חשבנו שאנחנו הוזות, אבל לא: חולדאי אישר הפרדה מגדרית בכיכר

אחרי שדוג'ה קאט איכזבה את מעריציה (ואנחנו דווקא די בצד שלה, במקרה הזה), השבוע קוראת הרשת לסדר שתי מוזיקאיות ענקיות נוספות: אריאנה גרנדה, שנחשפה כמה שמכונה עצלנו בעגה עממית "מפרקת משפחות", וליזו, שמואשמת על ידי רקדניותיה ביחס משפיל ומבזה ושורה של הטרדות מיניות ביזאריות במיוחד. תגידו, איזו מוזיקה כבר נותר לה לשמוע, לבת אדם, מבלי רגשות אשם נלווים? מזל שיש עוד טיילור סוויפט להיאחז בה. וגם: האם ברצינות חולדאי אישר אירוע בהפרדה מגדרית בתל אביב? עברנו שבוע מספיק קשה, באמת שאין לנו כוח לזה. "חדשות הנשות" בחרדת נטישות.

שיעור הנישואים יורד? מה אתם סחים, באמת? אלפא עדיין מתגעגע ל-א'
מרגש עד דמעות: בן 74 מציע לחברתו נישואים באוטובוס
"נראה לך שאם היית עושה לי תדריכים זה היה מחזיק שבע שניות?"

מכירות את הרגע הטראומתי הזה שבו אתן מגלות שאבא ואמא בסך הכל בני אדם, ואולי גם לא מוצלחים במיוחד? זה מה שקרה לי השבוע פלוס מינוס עם אריאנה גרנדה. לא יודעת, אני חייתי ביקום שבו כולם אוהבים את אריאנה בכל מובן אפשרי, ושאם אלוהים הוא אכן אישה, כפי שמזמרת גראנדה, זו ללא ספק היא. יש לה הכל, לבת הזנונים: קול מלאכי, יופי נסיכותי, כריזמה, צ'ארם, ימבה כסף, רשימת להיטים מטמטמת, הומור ואפילו כישרון מופלא לחיקויים, כי אם כבר אז כבר, והיא כל כך מקסימה שאפילו אי אפשר לשנוא אותה על כל זה.

אז זהו, שלא. מסתבר שהשמועות רצות כבר הרבה זמן, אבל השבוע אפשר לשים על זה חותמת: אריאנה גרנדה פירקה נישואים לטובת השחקן איתן סלייטר, שמשחק איתה בסרט "וויקד" - שעתיד לצאת לאקרנים ב-2024, ועוזב בשבילה את לילי, אישתו, שזה עתה הביאה לו ילד לעולם. על שניהם, האישה והתינוק, גרנדה ידעה, ואף פגשה אותם פנים אל פנים בזמן שהרומן בינה לבין סלייטר התגלגל.

וזה לא הכל: הפרסומים פתחו את תיבת הפנדורה של ההיסטוריה של גרנדה במה שמכונה "גניבת בני זוג", וחשפו דפוס סדרתי שמכעיס הרבה מאוד נשים. מצירוף הסיפורים יחד עולה שכדבריה של לילי למגזין Page Six השבוע, אריאנה היא לא "אישה של נשים". (Not A" girls girl"). הביטוי הזה תפס ברשת יותר ממה שגרנדה קיוותה לו.

מצד פמיניסטיות ברשת, כבר הושמעה ביקורת על כך שהנרטיב הציבורי מתמקד בחטא של גרנדה, ולא בזה של סלייטר, כאילו לא הייתה לו יד בדבר ולא הוא זה שבחר לפרק את משפחתו הטרייה. יש בזה משהו. ברמה התקשורתית הרחבה, כשאישה שותפה לבגידה, היא תואשם יותר מהגבר. אולי כי לגברים אנחנו עושים הנחה מסוימת, ומתארים לעצמנו שזה הטבע שלהם, בעוד על האישה מונחת האחריות שלא "להכשיל אותם".

במקרה של גרנדה, יש לטעמי הסבר קצת אחר להתמקדות הציבורית בה. קודם כל, למי אכפת מאיתן סלייטר? עד שקושר לאריאנה גרנדה, לא ידעתי על קיומו. אריאנה מסקרנת אותנו. ובהמשך לזה, נראה לי שרבים ואף רבות מאיתנו יודעים עמוק מבפנים, שאם אריאנה גרנדה הייתה מתחילה איתנו - אין מצב שהיינו מסרבים, לא משנה מה הסטטוס הזוגי שלנו. אני הייתי זורמת עם אריאנה, ואני סטרייטית למות. היא כל כך אלוהית, יש לי תחושה שאפילו הגרעפסים שלה מריחים כמו פצ'ולי.

לסלייטר, לעומת זאת, נראה שהרבה יותר קל לסרב. אפשר לפרט את הסיבות, אבל בשורה התחתונה, באותה המידה שהוא שחקן יכולתי לחשוב שהוא שליח וולט שפוטר על אי עמידה בזמנים. לכן, בעוד שקל לנו להאמין שסלייטר נפל בקסמיה של גרנדה, מהצד שלה, נדמה שהיא בגדה פשוט כי היא יכולה. שנאמר, עזוב את בת זוגך, יען כי משעמם לי. וחשיפת הדפוס שלה די מחזקת את הטענה הזו. לכולנו ברור שאחרי שסלייטר ישעמם אותה גם הוא, יגיע עוד אחד אחריו, וכן הלאה. המחשבה על אישה שיש לה הכל ובכל זאת לוקחת מאחרות, ועוד עושה את זה רק בשביל הספורט - מקוממת אותנו, וזה מובן.

אז לאיזו מוזיקה נותר לנו, הנשים, להאזין ללא רגשות אשם? בטח לא לליזו, שעליה ידובר ממש עוד מעט. בכל הקשור לאריאנה גרנדה, יש עוד כל כך הרבה פרטי רכילות מלהיבים ומחליאים כאחד שחמקו מתחת לרדאר לאורך השנים, ממליצה לכן להתחפר מתחת לשמיכה לשיכוך הבושה ולצלול במחילת הארנב הזו בטיקטוק. זה הולך להיות חתיכת מסע.

ואני חשבתי שההטרדות של גרוניך היו ביזאריות. כמה מהרקדניות של ליזו תובעות אותה על מה שהביטוי "הטרדה מינית" לא יכול להכיל. לטענתן, כששהו באמסטרדם במהלך סיבוב הופעות, הכריחה אותן ליזו לאכול בננות מתוך איבר המין של פרפורמיות במועדון סקס ולתפוס דילדואים ששוגרו מאותה נקודת מוצא. כל כך הרבה דברים שלא ידעתי על קיומם במשפט אחד. והשיא: על פי הטענות, בפעם אחרת, סיפרה לרקדניות שהיא לוקחת אותן למקום אחר - אך חזרה איתן לאותו מועדון בדיוק. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה משונה היה רגע הגילוי.

אלה רק הדוגמאות הבולטות והאקסצנטריות ביותר למה שמצטייר כניצול מיני מתמשך, ויחס כוחני ומשפיל שלבש צורות שונות. אחת מהן, למשל, היא לבייש דוגמניות על משקלן. פיסת המידע הזאת מפוצצת את המוח, כשמבינים איך ליזו נראית בעצמה ומה היא מייצגת או מתיימרת לייצג עבור נשים רבות. כל הסיפור הזה תפס אותנו לא מוכנות, אבל בעצם, במחשבה שניה, אולי אין בזה הפתעה גדולה.

כפי שלמדנו מסיפור אריאנה גרנדה ומרבים לפניה, סלבס הם לעיתים רחוקות מה שאנחנו מצפים מהם להיות. ולא רק בשטח התרבות. כשבני אדם מקבלים כוח גדול מדי ומרוכז מדי לזמן רב מדי; כשמוענק להם מעמד של אל - הם נוטים לעשות בו דברים מכוערים מאוד. במיוחד אם הם תאבי כוח מלכתחילה. ומנושא לנושא באותו נושא, ממליצה בחום לצפות בסדרה המרתקת והחדשה בנטפליקס, "איך להפוך למנהיג כת".

הנה דוגמה למישהי שדווקא משתמשת בכוח שלה למטרה טובה. הזמרת שגרמה לרעידת אדמה אמיתית בסיאטל, החליטה להעניק לעובדים שמלווים אותה בסיבוב ההופעות הקרוב בונוס בשווי כולל של 55 מיליון דולר. משמעות הדבר היא שכל אחד מהם - הנהגים, הרקדנים, צוות הקייטרינג ועוד - קיבל תוספת של כ-100 אלף דולר למשכורת. על פי ההערכות שוויה של סוויפט כיום עומד על 700 מיליון דולר, ובתום סיבוב ההופעות, בעוד כשנה, צפויה להפוך למיליארדרית. בהתחשב בזה, התוספת שחילקה לעובדיה, בשבילה אלה דמי כיס לחג.

אף על פי כן, כבר ידוע לנו שאין קשר בין עושרו של אדם לנדיבותו, וכך או כך נדיבותה של סוויפט ראויה להערכה. המקטרגים יגידו שהיא עושה את זה לשם התדמית והמוניטין, אבל לי זה לא ממש משנה. גם אם לטיילור סוויפט חשוב מאוד שידעו שהיא מקסימה וחמודה, בסופו של דבר העובדים סביבה מקבלים מזה רווח מוחשי ותגמול אמיתי על עבודתם הקשה, ותסכימו איתי שזה לגמרי עדיף על, נגיד, להטריד אותם מינית.

הודעה מבלבלת הונחתה עלינו בימים האחרונים. מסתבר כי ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, אישר את קיומו של אירוע לציון "יום התפילין הבילנאומי" (יש דבר כזה, כנראה), בכיכר הבימה. לגרסתו של חולדאי האירוע לא יתקיים בהפרדה מגדרית, אך לא כך לפי הפרסומים של מארגני האירוע, מטעם הגופים המיסיונריים "ראש יהודי" ו"הידברות", שהודיעו על השתתפותם של זמרים גברים בלבד והפניית הנוכחות באירוע ל"עזרת נשים".

בסופו של דבר, על פי דיווחים של מי ששהו במקום, האירוע הזה היה בגודלו זניח בהרבה מזה של אירוע המחאה שהוקם מנגד באותה כיכר, וכונה "יום האהבה של כולן". זאת בזיקה לאירוע הדתי, שהוגדר "בסימן אחדות ישראל" לרגל חג האהבה היהודי, ט"ו באב. איזה כיף זה, כל האהבה הזאת. מזכיר את הזמנים של פעם, כשיכולנו לצאת לחולל בכרמים בלבן כדי להיאנס.

חגיגת התפילין לא הותירה חותם רב כפי שקיוותה, אבל זה לא העניין. יותר מקיומו או ביטולו של אירוע כזה או אחר, הודאגו תושבי תל אביבים מעצם שיתוף הפעולה בין חולדאי, שחורט על דגלו את ערכי הליברליזם והשוויון, לבין ארגונים דתיים שמבחינתם "אחדות העם" כוללת גברים בלבד. השבוע הראו נשות וגברי ומשפחות תל אביב שהם לא יעברו בשתיקה על מכירת החופש שלהם, וטוב שכך, כי בזמנים כאלה, חייבות לעמוד על המשמר.