לפני כמה שבועות עלתה באתר הניו יורק פוסט כתבה שכותרתה: "טרנד הדייטינג החדש הוא כמו גוסטינג, אבל הרבה יותר אכזרי ופאסיב-אגרסיבי". וואו. מה יכול להיות יותר אכזרי מגוסטינג? תהיתי, ומיד נכנסתי לקרוא. בכתבה נטען שהטרנד החדש, שהוגדר כברוטאלי והרסני מבחינה רגשית, נקרא "פיזלינג", ושכרגע הוא שיטת הפרידה המועדפת על ידי דור ה-Z. מה זה, אתם שואלים? הפחתה הדרגתית של התקשורת עם הצד השני, עד שמתישהו התקשורת מסתיימת לחלוטין.
אמממ.. אמנם עבר כבר לא מעט זמן מאז שיצאתי לדייטים אבל אני די בטוחה שזה מוכר לי, הטרנד ה"חדש" הזה. בימינו פשוט קראו לזה "להתפייד" או "לשמור אותך על אש קטנה עד שיגיע משהו טוב יותר". אבל אוקי, אנחנו רוצים לקחת תופעה קיימת, להדביק לה מילה קיימת ולקרוא לה הקטע החדש של דור ה-Z? מי אני שאתווכח. בייחוד אחרי שראיתי סרטון טיקטוק של זמרת ויוצרת אמריקאית בשם מריאל דרלינג, שהכותרת שלו היא: "Zombied is the new ghosting", ובו מריאל מסבירה שזומבינג זה כמו גוסטינג, רק שהגבר "חוזר מהמתים" אחרי כמה חודשים ומתחיל איתך שוב.
יכול להיות שהקטע החדש של דור ה-Z זה בעצם לחשוב שכל מה שקורה להם לא קרה אף פעם מעולם? כי עם כל הכבוד לשמות הקליטים, גם אני יכולה להעביר על התופעות האלה מור"ק, ורוב הזמן נדמה לי ששום דבר לא באמת השתנה בעולם הדייטינג כפי שאני הכרתי אותו, אולי רק עבר מיתוג מחדש. אבל לפעמים אני תוהה אם זה אכן המצב. הרי מאז שהייתי בשיא תקופת הרווקות שלי עבר כבר כמעט עשור, עשור שבו המודעות הפמיניסטית והחברתית הלכה וגדלה, עשור שבו התרחשה מהפכת ה-Me Too, העולם השתנה.
את מי מעניין מין העובר של בר, הפוני של דניאל והיוגה של מירן?
כוחו העצום של הכלום: את הדברים האלה אל תעשו כדי להחזיר אקס
"יכול להיות שהתרגלנו? הייתה שם גבינה ב- 180 שקל לקילו"
הגיוני לחשוב שגם עולם הדייטינג יתקדם בהתאם, שהתסביכים שאני והחברות שלי אכלנו לא יהיו התסביכים של היום, שהלופים שנכנסנו אליהם ב-2013 לא יהיו הלופים של 2023. אז כדי לקבל תמונת מצב עדכנית, החלטתי לערוך מדגם לא מייצג. המשתתפות - חמש נשים מקסימות, חכמות, ונכון לכתיבת שורות אלה גם רווקות: נועה, בת 42, מאיה, בת 31, שני, בת 32, ועופר וסיון, בנות 26.
איך יוצאים לדייטים
זה אולי אחד השינויים הכי גדולים שקרו בעשור האחרון, אבל לא הבנתי עד כמה, עד שדיברתי עם שני. כששאלתי אותה איך היא יוצאת לדייטים - אפליקציות, חברים, גברים שמתחילים איתה בבר - התשובה שלה הייתה מאוד ברורה (וחזרה אחר כך, אגב, אצל כל האחרות): "אף אחד לא מתחיל היום. זה לא קורה. אם רואים אותך בבר, פותחים את הטלפון ובודקים אם את במקרה מופיעה להם בטינדר. אם רואים אותך ברחוב, יחפשו אותך באפליקציה ויכתבו לך שם".
בהתחלה לא ממש הבנתי למה היא מתכוונת. לפני עשור בערך, אנשים עדיין התחילו אחד עם השני במציאות וגם אם רצית להקטין את החשיפה ולהתחיל עם מישהי תחת מגננת הרשת החברתית, היית צריך לברר או לבקש ממנה את השם שלה כדי למצוא אותה בפייסבוק או באינסטגרם. טינדר בדיוק התחילה להיות פופולרית וכן, כולנו היינו גם אז באפליקציות, אבל כנראה עוד לא הטמענו את זה שהאפליקציה פשוט מראה לך את מי שנמצא בסביבה שלך.
כשיש כזאת אופציה - אני ממש מבינה את הצד היוזם. למה להעמיד את עצמך בסכנת דחייה כשאפשר פשוט לבדוק אם יש מאצ'? אבל על הצד השני זה ממש לא עושה רושם. "זה הורג את כל הספונטניות ובגדול זה די לרעתנו", אומרת שני. "אנחנו מדברים כבר שלוש שנים במציאות ובסוף איפה אתה מתחיל איתי? באפליקציה. עד כדי כך אין לך אומץ".
מי מוביל, מי יוזם, מי משלם
אבל רגע, מי אמר שגברים הם אלה שצריכים להתחיל? אולי נשים היום כבר יותר לוקחות יוזמה? זה בכלל רלוונטי מי מתחיל עם מי כשאף אחד כבר לא באמת מתחיל עם אף אחד?
פחםנ"לפתוח שיחה באפליקציה לא נחשב "להתחיל" מבחינתי", אומרת סיון. "אם היה מאצ', זה פתח לשני הצדדים ליזום שיחה ראשונית, שניהם הראו מידה בסיסית של עניין אז אין את הרתיעה הזאת מדחייה".
"מבחינתי להתחיל עם מישהו זה להוסיף אותו באינסטגרם. זה הכי "להתחיל" שיש לי, ואני רק עכשיו מתחילה לתרגל את זה", מוסיפה מאיה. "אבל יש לי חברות מאוד פעילות בנושא, הן יכולות גם לגשת למישהו בבר, ממש אלופות בקטעים האלה. אני חושבת שזה הרבה יותר נפוץ היום וגם שומעת מגברים שהם אוהבים את זה, ומנשים שזה נותן להן תחושה שהן יותר בשליטה".
"אני חושבת שנשים היום יותר יוזמות ושזה די בזכות הבאמבל", מציינת נועה את האפליקציה שלא הייתה קיימת לפני עשור, ושבה רק נשים יכולות לפנות ראשונות. "אני באופן אישי גם תמיד כותבת הודעה בבוקר אחרי דייט - "תודה, היה מאוד נחמד אבל אני חושבת שאנחנו לא מתאימים" או "וואי היה ממש כיף, אתה חושב שתרצה לצאת לעוד דייט?". הכי בפשוט".
כלומר, את לא מצפה שרק הגבר יראה יוזמה בשלבים הראשונים של הקשר.
נועה: "להיפך. אני גיליתי שזה הרבה יותר מרגיע אותי כשאני אומרת מה שאני רוצה ואז הוא יענה. אני לא משאירה מקום לאולי, ל"יכתוב לי או לא יכתוב לי"".
כמי שהכירה היטב את ה"יכתוב לי או לא יכתוב לי" ואכלה לעצמה את הראש בקונפליקט של "מותר לי לקחת יוזמה" מול "הגבר הוא זה שצריך ליזום", הגישה של נועה נשמעת לי משחררת להפליא. אבל מהמדגם הקטן שאני עורכת כאן, מסתמן בבירור שהציפייה הכללית היא עדיין שהגבר יהיה הדומיננטי בשלבים הראשונים של הקשר.
"יכול להיות שזה יישמע קצת פרימיטיבי אבל אני חושבת שגברים, בהיבט ההיסטורי והאבולוציוני של הדברים, הם ציידים", אומרת סיון. "הם צריכים להרגיש שהם השיגו אותך והתאמצו בשבילך. מרגיש לי שלמרות כל הרצון שהם טוענים שיש להם שמישהי תתחיל איתם, ברגע שזה קורה בפועל יש להם רתיעה מזה. זה כאילו שם אותם במקום שהם לא רגילים אליו".
לצערי, גם הם וגם אנחנו לא רגילות למקום הזה, בגלל מאזן הכוחות המעוות מלכתחילה בין גברים לנשים, או כמו שאומרת עופר: "אני חושבת שנשים אולי קצת יותר חוששות לקחת יוזמה או לפעול בתחילת קשר, אם זה להגיד משהו או לשלוח הודעה, כדי לא להבריח את הגבר. שלא יחשוב שאני רוצה אותו ואולי הוא לא בעניין של קשר רציני וזה יפחיד אותו".
"אנחנו מראש בעמדת נחיתות בקטע הזה, כי כנשים אנחנו תמיד, כביכול, נרצה יותר", אומרת מאיה. "ואני חושבת שמה שקורה לנשים, לי לפחות, זה שבגלל הידיעה הזאת, הצורה שבה אני מתנהלת היא לקחת כמה צעדים אחורה מראש, כדי לא להיות בעמדה של מישהי רוצה ונואשת. מצד שני, ב-2023 אני כבר כן צריכה לבוא וליזום יותר. זה שם אותי במצב שלא משנה מה אני אעשה אני לא יוצאת טוב".
כמו מאזן הכוחות, גם הדעה הרווחת בנוגע למי אמור לשלם בדייט ראשון לא ממש השתנתה: "אם הייתי גבר - כן, יש משהו דפוק בעניין הזה של להיות תמיד זה שמשלם", אומרת מאיה. "מצד שני, נחמד לי שמשלמים עליי ומשקיעים בי וכן, לצערי אני מצפה מהגבר שישלם בדייט ראשון וגם בשני".
אבל בניגוד למה שגברים רבים חושבים, לרוב הנשים זה ייתפס כבעייתי לא מתוך פינוק או תחושה שזה מובן מאליו. "אני חושבת שאם גבר ייתן לי לשלם בדייט ראשון זה מעיד על כוונותיו. על איזושהי בעייתיות בנתינה, בחיזור, ברצון להמשיך להכיר", אומרת סיון.
עופר, לעומתן, מציגה דעה קצת פחות פופולרית: "ברור שזה נחמד שמשלמים עליי, אבל זה שמישהו שילם עליי לא יהפוך דייט גרוע לטוב, ולהיפך. אם לא ישלם עליי זה לא יהפוך דייט טוב לגרוע. אני לא אפסול בגלל זה. אני רואה מה העלות הממוצעת לדייט, בדברים הכי בסיסיים זה יוצא פלוס מינוס 100 שקל. לא נשמע לי סביר שהוא יוציא כל כך הרבה כסף על זה".
אז אולי הציפייה שהגבר ישלם לא השתנתה אבל מה שכן השתנה זו הנטייה החדשה של גברים לבקש החזר הוצאות על דייטים שלא צלחו. נשות המדגם אמנם לא חוו את זה באופן אישי אבל כולן מעידות, עם או בלי קשר לתופעה, שעוד תופעת לוואי של האפליקציות היא שהאינטראקציה עם גברים במסגרתן הפכה לאחרונה להרבה פחות סבלנית מבעבר.
"וואו, חד משמעית כן. יש להם הרבה פחות סבלנות, וזאת הזיה. "מה זה? למה את לא עונה?" רגע, נשמה, עוד לא נתתי לך אות חיים בכלל", אומרת סיון. "אני חושבת שהסיבה היא שנשים הרבה יותר לוקחות את הזמן לפני שהן בכלל מסננות ימינה ובטח לפני שהן קובעות פגישה. הן רוצות לקרוא את הפרופיל, להתכתב, להבין איך הבנאדם מתנסח, מי עומד מולן. עבור גברים - זה ימינה גורף להכל, ניפגש ואז נחליט. וכל רגע שהם לא קיבלו מספר או קבעו להיפגש הוא מבחינתם בזבוז זמן".
מה קורה כשמגיעים למיטה
אמנם המדגם שלי, כאמור, הוא לא ממש מדגם מייצג, אבל מה שעולה ממנו באופן גורף הוא שסקס בדייט הראשון זה לא משהו שקורה היום, בעיקר כי הנשים, בכל הגילאים, מודעות לזה שהן זקוקות לאיזשהו בסיס של היכרות ואינטימיות לפני שהן מגיעות לאינטימיות הפיזית. באופן כללי, נראה שבתחום הזה דברים קצת השתנו, ואחד הגורמים העיקריים לכך הוא מהפכת ה-Me Too והנושאים שעלו למודעות בעקבותיה.
מבקשים את ההסכמה שלכן באינטראקציות מיניות?
שני: "נראה לי ששואלים יותר אם את מסכימה או אם זה נעים לך, אבל אני לא מרגישה שההטמעה היא כזאת גדולה שבאמת נכנסים לעומק של השאלה הזאת או מנסים להיות אמפתיים. זה פשוט משהו שנהיה יותר PC לעשות".
עופר: "יש כאלה שלוקחים את זה לקיצון, נגיד: "זה בסדר שנגעתי לך בברך?" אבל אני מרגישה שזה חיובי כי זה מפחית את האפשרות למגע שהוא לא רצוי מבחינתי, וזה נחמד ששואלים אותך או רוצים לקבל את ההסכמה שלך".
מאיה: "אני לא מכירה מישהי שאוהבת את הרעיון הזה של לשאול, זה פגע באסרטיביות הגברית הזאת שאני אוהבת אותה. זה הפך אותם לפחדנים, אבל לא ממקום יפה ומוסרי, שמבין באמת מה אנחנו חוות ומה הציפיות שלנו, אלא ממקום מתבכיין, של: "אחרי זה שלא תגידי"".
יש גברים שטענו שהם כבר לא יכולים לעשות היום כלום כי על כל דבר יאשימו אותם.
שני: "אני מרגישה את זה ולפעמים גם קצת מרגישה שהם צודקים. שיש איזשהו מקום שמסרס אותם. אבל אני חושבת שמי שמספיק חכם ואינטליגנט יודע להתנהל בתוך זה, ומי שמחובר לעצמו יודע מה נכון ולא נכון לאמות המידה ולמוסר שלו. הוא לא צריך שהחברה תגיד לו".
סיון: "אני חושבת שגברים שבוחרים להסתתר מאחורי האמירה הזאת הם מיעוט שהיה לו נוח עם המצב הקודם ולא השכיל לעשות את קפיצת המדרגה, או שיש להם לקות בהבנת סיטואציות חברתיות וחוסר אינטליגנציה רגשית. כשאתה נמצא בסיטואציה מינית עם בנאדם ואכפת לך שיהיה לו טוב, אתה תמצא דרך לברר ולתקשר את זה. זה לא חייב להיות בצורה מפורשת אלא לשים לב לתנועות הגוף, למסרים שאתה מקבל".
אם המודעות לנושא ההסכמה עלתה, הגיוני שתעלה גם מידת ההקשבה והרגישות של הצד הגברי. זה השפיע גם על איכות הסקס?
מאיה: "זה, ברוך השם, השתנה ברמה מאוד מפתיעה, במהירות כזאת שנוצר פער שלי לקח זמן להדביק אותו. יש הרבה יותר מודעות ורצון שתרגישי בנוח ותהני, ונהיה הרבה יותר לגיטימי מצידם לשאול או לבקש הכוונה, אם כי לפעמים זה יוצא לא מדליק בשום צורה. אבל זה לא בהכרח כי חושבים עלייך, אלא כי "איזה גבר אני שגרמתי לך לגמור".
נועה: "לזיכרוני, האגו הגברי תמיד רצה שתגמרי. לא בטוחה שזה היה אחרת לפני עשר שנים. אבל אני כן רואה שהיום השיח הוא הרבה יותר מתקדם ופמיניסטי, אורגזמה נשית ומיניות נשית וחיבור לעצמך, נושאים שפעם לא דוברו בכלל. היום גם גברים וגם נשים יותר מודעים לזה".
שני: "אני חושבת שיש יותר מודעות לזה אבל אני חוששת שלא מספיק. אני לא בטוחה שבגלל שמדברים על זה יותר זה קורה יותר. עדיין רוב הגברים, במיוחד בהיכרות שהיא שטחית, לא חושבים על הסיפוק של האישה, לא יודעים מאיפה זה מגיע ואיך לגרום לאישה לגמור. במהות, זה עדיין סובב סביב הגבר, לצערי הרב".
@nobrainertv Do you agree with this?? #whoshouldpaythebills #firstdates #nobrainer ♬ original sound - NoBrainerTV by Crispinion
מסקנות
הרבה דברים השתנו בעשור האחרון, אין ספק. אם אני והחברות שלי, לדוגמה, עוד ניסינו להבין שזה בסדר לרצות זוגיות ולהצהיר על זה בפה מלא בלי שיקראו לך "לא זורמת" ו"כבדה", היום נשים יותר עומדות מאחורי הרצונות והצרכים שלהן, ויותר מודעות למניפולציות שמנסים לעשות להן. "אני רואה את הדור הצעיר של בנות ה-20 ומשהו", אומרת נועה, "יש להן מודעות פמיניסטית וחברתית גבוהה שלנו לא הייתה. אני ממש מקנאה בדור הזה. כשאנחנו היינו צעירות אפילו לא ידענו שיש מושג שנקרא "גזלייטינג".
אבל עם כל המודעות הפמיניסטית, יש דברים שעדיין רחוקים מלהשתנות, כמו התפקידים המגדריים שאנחנו מצפים לראות בתחילת קשר, או הלחץ הסביבתי והחברתי שמופעל על נשים רווקות, בעיקר מגיל 30 ואילך. "זה אחד הפצעים הכי מדממים בחיים שלי ו-90% זה בגלל החברה", אומרת מאיה, ונועה מוסיפה, אפרופו גזלייטינג, ש"הגזלייטינג הכי גדול שעושים לנו זה להגיד שאנחנו רווקות כי אנחנו בררניות מדי או קשות מדי". לגברים, משום מה, לא אומרים את זה, לא היום ולא לפני עשור. ואם אומרים, זה עם חיוך קטן של "בסדר, הוא יכול להרשות לעצמו".
מה שלא ישתנה לעולם, כנראה, זה טבע האדם. להימנע מלקחת אחריות זה משהו שבני אדם תמיד ינסו לעשות, ובגלל זה הפיזלינג, הגוסטינג ואפילו הזומבינג הם לא תופעה חדשה. אבל היום, כשעולם הדייטינג מתרכז כל כולו באפליקציות, התופעות האלו קורות הרבה יותר בקלות, ובהיקף הרבה יותר גדול. הרבה יותר קל היום להסיר מעצמך אחריות לשלומו של הצד השני, ובאופן כללי לשמור על ריחוק רגשי. אולי בהיבט הזה, כדאי דווקא לקחת כמה צעדים אחורה.
"אנחנו דור דיגיטלי, יותר קשה לנו להיפגש עכשיו, להרים טלפון, יש הרבה הימנעות והרבה פחד מאינטימיות. אני מרגישה שאנחנו צריכים יותר להעיז ולחזור להתחיל אחד עם השני", מסכמת שני, "להחזיר את האהבה למרחב הציבורי".