אופן אל תתנו לאנשים לגרום לכם להרגיש לא נוח - אף אחד לא יודע מה "שפוי" אפילו בתחום בריאות הנפש עוד חלוקים על הנושא, אז בטח שלא באהבה. הזמן באמת עושה את שלו, אבל לפעמים רק עד גבול מסוים, וחוץ מזה - אפשר גם לאהוב מישהו שלא נמצאים איתו בקשר יומיומי, וגם אחרי שעבר הזמן ה"שפוי" לדעת הסביבה.

אז גם אם לוקח לך "יותר מדי זמן" לעבור הלאה (לא ידעתי שיש תוכנית סדורה ומדודה), ובמיוחד אם את לא רוצה לשמוע את השטויות הרגילות, הנה לך עצה ידידותית - להפסיק לדבר על זה עם אנשים. לא יהיה להם משהו חדש להגיד לך, הם משועממים מהנושא ובצדק. כאב הלב שלך מעניין אותם בדיוק כמו שתמונות של הילדים שלהם מענינות אותך. בכלל לא. שחררי אותם, תלמדי את עצמך להכיל את הכאב שלך ולחיות איתו. מבטיחה לך שלא תמותי. להיפך. זו מדרגה שאם עוברים אותה, כל תחומי החיים משתפרים יחד איתה.

אני יודעת שנורא קל להתפתות להישאר בקשר עם אקס שחשוב לנו, מכל הסיבות ההגיוניות. אבל לא כדאי. לא קצת ולאט בכלל, לא ביום הולדת ובחגים, בעיקר לא כדי "להתנצל" ביום כיפור או לחלוק תובנות מ הפרידה. פשוט לא. אל תתקשרי, אל תסמסי, אל תבדקי אם הוא נכנס לוואטסאפ ומתי. פשוט לא. לא להתקשר לא לסמס, לא לעשות לייק בשום מקום ולא לצפות בסטורי. את רוצה שהזיכרון ממך יישאר טוב. לא משהו מסכן ופתאטי שעושה מניולציות שקופות. אז בלי טקסטים כועסים, טקסים אומללים, טקסטים בכלל. אפילו לא פעם אחת. אם רוצים שמישהו ימשיך, או יחזור לראות אותנו כראויים ומושכים, אנחנו צריכים להתנהג כמו אנשים כאלה - ואנשים שמרגישים ראויים ושווים לא נלחמים על מי שלא מעוניין בהם, ולא תלויים באישורו החיצוני של בן או בת זוג, בטח לא לשעבר.

זה כואב, זה יכאב, אבל זה הרגע להיכנס לתוך עצמך ולספק לעצמך את האישורים הדרושים כדי לרפא את הפצע ולהמשיך הלאה. הפצע יירפא מתישהו, ואל דאגה - זה שהוא לא צורב כמו מאדר פאקר לא אומר שאין אהבה. להיפך. אהבה מתחילה איפה שהצורך העז והאובססיבי מפנה את מקומו, והסובייקט (את או אתה) לומד שהחיוך שלך לא תלוי באף אחד אחר. זה לא משחק פוקר שבו כל צד מנסה לשמור על מסתורין - אנחנו לא מנסים להעמיד פנים שאנחנו לא מתגעגעים או שעברנו הלאה הכי מהר בעולם, ולכן הדרך הכי טובה לעשות את הנתק היא בלי בלוקים בשום מקום - מקסימום אנפולו. אסור לתת לצד השני את התחושה שעסוקים בו, לחיוב או לשלילה. כדי לפתוח פתח לחזרה, התהייה "מה קורה איתך" צריכה לבוא מהצד השני.

מספיק עם המניפולציות השקופות. לא אכפת לי אם פרצו לך הביתה, אם את ממש חולה, או אם יש לך ג'וק בגודל של חתולה על הכרית. טלפון היסטרי, ממש, אבל ממש לא יעזור. המקסימום שיקרה הוא מפגש מתוך מחויבות, שתלווה אותו מועקה משני הצדדים, שינה משותפת וסקס רחמים מלווה בעוד יותר מועקה. אבל כמו כל לילה, גם הלילה זה ייגמר בבוקר - שניכם תתחילו את היום, ואני מבטיחה לכם שבערב כל הכאב שלא הסכמתם להרגיש אתמול, יחזור ביתר בזמן שאתם מחכים לטלפון שלא יגיע.

גם אם הוא יתקשר לשאול מה נשמע, זה לא אומר כלום, רק ש"אכפת" לכולם אחד מהשני, שאין דבר יותר מבאס מזה כשרוצים לחזור. גם אי אפשר לבוא בטענות ולהאשים מישהו על מצג שווא כי שכבתם, אחרי שנפגשתם ביוזמתך.

יש ג'וק? דופקים בדלת של השכן. חולה? הולכים לאמא. מניפולציות זולות ושקופות לא יעזרו לך כאן, ומסכנות היא אולי המוריד הגדול ביותר של הליבידו אבר.

לא, לא מתנה, מושג מתחום הגלאם. המתנה. מושג מתחום העולב.

הנטייה של כל מי שליבו נשבר היא להרגיש לא ראוי, מה שמביא איתו התנהגות תואמת - חוסר ביטחון, ירידה בערך העצמי והיעלמות מיידית של האישיות יחד עם התאיידות של עמוד השדרה. יכול להיות שלא ביצעתם כהלכה את התנאי הראשון, שאומר ניתוק קשר מוחלט, ובמקרה הזה כנראה שאתם נמצאים במצב המתנה.

מעבר לזה שאתם בטוח מרגישים את העולב יותר מכל אחד אחר במשוואה הזאת, אם אתם במצב שאתם לא עושים תוכניות כי אולי הוא יתקשר, לא מרוכזים בעבודה כי מחכים להודעות, לא נהנים מכלום כי כל מה שאתם מצליחים לחשוב עליו זה מתי תיפגשו שוב. אז קודם כל, איכס. ודבר שני, עוד מעט גם הסחבת הזאת תיגמר - הצד השני יסיים אותה. מדוע? כי זה גורם לו אי נוחות קשה ולוקח לו את האויר, גם אם לא אמרתם כלום. אדם שבור לב במצב המתנה חווה אובדן כבוד עצמי, וזה מאד לא מושך. קשה לכבד אדם שלא מכבד את עצמו, וממש קשה לאהוב מישהו שלא מכבדים.

נכון שהמחשבה על אקס אהוב עם מישהו חדש רומנטי יכולה לרסק את החיים, לחשוב על סיטואציה בה הם מבלים יחד, עושים סקס זה עוד יותר גרוע. מרגישים שאיבדת אותו סופית, והאינסטינקט הוא לעשות משהו - כל דבר - כדי לקטוע את התהליך הזה, להפריע לאקס חלילה להתאהב במישהו חדש.

אני לא אומרת שזה לא יכול לקרות. הוא באמת עלול להתאהב. אבל קודם כל, ב-90 אחוז מהפעמים זה לא יקרה מיד אחרי מערכת משמעותית.יותר סביר שמיד אחרי פרידה הצורך הוא יותר במעין 'ניקוי חיך', שיהיה מרגש מספיק כדי לאלחש, אבל לא מרגש באמת. וגם אם הוא מתאהב, עובר לגור ומתחתן - זה לא משנה. או שזה לא הטלך לקרות, או שזה יקרה עוד עשור. בכל מקרה, צד ב' ישכב עם מישהו/י חדש/ה, וזה יכאב. אז עדיף מוקדם מאשר מאוחר, ותתחיןו להתרגל אליו. בשלב הזה לא משנה מה תעשו או לא, יש לכם אפס שליטה על התוצאות.

ולכן, הדבר הכי נכון לעשות כרגע הוא כלום - הרי אין ברירה אלא לתת לדבר החדש הזה למצות את עצמו לבד, נכון? זהו. לא עושים כלום.וזה סבבה להתנחם על הדרך בזה שמי שממהר למצוא תחליף, כנראה לא קל לו, ושבהרבה מאד מקרים מישהו חדש רק מעורר געגועים למי שנמצא עמוק יותר בלב. לא לעשטות כלום זה קשה, אבל למעשה. כל דבר שתעשו רק יפריע לתהליך הניקוי לקרות. לעשות כלום זה באסה, אבל הדרך הכי קצרה בחזרה.