כשאתם לועגים לאישה על משקלה תזכרו שהיא עלולה למות בגיל 35

נטלי דדון ממשיכה לערב אותנו בביף אישי מאוד עם בעל בית קפה שבהחלט אין בו עניין לציבור, גברים רנדומליים בתקשורת ממשיכים לשתף אותנו בדעתם על הבגדים של נועה קירל, מורן בן אסולין מתגרשת ומשאירה אותנו עם שיעורים לחיים, רשת Be הבינה שאם רוצים לכבד את כל המגזרים - זה כולל גם נשים, וגם: פרידה קצרה וכואבת מקארין באומן ז"ל. שבוע קשוח עבר על חדשות הנשות.

גברים לא יוצאים איתי כי אני כוכבת OnlyFans - אני בלי סקס כבר שנה"
הסקס (אולי) יותר טוב - מה לגבי כל השאר? שאלנו 5 נשים
תגידו "לא תודה", אם מישהו מציע לכם את החוויות המיניות האלה
כוחו העצום של הכלום: את הדברים האלה אל תעשו כדי להחזיר אקס

האם אתם בטוחים ששמענו את דעתם של כולם על בגדיה של נועה קירל באירוויזיון? בטוח? יש מצב שמישהו מעלה באוב את הרמב"ם? אחרי ששמענו את דעתם הלא מלומדת של משה גפני, יריב דרוקר ורזי ברקאי, נראה שיש כה רבות לדון בנושא. והדיון המרתק בדבר מידת צניעות בגדיה של נועה קירל נערם לדיון השנתי, הפורה והמלמד לא פחות, על אורך מכנסיהן של תלמידות. יודעות, אגב, מה משותף לכל מי שראה לנכון להתבטא פומבית בנושא בגדיה של קירל? נכון מאוד, כולם גברים, ואף אחד מהם מעולם לא ניסה להרים רגל מעל הראש, לפחות על פי המידע הזמין לנו ברשת.

אליהם מצטרף גם שי גולדשטיין, שתמיד כאן כדי לעדכן לנו מה הוא חושב על מידת צניעותן הכללית של נשים, והאם היא מתאימה לו או לא. גולדשטיין, להזכירכם, גם הרהיב להשוות את הריקוד של קירל לריקודים ב"מועדוני חשק", ביטוי מצמרר יותר מכל מועדון חשפנות. תמהתני מה הוא יודע על מועדונים מסוג זה.

ובכלל, ישנה תחושה שבכל פעם שגברים נזעקים להזדעזע מלבוש נשים, הם מעידים בעיקר על עצמם. אני, לצורך העניין, לא התמקדתי בפיסות העור החשופות של נועה קירל או בהשפעתם המינית עליי, מפני שלא הייתה כזו. אני התמקדתי ביכולותיה הפיזיות והפרפורמריות המרשימות, ומי שלמדה ריקוד פעם בחייה, יודעת כמה זה קשה. אגדיל ואומר, שזו גם זווית ההסתכלות שלי על ריקודים על עמוד. ריקודים כאלה דורשים מיומנות, כושר וסיבולת שהופכים את הריקוד הזה לענף ספורט אמנותי, לטעמי, לכל דבר ועניין. מכאן שמשמעויותיו של ריקוד ולבוש משתנות בעיני המתבונן, ועל כן, אם למתבונן קשה מדי לצפות בו - אולי מוטב שלא יעשה זאת. קל להפליא היה לא ללחוץ 11 בשלט בערב האירוויזיון, שהוגי דעות ארצנו טרם השתקמו ממנו, כי הדיון הזה מתיש, מעיק, משעמם ומטריד גם יחד.

ברקאי טען שהיה בהופעתה של קירל "משהו דוחה". כך היה זה בעיניו, אני בטוחה. רק אשאל - האין משהו דוחה יותר בארבעה גברים שונים, מבוגרים, שדנים במלבושיה וגופה של צעירה בת 22?

המוות הנורא של הדוגמנית לשעבר קארין באומן, בגיל 35 בסך הכל, הוא גם תזכורת חשובה ומצמררת לכולנו על השלכותיה העגומות של תרבות הרזון. אנורקסיה היא הפרעה נפשית, והפרעה נפשית קשה, והמקורות לה שונים, אבל אי אפשר להתעלם מהאספקט החברתי-תרבותי. למרות דוגמניות הפלאס-סייז (שמכונות כך על אף שבדרך כלל הן במידות ממוצעות, ואפילו רזות) ולמרות הבאדי-פוזיטיב, אנחנו עדיין חיות בחברה שבה "רזית" היא מחמאה, ו"השמנת" - לא, ושההיקפים שלך הם החזית הראשונה שאנשים שרוצים להרע לך יתקפו.

זו הזדמנות להכיר בכך שאנחנו, כחברה, מעבירים לילדות אין ספור מסרים כפולים, בפמפום הרדיפה אחר הרזון מצד אחד, וזעזוע כשהרדיפה יוצאת מכלל שליטה. אנחנו משתוממים אל מול האובססיה שפיתחה באומן למשקלה, אבל האובססיה הזו היא חברתית, והיא שורש המחלה כולה. היא השורש לאכילה כפייתית והיא השורש להרעבה וצומות ובולמוסים והקאות. כל ההפרעות כולן מתחילות מיחסים מעוותים עם אוכל שהושרשו בנו מגיל צעיר בקשרים שכל כך קשה להתירם. אז לעוקביי היקרים, שכמה מהם דואגים להזכיר לי מדי טור את דעתם על משקלי, המרתקת ממש כמו דעותיו האופנתיות של גפני: קחו בחשבון שכשאתם לועגים לאישה על עודף-משקלה או מה שנדמה לכם כעודף משקל, היא עלולה לסיים את חייה בגיל שלושים וחמש מתת תזונה קיצוני.

בשעה טובה פרשת המדבקות הסגולות הגיעה לסיומה, וזאת לאחר שכל שוכן פייסבוק ממוצע הספיק לפרסם פארודיה עם מדבקה על פניה של יוליה כלבת הים. פרסומות עם נשים מושחתות לעתים קרובות במגזר החרדי, בין אם על אוטובוסים, שלטי חוצות או לוחות מודעות, אך הפרשה הנוכחית משכה תשומת לב מיוחדת בהיותה יוזמה של רשת שופרסל עצמה, זו שמאחורי המותג Be, ולא מה שנוח לנו לחשוב עליו בתור "קומץ קיצוניים". בצירוף ההתחזקות החרדית הכללית בעת האחרונה, היווה המהלך דגל אדום עבור הצד הליברלי של המפה, שנעמד על הרגליים האחוריות, עד להתקפלותה של הרשת והחזרת הייצוג הנשי לחנות. זאת לאחר שהתעקשה, בתחילה, לפנות "לכל המגזרים", תוך דריסת המגזר הראשון שנפגע מהחלטות מאין אלה - נשים. נציין בהזדמנות זו שגם מוצריה של רשת Be, כמו כל רשת פארם, מיועדים בעיקרם לנשים ופונים אלינו, לא כל שכן מוצרי השיער המדוברים שכוסו במדבקות.

ככל שהמדבקות על פניהן של הנשים בעטו לנו בבטן, כך הסרתן נוסכת תקווה. היא מזכירה לנו את כוחה של המחאה, כן, גם מול ציבור חרדי קיצוני, שנראה שהולך ומתחזק. היא מזכירה לנו שאנחנו עדיין כאן, ויש לנו מקום וכוח. אם הכף שלנו הכריעה בשאלה איזה ציבור תבקש הרשת לרצות, אולי הרוב בישראל בכל זאת מכיר בכך שהמרחב הציבורי הוא של כולם וכולן. בינתיים.

שמונה חודשים לאחר שגנבה את ההצגה לאחד הזמרים המצליחים בארץ, "הכלה של עומר אדם" התפוצצה בענק כאושייה בפני עצמה, וכמו סלב מן המניין גם התגרשה מבעלה זמן קצר לאחר מכן. יש שמייחסים את הגירושים לפירסום המהיר והלא-מידתי, הידוע כגורם שמערער מערכות יחסים, אך אולי זו הזדמנות טובה להזכיר את המחקר האמריקאי משנת 2015, שקבע כי ככל שהחתונה שלכם יקרה יותר - כך גבוהים הסיכויים שתתגרשו. אם החתונה שלכם יקרה ברמת הופעה פרטית של עומר אדם, זה עלול לקרות גם תוך שמונה חודשים.

במחקר ההוא, שפירסמו אנדרו פרנסיס והוגו מיאלון מאוניברסיטת אמורי באנטלנטה, נטען כי הנטל הכלכלי במאמץ להחזיר את הוצאות החתונה הוא שמכביד על הזוגיות עד לפירוקה. ולי תמיד נדמה, בתור חוקרת שום דבר מטעם האוניברסיטה של החיים, שלפעמים חתונות מפונפנות מבקשות מלכתחילה לפצות על משהו עמוק שחסר בקשר. כך או כך, אפשר להסתכל על הסיפור של בן-אסולין גם על הצד החיובי, ומן הראוי שנסיים בנימה חיובית, כי אמרתן מורן בן אסולין - אמרתן הרמות, וגם מהמשבר הזה אין לי ספק שהיא תרים ותתרומם כעוף החול והקודש. אפשר ללמוד למשל לחיות את הרגע עד הסוף, כי מי יודע מה יקרה בהמשך, וגם, אם כבר עשית פדיחה - לפחות תמנפי את זה לקריירת אינסטגרם משגשגת.

לאחר שנודע כי נטלי דדון תובעת את בעל בית הקפה על שסירב לתת לה שירות בשל השקפותיה הפוליטיות, סליחה, בשל דעותיה הכלליות, סליחה, סתם כי היא לא באה לו בטוב, ולדבריו התנהגה בעצמה בגסות רוח - בעל בית הקפה תובע את נטלי דדון בחזרה. לדבריה, היא בוחרת כעת שלא לנהל את המאבק בפומבי, שכן לאף אחד לא מגיע לחטוף משפט שדה כמוהה, מלבד כנראה בעל בית הקפה, שפתחה נגדו במשפט שדה מלכתחילה. באותו משפט חזרה על הטענה להתנכלות על רקע 'דת, גזע ומין', על אף שידוע לנו כבר מגורמים רבים שמדובר בבעל בית קפה אנטיפתי לכלל האוכלוסיה ללא קשר לכל אלה, וזה די מחורבן, אבל לכל הפחות שוויוני. אינני מחרחרת מדון וגם לא מדון לדדון, אבל אודה שיש בכדור השלג הזה משהו מהנה. כל המדינה בוערת - ימין, שמאל, חרדים, חילונים - אז מה קרה? כשאנשים יוצאים במלחמות חורמה על שטויות, מותר לקחת פופקורן ולהישען קצת אחורה. נו, מי ינצח? הימורים?