הפרקים האחרונים בגזרת מור ושניר היו קשים לצפייה. זה התחיל בשיחת הפרידה באוטו, שבה כולנו חשבנו שמור פשוט יורדת בבית ולוקחת יום או יומיים לעצמה, אבל אז גילינו שגם הדברים הלא קלים שנאמרו שם לא הספיקו בשביל לגרום לה לברוח על נפשה. זה המשיך בשיחת ניעור אצל גלעד שאמר לה להתקומם, להגיד לשניר: או שאתה אומר לי שיש סיכוי מבחינתך או שנגמר, וזה הגיע לשיא כשבמקום התקוממות קיבלנו שיחת "אממ, משהו כאן לא בכיוון, שאני אלך לקצת?" שאליה שניר הגיב באופן שניתן לפרש אותו רק בצורה אחת: הקלה.
זה מאוד קשה לראות מהצד סיטואציה שדורשת התקוממות, כשההתקוממות לא מגיעה. "אל תתני לו להתייחס אלייך ככה!", צעקו אלפי צופים אל המסך, בתסכול על כך ששניר לא מבין מה יש לו בידיים, ועל כך שמור לא מעמידה אותו במקומו, מבינה שהוא לא שווה את הזמן שלה ויוצאת בטריקת דלת בלי להסתכל לאחור, תוך שהיא מסננת בקול צרוד: "ההפסד כולו שלך, אסהול".
כי היא אישה? האח הגדול חייב להתערב רשמית ולעצור את הטירוף
רזה, באיפור מינימלי וג'ינס מחמיא: האישה היפה ביותר לפי AI
רק מייק-אפ אחד שבאמת לא יורד מצאנו בחום הזה: חדש על המדף
לא רק שזה לא קרה, עוד קיבלנו את סצנת הירידה במדרגות עם התיקים והמזוודה הענקית, שהוקדש לה יותר זמן מסך ממה שנועם ומשה קיבלו בכל מפגש הזוגות ושברור לכולנו שהיא מבוימת, נכון? גם אם לא, אגב, שום דבר בסיטואציה הזאת לא הופך את מור למושפלת ובטח לא לחלשה, כפי שראיתי כמה אנשים מכנים אותה ברשתות. אם יש משהו שהפרק של אתמול הוכיח זה כמה אומץ יש לה וכמה היא חזקה, וגם כמה הפורמט הזה מנטרל את אחד האלמנטים החשובים ביותר בתחילת זוגיות.
אבל בואו נחזור להתחלה. הפרק מתחיל בישיבת חירום ששניר מכנס אצל אם הדרקונים, מחשלת הזוגות, ה"דעה הנוספת" - יעל. שניר, שבעצמו העיד לפחות פעמיים הפרק שהוא ילדותי, כל כך עסוק בלבכות על זה שהוא לא קיבל את הצעצוע שהבטיחו לו ובכמה שזה לא פייר, שהוא לא עוצר לרגע לנסות לשחק עם מה שיש. מבחינתו, ההפקה עשתה לו דווקא, כי הוא הרי עבר איתם על כל הפרמטרים ואמר להם מה הוא רוצה, אבל דבר אחד הוא שכח לעשות: לראות עונות קודמות - או את החיים - ולהבין שזה לא עובד ככה.
יעל טוענת שאם הוא רק ינסה באמת יכולה להתפתח שם משיכה. אני לא בטוחה שזה נכון, אבל מה שזה לא יהיה שהוא עושה עכשיו בטוח לא יעזור לזה לקרות. מה שכן, כל ה"אני מוצאת חן בעיניך" "בטח שאת מוצאת חן בעיני" שהיו שם בינו לבין יעל יצרו את הרגע הכי אירוטי שראינו משניר מאז סצנת הכביסה ולימדו אותנו, כפי שגם נראה בהמשך הפרק, שמדובר בבחור שלגמרי נדלק מקצת tough love.
כשהוא חוזר הביתה, טרוד במחשבות על החלק שלו בהצלחה של הקשר הזה, הוא מחליט להתקשר למור, שמצידה, גם אם לא עזבה בטריקת דלת, עשתה פה צעד משמעותי שנועד לגרום לו להגיב. הרגע הזה שבו הטלפון מצלצל ועל הצג מופיע השם שלו, רגע שהיא חיכתה לו, הוא סוג של יום הדין: האם הוא מתקשר כי הוא מתגעגע ומבין שהיא היא האישה של חייו, או שהוא רוצה להגיד שהלילה הזה גרם לו להבין שבאמת אין לזה סיכוי?
את החשש שלה מפני המסקנות שלו מהמהלך אפשר ממש להרגיש כשהיא שואלת אותו בתחילת השיחה מה שלומו ומיד עונה בשבילו "היה לך קצת שקט בבוקר? אף אחד לא ישב לך על הראש?" כאילו מראש מניחה שהיא מטרד, ובעיקר מפחדת לשמוע מה באמת יש לו לומר.
אבל למרות החשש שלה, ולמרות שהוא מנסה שוב ושוב להעביר את הכדור למגרש שלה, היא לא משתפת פעולה. "לקחתי אחורה כדי שאתה תיקח קדימה" היא אומרת, ויש לא מעט אומץ בלחשוף את האסטרטגיה שלך, גם אם היא כנראה ברורה מלכתחילה לכל המעורבים. כיוון שהיא לא מוותרת לו, שניר נאלץ, לצערו, לקחת אחריות אבל במקום להגיד את מה שיש לו לומר הוא מציע, כמו כל גבר באפליקציות שחושש להתחייב, לדחות את הקץ ולהעביר את השיחה לאפליקציית מסרים אחרת. במקרה שלהם, תודה לאל - זו המציאות.
כשהם מסיימים את השיחה וקובעים להיפגש בערב, אני נזכרת מה חסר בפורמט הזה, בעיקר עבור זוגות כמו מור ושניר שהנוחות שנוצרת ביניהם מעלימה את הסקס אפיל: הפורמט של חתונמי מנטרל את אלמנט ההתרגשות, את הציפייה למפגש, ועם כל הרצון של כולנו לביטחון בתחילת קשר, חוסר הביטחון וחוסר הוודאות הם אלה שמייצרים את הפרפרים. לרגע זה מרגיש שאולי זה כל מה שהם צריכים ושיעשו בשכל אם יתנו לעצמם להישאר רגע במתכונת של מגורים בנפרד ודייטים, אבל קשה לי להאמין שזה יקרה.
לזכותם ייאמר ששניהם כנים בשיחה הזאת. שניר קצת מתפתל, אפשר להבין את זה כי הוא נמצא כרגע בצד שלא מסכן יותר מדי, ואף פוגע במור. אבל למרות שהיא, לכאורה, במקום הפגיע יותר, היא לא חוששת לשים על השולחן את הרגשות והרצונות שלה, וזה ממש ראוי להערכה.
אני יכולה להעיד על עצמי שבשלב מסוים של חיי, אחרי שנפגעתי כמה פעמים, לא הסכמתי יותר להראות אפילו שמץ של סימן שאני בעניין, כל עוד לא הבנתי שהצד השני מרגיש אותו דבר. זה כמובן מטופש, כי כשאת מתחילה להרגיש משהו את מתחילה להרגיש משהו גם אם לא תודי בזה מול אף אחד, אבל בינך לבין עצמך את אומרת - לפחות לא יהיו עדים אם תהיה פה שוב מפלה. קצת כמו למעוד באמצע הרחוב ומיד להסתכל אם מישהו ראה.
אבל למור אין אגו, וזאת גם החולשה שלה וגם הגדולה שלה. מצד אחד זו גדולה, כי זה מאפשר לה להיות אמיתית וכנה ולתת הזדמנות אמיתית, מצד שני זו חולשה, כי לוקח לה זמן להגיד " סליחה, מה איתי?!" לשמחתנו, ממש כאילו ציפור קטנה וממושקפת עם ניסיון של 27 שנה כמטפלת זוגית לחשה לה, למור סופסוף נמאס והיא מחליטה שהגיע הזמן להפסיק להתייחס לשניר בכפפות של משי ולדרוש את היחס שהיא רוצה. נכון, זה אף פעם לא עובד כשמבקשים ממישהו להחמיא או "לתת חיזוקים ורבליים", אבל המסר של "תתחיל להתאמץ" או בשפת ההייטק "תעשה אפורט" הוא מסר שהגיע הזמן ששניר יפנים אם הוא כל כך רוצה למצות את התהליך. מעבר לזה, זה גם רגע שבו מור סופסוף לא עסוקה בקושי שלו אלא בשלה.
אני לא חושבת שהיא ציפתה לזה, אבל כאמור, שניר אוהב טאף לאב, ואחרי ההצהרה ההחלטית והנחושה "אני יכול לנסות להשתדל", הוא מכריז שבא לו לתת לה נשיקה קטנה, לא מקיים כמובן, ומחליט במקום זה לערוך סשן מסאז' קרקפת מוזר שמסתיים, למרות ההבטחה שהוא יודע הרבה טריקים, בלחיצות מביכות בזרועות. אין ספק שהוא יודע את הדרך לליבה ולמיטתה של אישה.
בהמשך הוא אפילו מואיל לומר למור שהיא מאוד יפה בעיניו ושאם רק ישתחרר ממנו הלחץ, הוא יוכל לעשות את הקפיצה. יכול להיות שזה באמת כל מה שהוא צריך, אני מניחה שזה לא קל לשאת על עצמך את הציפייה הבלתי פוסקת שמשהו כבר יקרה ואת רגשות האשמה שמגיעים כשלא קורה שום דבר.
אבל הדיבור האינסופי על כמה מאמץ זה דורש ממנו? בוא נרגיע גם את זה, נשמה. אתה לא החתן הכי מסכן בתולדות התוכנית, אתה לא קורבן. אולי רק של עצמך. כולנו קורבנות של עצמנו, עד שאנחנו מחליטים להפסיק להיות. לא בטוח ששניר מוכן לעשות את זה, וגם אם כן - לא בטוח שזה יספיק בשביל לעבור את "המשוכה". יכול להיות שבשורה התחתונה פשוט אין שם משיכה ושהדבר היחידי שהם ימצו מהתהליך הזה זה עוד כמה שת"פים ודקות של תהילה. מה שבטוח זה שמור תוכל לצאת מהתהליך הזה ולהגיד שהיא ניסתה הכל כדי שיצליח, והשאלה היא אם גם שניר יוכל לומר את אותו דבר.