אני ממש אוהב ללכת לקולנוע, והשבוע נורא התחשק לי לראות סרט. אחרי שקראתי את הביקורות הקוטלות על הסרט אופנהיימר, חיפשתי אופציה אחרת לסרט שיהיה לפחות נסבל. בזמן החיפוש אחר סרט אפשרי, היה קשה להתעלם מכמה פאקינג הקרנות היו לסרט ברבי. תחילה חשבתי לעצמי שאני לא גיי, ואין לי מה ללכת לראות סרט על בובות ברבי. אולם כשהבנתי שפשוט אין אופציות אחרות, ואין לי כוח לארבע שעות של אופנהיימר מברבר את עצמו לדעת, יצאתי מאיזור הנוחות שלי, והלכתי לראות מה שנקרא בעגה המקצועית "סרט של בנות".
ומה אני אגיד לכם? זה לא מה שחשבתי שזה יהיה: זה היה ממש טוב. ציפיתי לסרט קלישאתי ובנאלי, וקיבלתי סרט חכם, עמוס באירוניה, בכמה טקסטים מאוד מדויקים, ובעיקר בהמון הומור פרוע ומוגזם כמו שאני אוהב. נכון, זה לא סרט לכל אחד: הוא די מתאים למי שאוהב את ז'אנר סרטי הנונסנס המוגזם והאירוניה של וויל פארל (שגם משחק בסרט את מנכ"ל מטאל, התאגיד שיצר את המותג ברבי). עם זאת, עבור מי שעברה גיל מסוים, הסרט כנראה יראה ילדותי: נשים מבוגרות שישבו לידי באולם, פלטו מדי פעם "מה זה הסרט המטומטם הזה" וגירדו בציצי בעצבנות.
למרות, או דווקא בגלל ההכחשות, זה מה שגרם לנו להשתכנע שהם יחד
שניר צודק. גם אני לא הייתי רוצה לגעת במישהו שהכרתי הרגע
משקר לגבי מצבו המשפחתי? התרמית הגדולה של אורי נגר
על הסרט עצמו אין לי מילה רעה להגיד. על עצמי, כרגיל, יש לי מלא: איך חשבתי שאני לא אהנה מהסרט הזה? למה אני פוחד לראות סרטי בנות? האם אני פוחד שאני אוהב אותם ואצא ילדה? המון שאלות. אולם כפי שאני נרתעתי מלראות את הסרט, כך כנראה גברים נוספים. כשישבתי באולם הקולנוע, שהכיל בערך מאה צופים (לפי הכתוב על הדלת, האולם מכיל 120 מושבים, והוא היה נראה כמעט מלא), לא יכולתי שלא לשים לב שהיו בו לכל היותר שמונה גברים נוספים. כל השאר היו חבורות נשים שעשו להן ערב חברותא של צפייה בסרט. כלומר, 90% נשים לפחות.
לפי העולה מן הנתונים המדעיים שאספתי, הצופים בעיקרם באו במטרה לראות סרט בנות. בנקודה זו אציין כי למען הסר ספק, ולמרות האירוניה הרבה וההפוך-על-הפוך שעושים שם בסרט (בלי לעשות יותר מדי ספוילרים), מדובר בצ'יק-פליק למהדרין: נושא הסרט הוא בובה מיתולוגית המיועדת לבנות, הדמויות הראשיות הן נשים (הפרוטגוניסט היא הכוסית מרגו רובי), ואני חושב שב-96% מהסרט יש לפחות איזשהו אלמנט ורוד בפריים. עם זאת, הסרט הזה לגמרי יכול להתאים גם לגברים, שהם מן הסתם חכמים יותר, ולכן יכולים להבין את ההומור המתוחכם שלו בקלות רבה יותר.
אבל בכל זאת, גברים נרתעו ונרתעים מלראות אותו. מה בעצם מה גורם לכל כך הרבה גברים לפספס סרט טוב, רק בגלל שהוא כביכול קצת יותר לבנות מאשר לבנים? השאלה הזאת היא מורכבת יותר ממה שהיא נראית. אני סבור שהסיבה האמיתית שגברים לא ילכו לסרט של נשים, אבל נשים כן ילכו "לסרט של גברים", היא שאין באמת דבר כזה סרט של גברים. גברים הם הנורמה, ונשים הן נישה. כלומר תכנים המיועדים לנשים ישארו נחלתם של נשים, ואילו תכנים שאינם כאלה יהיו תמיד אוניברסליים. נכון, יש תכנים המיועדים יותר לגברים, כשהדוגמה הקלאסית היא למשל כדורגל. אולם נשים כן מתעניינות בכדורגל גברים, וכבר שני עשורים לפחות שישנם מאמצים להמשיך ולהגדיל את העניין של נשים בכדורגל גברים. בניגוד לכדורגל נשים, כמובן, שזה יותר סתלבט על הנשים שמשחקות שם מאשר אירוע ספורטיבי.
הנקודה הזאת אגב בולטת מאוד בסטנדאפ, תחום שאני קצת מכיר, אם כי באופן כושל. אם תלכו להופעה של סטנדאפיסטית, אתן תראו שכמעט כל הקהל היושב באולם יהיה נשי, ובכלל, יהיה מדובר באולם קטן יותר (למעט סטנדאפיסטיות מהז'אנר הסאחי, לא-חשוב-שמות). בהופעה של סטנדאפיסט-גבר לעומת זאת, הקהל יהיה הרבה יותר מגוון. בהתאם לכך, הביקוש לסטנדאפיסטים גברים הוא גדול בהרבה מהביקוש לסטנדאפיסטיות, שהרי סטנדאפיסטים-גברים מתאימים לכולם.
האם זה בגלל שנשים הן לא באמת מצחיקות? בהחלט, אבל לא רק. הסיבה האמיתית היא חוסר הנוחות, או אולי או חוסר הסימטריה ביכולת המועטה של גברים, להתחבר לאישה שמספרת על הקשיים שלה בזוגיות או מדברת על כאבי מחזור (חלאס עם זה כבר!), מול היכולת הגדולה יותר משמעותית של נשים, להתחבר לגברים שמספרים על הצרות שלהם (או לפחות לחייך ולהנהן בנימוס).
אפשר לומר זאת כך: צרות היום-יום של נשים מעניינות בעיקר נשים, וצרות היום-יום של גברים הן חומר אוניברסלי. הסטנדרט הכפול הזה, הוא סוג-של הנושא האמיתי של הסרט ברבי: ממש בתחילת הסרט, הברביות מאוכזבות לגלות שבניגוד למה שהן האמינו, נשים אינן מועצמות וחזקות בעולם האמיתי, והעולם עדיין מנוהל על ידי גברים (בסרט יש עולם אמיתי ויש עולם של ברביות. אני מודה, ברעיון לתסריט לא השקיעו הרבה). לכן בנות, אם אתן רוצות להמשיך לפרוץ גבולות ולהפסיק להסתפק בלהיות נישה, כדאי שתתחילו להתעניין בדברים מעניינים באמת כמו ספורט, ראפ, מדע או אפילו ריק ומורטי, ופחות בדברים שלא מעניינים אף אחד כמו בגדים וכאבי מחזור. הנה, אפילו יצאתן עם שיעור לחיים.