לפני כמה ימים נתקלתי בשיחה קצרה ונוגעת בבית האח הגדול, השיחה היתה בין יובל לוי, בחורה אינטליגנטית שמכל הערה אגבית פוצחת במניפסט בכייני, והשנייה יובל מעתוק תמימה, מכמירת לב ומדהימה בכנותה.
לוי אמרה שהיא מתגעגעת לאהבה אבל היא יודעת שזה לא יקרה עד שהיא לא תאהב את עצמה, ומעתוק אף "הגדילה" וסיפרה "את יודעת איך בחורים מתעמרים בי? פעם הייתי באינטרקציה עם איזה בחור ונרדמתי אצלו, אחרי חצות הוא העיר אותי ואמר לי ברשעות - נראה לך שאת נשארת לישון אצלי?' אם הייתי אוהבת את עצמי הדברים האלה לא היו קורים לי."
נכנסתי לגוגל וכתבתי "מה זה אהבה עצמית". תקעו שם איזו הגדרה פשטנית (אני חוסכת לכן) ומשם התגלגלה רשימה אין סופית של מטפלים, סדנאות ועוד שכל מטרתם לעזור למי שזו לא תהיה, לאהוב את עצמה.
אדום זה הכתום החדש: טרנסג'נדרית הוכתרה לראשונה כמיס הולנד
פמיניזם אחראי: גם נשים עושות טעויות, והנה כמה נפוצות
אמרו אמת וגלו מהם המשחקים שהכי מתאימים לכם במיטה
שמעתי את המושג הזה לראשונה כשהייתי בת 10 בחופש הגדול. בעודי שרועה במיטה בפוזה ייחודית, לרוחב, עם רגליים מורמות שעונות על הקיר, אוכלת פירות וקוראת ספר, כשאמי נכנסה לחדר וביקשה (טוב, יותר פקדה) שארד להשליך את הזבל. השבתי בקצרה:
"לא."
"למה?" היא חקרה.
"כי החדר זבל מגעיל ותמיד השכן המעיק הזה למטה וכל פעם הוא צובט לי את הלחי ואומר משהו ביידיש (לדעתי עד היום זה נימוק שתופס). היא הביטה בי בייאוש ואמרה "כמה שאת אוהבת את עצמך". אני זוכרת שהנחתי את הספר וחשבתי לעצמי מה זה אומר. לא הבנתי.
שנים אחרי, קניתי מה שהאמריקאים מכנים love sofa שזה כולה הגדרה שיווקית לספה לשניים שבלית ברירה ישובים עליה קרובים. בערב חברתי שאלה את בן זוגי איך הספה ותשובתו היתה: "חברה שלך מתייחסת ברצינות לכך שקוראים לזה ספת אהבה היא לא נותנת לי לשבת לידה כי לדבריה זה לא נוח ושאני נתקע לה. 'לך לכורסא' היא אמרה, הגברת שאוהבת את עצמה ואת הספה" .
ועדיין לא הבנתי לגמרי מה זו "אהבה עצמית".
חברתי החכמה אודטה (כן, ברור שזו האודטה, כמה אודטות אתן מכירות?) הסבירה לי באחת משיחות העומק שלנו מדוע אני אוהבת את עצמי - הפסיקה שלה היתה "כי את לא היית נותנת לאף אחד ללכת על הראש".
מה?
התעקשתי "על מה את מדברת? אני לא סובלת את עצמי! הגעתי למצב שאני מקנאה באופרה ווינפרי, לא בגלל הישגיה, לא בגלל שהיא מיליארדרית וחיה חיים דימיוניים - בגלל שהיא רזתה! אני מנחמת את עצמי באנוכיות מפוארת שהלכו לה הברכיים והיא עברה ניתוח והרופאים הורו לה מיד להיכנס לדיאטה רצחנית."
אודטה פרצה בצחוק הכובש הזה שלה, "זה לא נקרא אי אהבה עצמית. את כרגע מתה להיפטר מכמה ק"ג וברגע שתחליטי תעשי את זה כמו גדולה. זו תקלה נקודתית. את אוהבת את עצמך ואת לא מבינה מה זה כי אצלך זה בילט אין".
עד היום אני לא באמת יודעת אם אני אוהבת את עצמי, ואם כן אז למה. מה שאולי כן נכון, שמגיל צעיר לא נתתי לאף אחד ביקום להתנהג אלי ברשעות. תמיד היו לי את הרפלקסים והאינטואיציה לנפות את המקטינים, המרושעים, והביקורתיים רק לצורך עלבונות - אני מזהה אותם ממרחק ומוותרת עליהם בקלות. האם זה קשור לאהבה עצמית? אולי.
פעם, באיזה אירוע מתוקשר עמדתי ליד ידידתי פ' ומישהו פנה אליה, הצביע עלי ואמרף "אני נורא אוהב אותה". פ' ענתה תשובה נחרצת שמאז אימצתי: "ברור! מה יש לא לאהוב בה?".
ובכל אופן עצה: בתקופה של משבר נפשי נורא שעברתי בחיי הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג (אגדי) ובאחד המפגשים הוא ממש הפציר בי "לכי לעשות עיסוי באיזה ספא, זה נשמע לך מופרך אבל מחקרים מורים שזה עשוי מאד לעזור לעבור את התקופה ו"לחזור לעצמך". הגיע הזמן שתאהבי קצת את עירית". בסוףפ עשיתי את זה, ובאמת מה שעזר יותר מכל הלירלורים היו עיסויים, וגם שחייה. הייתי שוחה ובוכה, הדמעות היו מתערבבות במי הבריכה אבל לאחר מכן איזו שלווה נעימה היתה מציפה אותי.
המלצה
"אורבן ספא TLV" ברמת אביב (איינשטיין 7) באחד מאותם ימים הגעתי לאורבן ספא וזו היתה חוויה שמיימית. לא זכרתי איך הגעתי הביתה. נדמה לי בריחוף.
ברשת מלונות בראון תמצאו ספא מושקע בתל אביב, ירושלים ובאילת (ואף ביוון וקרואטיה). מחברות שדיווחו לי מסתבר שמדובר בספא מושקע. גם לא בשעת משבר, שווה לפרגן לעצמכן ובכל עיר.