כולנו חרמניות, ואם זו אצבע בעין שלכם, אז גם זה בונוס נחמד

ביביסטית אחת מטריפה את פייסבוק, דיירת אחת באח מטריפה את הישראלים השמרנים, דוג'ה קאט מטרילה חזרה את העוקבים שלה, הממשלה ממשיכה להטריף אותנו עם חוקים שנופלים בלי סיבה טובה - נפל חוק שנועד להגן על נשים מפני אלימות כלכלית, ואפילו גילה גמליאל שהציעה חוק דומה בעבר הצביעה נגדו. העיקר שהסרט ברבי החזיר נשים בגירות לשחק בבובות. חדשות הנשות צריכה ריטריט דחוף, המזוודה כבר מלאה בקלונקס.

שלחנו את אלפא לצפות ב"ברבי", והוא לא חזר גיי, רק סתם דוש
למרות, או דווקא בגלל ההכחשות, זה מה שגרם לנו להשתכנע שהם יחד
שניר צודק. גם אני לא הייתי רוצה לגעת במישהו שהכרתי הרגע

זה היה ה-שבוע של איריס אלפסי, קוסמטיקאית מכפר יונה, כוכבת שהספיקה לזהור ולצנוח במהירות מדהימה בשמי הרשת החברתית. הכל התחיל בפוסט שהעלתה בעמוד שלה, ובו לקוחה שנהנתה משירותיה לכאורה בשמונה השנים האחרונות נפרדת ממנה בהודעת ווטסאפ כי קשה לה עם "מזרחים וביביסטים", הזדמנות טובה לדבר על התופעה הנאלחת הזו, של אנשים פרטיים וכן גופי תקשורת שמייצרים ומפיצים ביודעין פייק ניוז. למזלנו איריס לא הייתה הסעיף הכי מחודד ברפורמה, ואפילו לא התאמצה לשלוח את הודעה מטלפון אחר או להשתמש באפליקציית זיוף הודעות, על מנת שלא יראו ששלחה את ההודעה לעצמה. השקר נחשף, אלפסי מחקה את הפוסט, אך לכולנו נותר זיכרון מתוק ממנו, גם לרבים שלא הספיקו לחזות בהתפתחויות וממשיכים לשאת בקרבם זעם על לקוחה לא קיימת והודעת הטקסט הגזענית שלה שלא נשלחה מעולם.

הפייק של איריס אלפסי הוא רק טיפה בים המידע כוזב ברשת, שעולה על גדותיו סביב הרפורמה-הפיכה משפטית. ולמה לא לפרסם פייק ניוז? הרי בלחיצת כפתור יכול כל אדם לגרום לחצי עם לחשוב שהמחנה הפוליטי האחר שולח לו הודעות שטנה; שרשות או מפלגה או פוליטיקאי/ת עשו או אמרו דבר שלא נעשה ונאמר מעולם; ושקרה השבוע אירוע מחריד שהלכה למעשה לא קרה מעולם, או קרה לפני עשור בהקשר אחר לגמרי. פיסות מידע שגויות מעבירות אנשים על דעתם ושולחות אותם למלחמות חורמה, וזה קורה אגב לאורך כל הקשת הפוליטית. אם כבר בחוק הישראלי עסקינן לאורך חודשים כה רבים, אולי הגיע הזמן להעמיד לדין מפיצי מידע כוזב ביודעין? איך יתכן שרבים כל כך פושעים מדי יום נגד החברה הישראלית ולא משלמים על כך מחיר? הראשונים שצריכים לשלם אותו, לעניות דעתי, הם אלו שטוענים לשנאת-חינם שלא קרתה - בתוך שהם מפיצים אותה.

השבוע שיתפה הדיירת יובל לוי את האח הגדול בתסכול חרמני ובלבול מיני כלפי הדיירים החדשים. מבט חטוף בתגובות לסרטוני הנאום גילה לי זעזוע לאומי. הסכיתו הסכיתו, נפל דבר בישראל: אישה שמודה כי היא מינית. להשקפתי הליברלית המטורללת, הטירלול הוא כמובן בנו, וביחס הביזארי שלנו למיניות. אם נחשוב ברצינות מה בדברים שאמרה איננו לגיטימי, לא נמצא. לוי לא ביישה בכך אף אחד, לא כפתה את עצמה ולא הפיצה אי אילו תיאורים פורנוגרפיים או אלימים שעלולים, איך אומרים, לקלקל את הנוער. מעל הכל, היא לא נהגה באופן פוגעני, שזו סצנה די נדירה ב"אח הגדול", תכנית שרוב רובה תרכיז הסחל'ה האנושי.

כל חטאה היה להודות ביצר מיני שידוע לנו ממילא שיש לה, כמו לרוב בני האדם, ושהיא נמשכת לאי אילו אנשים בבית האח, דבר שגם זה יכולנו להניח לבד, ושלא נסתר מעינינו כשמדובר בדיירים אחרים. אם אנשים מתחברים לכדי לזוגות אנחנו יכולים להניח שיש ביניהם משיכה מינית, והם אינם מפנטזים רק על לשחק יחד דוקים. וזה בסדר, כי - הרשו לי לעטות רגע את תחפושת יועצת בית הספר כתומת הקוצים - אין דבר פסול במיניות כלשעצמה, היא דבר טבעי, היא בריאה כשהיא בריאה והיא בעיקר חלק מלהיות בני אדם. כצופים שרובם יצורים מיניים בעצמם, הבה לא נתייחס לזה כבני ארבע. אלא אם אתם באמת בני ארבע שצופים באח הגדול, ואז, כאילו, ההורים צריכים להתערב. ולא בגלל יובל לוי.

בכלל, אם אפשר לומר משהו חיובי בכלל על ריאליטי, וספציפית על הריאליטי בישראל, הוא התקדמות מעניינת שנרשמה לאחרונה בתחום ההתבגרות המינית: ב"חתונמי" קיבלנו סצנה יפה וחשופה של זוג הרובוטים, בדגש על רז, מול יעל הפסיכולוגית, שחשף פערים במיניות בתוך הזוגיות וקושי לגשר עליהם. שתי הסצנות בתכניות השונות הדגימו דרך פשוטה, בוגרת וישירה אך לא גסת-רוח שוחח בנושא, שרלוונטי לרוב המין האנושי. ואף על פי שרוב בני האדם הם יצורים מיניים, אנו נוטים להתייחס למיניות באיזו בהלה, כאילו מדובר בעצם בלתי מזוהה. או שלא מדברים עליה בכלל, או שמדברים בצחוק, או שמשתמשים בה כדי לפגוע או שמייחסים לה תכונות אלוהיות. אך הנה, כך אומרים, יש סקס אחר. בעיניי זה חמוד.

באופן כללי דוג'ה קאט ידועה בהיעדר מאמץ להתחבב על ידי עוקביה, בלשון המעטה. היא לא מרעיפה עליהם אהבה, לא חשה מחוייבת אליהם ומסרבת להתנצל, במיוחד אם דורשים ממנה. להתנהלות הזו יש איזה חן מאדרפאקרי, אבל עד גבול מסוים, והשבוע נראה שבעיניי רבים ממעריציה היא חצתה אותו. זה התחיל מציוץ שפרסמה בתרדס, ולעגה למעריצים שמכנים את עצמם "קיטנס" (בדומה למעריציה של סוויפט שמכנים את עצמם "סוויפטיז", למשל), הכריזה שמעריציה לא יקראו לעצמם בשמות מטופשים כאלה ורמזה שאם הם עושים זאת, איך נאמר בשפה פשוטה, חסר להם מה לעשות בחיים.

כשמעריץ כתב לה בתגובה שישמח לשמוע ממנה שהיא אוהבת את מעריציה, היא ענתה שהיא לא, כי איננה מכירה אותם. המעריץ מצדו לא נשאר חייב, ושטף אותה במונולוג שתמציתו - בלעדינו את כלום. בתגובה ענתה לו הקאט, (בתרגום חופשי) "אני לא מבינה למה אתה מדבר אליי כאילו אתה אמא שלי, ביץ'", והוסיפה שהוא נשמע כמו אדם מטורף. בפוסט אחר הבהירה: "החיים שלי החוקים שלי הסטייל שלי הגישה שלי". רוצה לומר, אתם לא תחליטו עליי.

כאמור, זו לא הפעם הראשונה שדוג'ה קאט מתנגחת עם המעריציה ומבטאת מיאוס בפרסום שלה, אף שהיא ממשיכה לתדלק אותו. יש שרואים בזה אקט שיווקי גרידא, אך עד כה, הוא עלה לה על פי הדיווחים באבדן של כ-200K עוקבים באינסטגרם. באפריל האחרון, לאחר שבוטלה הופעה שלה בפרגוואי, ספגה גל ביקורת חריף על כך שלא התייחסה למעריצים שחיכו לה מחוץ למלון, ואיימה בעקבות זאת שתפרוש מעולם המוזיקה. מאז כבר הכריזה על סינגל ואלבום חדש, אך בו זמנית שהיא ממשיכה לעבוד ולהופיע, היא דואגת להבהיר למעריציה כי הסוף קרב, ואלה בסך הכל התחייבויות אחרונות שהיא עומדת בהן. לזה מצטרפת שערוריה נוספת לאחרונה, במסגרתה דוג'ה קאט חסמה עוקבות שביקשו לטעון בפניה כי בן זוגה התעלל בהן מינית ונפשית. ואלה רק דוגמאות מהזמן האחרון.

אז האם דוג'ה קאט סלבריטאית אגוצנטרית וכפויית טובה כלפי המעריצים שטיפחו אותה, או אישה ששומרת על גבולותיה הבריאים אל מול המון זועם ותובעני? קשה לי לענות על השאלה הזו. לכן, אני מניחה שהתשובה היא גם-וגם. בו בזמן שההתנשאות והאנטיפתיות שלה מרגיזות אותי, אני יכולה להבין מניין הן נובעות. קהל מעריץ איננו בהכרח קהל אוהב, וגם לא קהל מכבד. בזה דוג'ה קאט צודקת במאה אחוז: היא לא באמת מכירה אותם, וגם הם לא אותה. ההערצה שלהם מתבטאת, למשל, בציפייה מחוץ למלון שלה, אבל זו הערצה אנוכית, שאיננה מכבדת את פרטיותה. גם אם עמידה מחוץ למלון של כוכבים היא מקובלת, תסכימו איתי שהיא לא בדיוק מאפשרת מרחב נשימה. דוג'ה קאט אנוכית, ומעריציה לא פחות ממנה.

קשה לפסוק לטובת מי מהצדדים בקייס דוג'ה-נגד העולם, לכן מוטב שלא נעסוק בזה. זה גם לא עד כדי כך משנה; דוג'ה קאט איננה הראשונה ובטח לא האחרונה שאיכזבה את מעריציה כשנחשפו לפניה האמיתיים. אפשר לחשוב שהיא צודקת או טועה בתכלית, אבל מה שבטוח הוא שאיננו יודעים באמת שום דבר על האנשים שאנחנו מעריצים, ושבאופן כללי, הערצה כבודה במקומה מונח, אך המקום הזה הוא גיל 12. חלק מתהליך ההתבגרות, הוא התובנה שרוב בני האדם אינם טוב או רע מוחלט, וכולם מחורבנים, פיזית וגם מטאפורית. ואולי אם לא נניח שאנחנו מכירים בני אדם על סמך המדיה, ולא נבסס את זהותנו על הערצה אליהם - לא נתאכזב מהם כל כך.

אתן לא מדמיינות: נשים בוגרות סביבכן חזרו לשחק בבובות, או לפחות להתלבש ולהתאפר כמוהן, והכל באשמת (או בזכות, לבחירתכן) הסרט עם השיווק הכי אגרסיבי שנראה בימינו, "ברבי". אפשר להתלונן על הפגזת המרצ'נדייז אבל מה שבטוח הוא שהשיווק עובד. בכל מקום - ברשת, בחנויות הבגדים, במותגי האיפור, אפילו בחנויות גלידה - תמצאו רפרנסים לבובה הכי שנואה ואהובה מילדותנו, והמילים "חייבת לראות את הסרט הזה" מופצות לחלל האוויר בהתאם.

סתם להחזיר את ברבי ב-2023 אי אפשר, ולכן, הפעם הבהירו לנו המפרסמים: ברבי החדשה היא אישה חזקה, עצמאית וכל יכולה. זה לא לגמרי מנותק מהמיתוג המקורי של ברבי, שאף כי התרגלנו לראות בה, כנשים, ייצוג למודל יופי הרסני, הסתכלות הסטורית מגלה כי הבובה הזו מסוגלת לעשות הכל - היא אם, רעיה, אחות, אשת עסקים, כהנת ביוטי, צוללנית ובאחת מגרסאותיה אפילו אסטרונאוטית. על הקלף הזה, כך נראה, משחק הטרנד הנוכחי.

די מדהים איך סרט אחד מצליח לעצב מחדש את היחס הקולקטיבי שלנו לסמל מסוים. טרם צפיתי בו, על כן נבצר ממני לומר האם מדובר בהחלטה שיווקית ריקה, או שיש דברים בגו. ממה ששמעתי, הסרט אכן מביא עמו איזו אג'נדה פמיניסטית, אבל שטחית וקלישאית למדי, גם אם מהנה לצפייה. בינתיים, כל עוד הפיד שלי מלא בצבע ורוד זרחני, אני מרוצה. על מלבוש מדכא נחרב בית ראשון או משהו כזה, לא?

עוד אצבע ממשלתית בעין הנשים: השבוע הפילה הקואליציה את הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית שיזמה חברת הכנסת מירב כהן. כמובן, בעניינים של הפלת חוקים, תמיד יש לבדוק את הטענות הנגדיות ולבחון את הדברים לעומקם. מצד המצביעים נגד, נטען כי החוק בגרסתו הנוכחית בלתי אפקטיבי ודורש תיקון, טענה נפוצה להפלת חוקים (שהפעם גם איננה מנומקת מי יודע מה, אך לעיתים יש בה צדק). לפעמים חוקים בלתי אפשריים עם כותרות נוצצות מוצעים בכוונה כדי שיופלו, וכל צדדי המפה הפוליטית חוטאים בחקיקה מתוך פוזיציה ופסילה מתוך פוזיציה. ולאחר שכל זה נאמר, ו"יש קיצוניים משני הצדדים", ראוי לשאול - מה בכל זאת עשתה הממשלה הנוכחית למען נשים, ולא נגדנו?