את מי מעניין מין העובר של בר, הפוני של דניאל והיוגה של מירן?

כולם יכולים להירגע! אפשר לנשום לרווחה! בר זומר גילתה לנו את מין העובר שלה - וזאת בת!
אני יודעת שזה מפתיע כמו כל דבר שהוא 50-50, אז הסיכויים היו לטובתינו, ואלו ללא ספק חדשות מרעישות. לבר זומר ולבעלה. וכנראה גם לאמהות שלהם והמשפחה הקרובה, אבל אפשר רגע להגיד משהו ושאף אחד לא ייעלב ממני? מה יש בבטן של אנשים שלא קשורים אלינו באופן ישיר, לא משנה לנו או משפיע על חיינו בשום צורה.

זו הסיבה שקצת קשה לי להבין את כל אירועי "מין העובר" ובעיקר הפרסומים שלהם ברשתות. כאילו, אני כן מבינה - זה תוכן, והוא מגיע בצבעי ורוד או תכלת, ואפשר לגרור את זה על פני 4-5 תמונות וגם סרטון, אבל מעבר לזה אין פה באמת משהו שמעניין אותנו, בטח אם אנחנו לא מוזמנים לאף אירוע אחרי זה וצריכים לקנות מתנה בגווני פסטל (וגם אז נעדיף להביא כסף או לקנות משהו בצבע בז').

אבל אלו לא רק הזוגות שחושבים שמין העובר שלהם הוא הדבר המעניין בעולם, יש עוד כל כך הרבה דברים שאני רואה לאחרונה ברשתות החברתיות שלא אמורים להיות שם, שלא מעניינים אותי ולא אף אחד אחר ולא עניינו מעולם (טוב, חלקם כן עניינו, כשהם היו חדשניים, בדרך כלל בסביבות 2017).

כוחו העצום של הכלום: את הדברים האלה אל תעשו כדי להחזיר אקס
"יכול להיות שהתרגלנו? הייתה שם גבינה ב- 180 שקל לקילו"
פה גדול, טריק קטן: קבלי מוב שאף גבר לא ישכח לעולם

פעם, לפני הרבה הרבה שנים, כשהאינסטגרם עוד היה מסודר בצורה כרונולוגית והיינו עוקבים אחרי 58 אנשים, כשלא היה סטורי שמפציץ אותנו ב-80 תמונות ברצף או אפשרות של אלבום, העובדה שחבר שלנו יושב במסעדה מיוחדת בחו"ל ומצלם את המנה שלו יכלה לעניין אותנו. אבל היום - כשכל מי שמצליח לחמם פיתה במיקרו או לעשות עוף בקולה מחשיב את עצמו "פודי" וכל מי שיושבת במסעדה חושבת שמעולם לא ראינו סשימי פרוס על צלחת מאורכת עם זילוף של רוטב ורדרד מעל, באמת שאפשר להוציא את כל צילומי האוכל האלו להורג, או לפחות לפנסיה.

אני יודעת שפוני הוא אף פעם לא רק פוני - עבורך, זאת שגזרה אותו בבית או אצל הספר, מדובר במשבר נפשי, פרידה, דיכאון, שעמום קשה, הכרה בקמטים ורצון להימנע מבוקוטס לעוד כמה שנים ובאופן כללי זו בכלל "אני חדשה" שמגיחה אלינו ממעמקי השביל בצד. אני יודעת שעבורך מדובר בדלת לחיים חדשים עמוסים בפן, במברשות עגולות וגם בזיעה במצח בכמויות שאת לא מצפה להן, וזה באמת מרגש, בשבילך, ואין לי בעיה שתעלי תמונה שלך עם התספורת החדשה - אבל את לא חייבת לצרף לזה 400 מילים על השינוי שאת חווה וגם לא אלבום שלם שצילם הספר שלך. אנחנו באמת בסדר גם ככה. את אולי לא, אבל אנחנו מאחלים לך שזה יהיה צעד ראשון לשינוי גדול.

נכון, כולנו עושים זום על הטבעת כדי לראות כמה השקיעו בך, ואם אפשר היה גם היינו מבקשים לראות תעודה כדי להבין אם מדובר בקצת פחות מקראט בניקיון טוב או שזה "סתם נראה גדול" וזו אבן לא ממש נקיה. אבל בזמן שהמידע על הניקיון והגודל כן יכולים להפתיע אותנו - העובדה שאמרת כן היא הדבר הצפוי בעולם. אתם יוצאים 4 שנים, את מעלה אינסוף תמונות דביקות שלכם או תמונות שהוא צילם אותך אז לא רואים כמה הוא סובל, ויש לך יום הולדת, והוא לקח אותך לפריז ועשית לק ניוד רגע לפני הטיסה, את באמת חושבת שהפתעת אותו או אותנו בזה שאמרת כן?!

אני לא יכולה להדגיש עד כמה המשפט "ילדים הם כמו פלוצים, אתה אוהב רק את שלך" רלוונטי במקרה הזה. אני יודעת שאת אוהבת את הילד שלך והוא נראה לך כמו הדבר המדהים והמיוחד והחמוד בעולם, בעיקר כשהוא מרוח כולו ביוגורט או בחתיכות של פסטה בולונז. אני מבינה את זה כי כל הורה מרגיש ככה. כאילו, לגבי הילד שלו, לא לגבי הילד שלך. לא - באמת, אני יודעת שקשה לקלוט את זה כי שלך הכי חמוד, אבל בעיני הורים אחרים מדובר פשוט בעוד ילד מטונף שצריך מגבון. כולנו גאים בך על הטעימות ועל העובדה שטחנת קישוא, אבל בבקשה - אנחנו לא צריכים את זה בפיד שלנו.

כולנו משקרים שאנחנו עושים ספורט כדי להיות בריאים וכי זה עושה לנו טוב, אבל אם נודה באמת, רובנו עושים ספורט כדי להיראות טוב ואולי גם כדי שנוכל לאכול יותר בלי רגשות אשם. וזה בסדר, כי זה חלק מהחיים. השאלה היא ממתי אימון ללא תמונה הפך להיות אימון שלא באמת קרה? למה אנחנו צריכים להיות מוצפים בתמונות של נשים עושות יוגה/ פילאטיס/ סקווטים בכל מקום שאליו נפנה? ואני בכלל לא מדברת על האימונים שאנחנו מקבלים בהילוך מהיר, של מישהי שפשוט מחליפה תנוחות בכל כמה שניות. האם המטרה היא שנמחא לך כפיים שהתאמנת? האם נקבל ממך את תוכנית האימונים שלנו אחר כך? או שסתם בא לך שנשלח לך אימוג'י של אש ונכתוב שאת נראית מדהים? חדלי.

השנה היא 2023, הממשלה מזכירה את הסרט פייט קלאב, הריבית עולה מהר יותר מהמעלות ביולי והכל ממש ממש גרוע. נכון, יש אנשים שקורים להם דברים טובים אבל לכולנו קורים גם המון דברים רעים, ובגלל זה התקפי החרדה שלך הם כבר לא חדשניים או מרגשים. את רוצה לספר לנו על הקושי שאת עוברת, אין בעיה, רשתות חברתיות נועדו בשביל שנוכל לשתף, אבל אם החלטת לעשות את זה בבקשה ספרי לנו את זה באמת, כמו שאת מספרת לחברה - בלי פאוזות דרמטיות ובלי תחושה שאת עושה משהו גדול מהחיים שדורש מאיתנו לעצור הכל ולמחוא לך כפיים. כבר הרבה שנים אנחנו מבינים שהאנשים מהצד השני של המסך הם אנושיים, אז העובדה שיש לך מערכת יחסים בעייתית עם אוכל, עם הילדים שלך או עם אמא שלך היא לא משהו שיפיל אותנו מהכיסא. את רוצה לספר לנו את זה? בכיף, רק אל תחשבי שהעלית עכשיו סרטון ברמת אוסקר, אלא תביני שעבורנו זה בסך הכל סטורי שלך יושבת בחדר ומתלוננת, אנחנו מקבלים את זה כל יום מהחברות שלנו ומאמא שלנו, פשוט בלי התאורה המחמיאה.