הימים הללו הם ימי החופש הגדול של אוגוסט בגני הילדים, מה שידוע ביהדות בתור הימים הנוראים. אלו ימים בהם הורים מכל רחבי הארץ נאלצים להידחס לבריכות רוויות חיידקים, או לבחור באחת מלא-יותר מחמש אטרקציות לילדים בערך שיש לנו במדינה הזאת, המתפקעות עקב צפיפות ורמות ביקוש מוגזמות, בתקווה למשהו שיעביר קצת זמן של עונש עם הילדים.
אחת האטרקציות הללו כפי שכולם כנראה מכירים מהאינסטגרם, היא תערוכת הבלונים המדוברת בהאנגר 11 בתל אביב. עבור מי שאיכשהו לא מכיר, נספר שמדובר בחווייה לילדים שעוצבה כנראה בהשראת אושוויץ-בירקנאו, בה נדחסים הורים וילדים קולניים ביחס של חמישה-עשר איש לכל מטר מרובע, רוויה בילדים צורחים ומעלי גרה, ובהורים שמצלמים אותם ומעלים תמונות מטופשות לאינסטגרם. כל החוויה הזאת היא כאילו פארודיה על חוויות: עוברים בין חדרים, רואים בלונים מעוצבים, עושים "וואו" כדי לקוות להדביק את הילדים בהתלהבות כלשהי, וזהו. החוויה ממוסחרת מתחילתה ועד סופה, ואין בה שום דבר מיוחד. בין לבין, יש ילדים שמנסים לגעת בבלונים, ויש ילדים גדולים יותר, בערך בני 17, שעובדים שם ואומרים לילדים הקטנים לא לגעת בבלונים.
זו הפעם הראשונה שאנחנו רואות את שניר, ואפילו מבינות אותו
הרגל השינה המוזר של הזוג הזה הטריד מיליוני זוגות
מאמי, אנחנו בדרגת קושי מאד גבוהה": מי אמר למי, ולמה?
אבל מה הכי ביאס אותי בתערוכת הבלונים הזאת? שהיא לא מעבירה מספיק זמן. וכשאתה עם הילדים, גם ככה הזמן עומד מלכת: אתה מסתכל בשעון, רק כדי לגלות שעברו אולי 50 שניות מאז הפעם הקודמת שהסתכלת בשעון וקיווית שהזמן יעבור מהר יותר. סיוט סיוטי. ובעודי חווה את הסיוט הזה, חשתי את הכאב שאבות בדור שלי חווים. הכאב הזה בלב, שאומר שזה לא חייב להיות ככה: אבות אמורים גג "לעזור" מטוב ליבם, ולא לגדל את הילדים מכוח חובה הורית. זה לא התפקיד שלהם, זה התפקיד של האמא. האמא היא זאת שהולידה את הילדים, והיא זאת שבאמת אוהבת אותם גם, ולכן היא זו שצריכה לגדל אותם כל הזמן.
ככה זה היה משחר ההיסטוריה ועד לפני בערך עשרים דקות, עם המהפכה התעשייתית וכל תנועת השוויון לנשים. אתם חושבים שאבא שלי עשה איתי דברים? הרגעים הכי אבהיים שלי ושל אבא שלי, היו כשהוא נתן לי למשוך לו באצבע, והוא בתגובה מתואמת דפק נפיחה עסיסית לתוך הספה. הוא לא לקח אותי לתערוכה בנמל. הוא לא לקח אותי לחצר אפילו. הזרקת נאדים לספה הייתה השפעתו העיקרית והדי בלעדית על האווירה בבית (בשנות ה-80, נאדים היו כמו הטיקטוק של היום).
בכל מה שקשור לגידול הילדים, אמא שלי לקחה אחריות מלאה (וטוב שכך, כי אם אבא שלי היה מגדל אותי, הייתי כנראה מת תוך כמה ימים). אולם היום כשאני אבא, ואין לי זין לכל הדברים האלה, אני מבין שזה הסדר הטבעי של הדברים, ושהשוויון הזה רק פוגע בנו (כלומר, בגברים).
לכן, כדי שאתם לא תצטרכו להסתבך ולהתקשות עם ילדים באוגוסט, אספתי עבורכם כמה עצות מעשיות, שיוכלו למנוע מכם את העינוי הזה.
תשלמו על הפלות
נכון, זה לא ממש זול, אבל זו כנראה ההשקעה הכי טובה שתעשו בחיים שלכם. ומה אם היא לא רוצה הפלה? אין בעיה, תבצעו אותה בעצמכם בזמן שהיא ישנה. בטוח יש לזה סרטון ביוטיוב.
תאוננו
נכון, זה לא אותו דבר, ולפעמים צריך את המקום החם הזה שנקרא נרתיק של אישה, אבל בטווח הרחוק זה לגמרי משתלם. עם הפורנו המתקדם של היום, לפעמים אני תוהה מי בכלל צריך נשים? תדעו שאני יודע מה אני אומר: אני רואה כל כך הרבה פורנו, שיש כמה כוכבות שאני מכיר באופן אישי; יש אפילו כאלה שבחגים אני שולח להן שנה טובה (עם זאת, אני לא מאחל להן חתימה טובה ביום כיפור, כי מן הסתם לא תהיה להן). אם תאוננו מספיק, לא תהיה לכם בת זוג, באחריות. אם תתמידו באמת ותצטיינו במלאכת היד, תוכלו להימנע מיצירה של ילדים.
תהיו הרבה זמן בשירותים
מתי שמצופה מכם לצאת מהבית, פשוט כנסו לשירותים. אם תהיו שם מספיק זמן, האישה בסוף תוותר ותיקח את הילדים בעצמה.
תשקיעו בעבודה
העבודה משחררת; משחררת מסיבוב עם הילדים. אם תהיו בעבודה, יש לכם את האליבי המושלם. לכן פשוט תהיו בעבודה ככל האפשר. יתרה מכך, תעשו שעות נוספות; אפילו תראו יוזמה בעבודה: תקחו יום שלם של יצירה של גרפים בנושא שיפור היעילות במקום העבודה, וזאת אפילו אם העבודה היא חלוקה של ישראל היום.
תגידו לאישה שניהלתם רומן
אחר כך אמנם תשקרו ותגידו שזה לא נכון, וסתם צחקתם, אבל בינתיים תרוויחו כמה ימים שבהם האישה "צריכה לחשוב" ותיקח את הילדים לאמא שלה או משהו.
תאבדו את הילדים שלכם בחוץ
קחו אותם ללונה פארק, ותשאירו אותם קרוב למאבטחים כך שהם ימצאו אותם, ואז תלכו. בינתיים, אתם תהיו בשירותים ותשחקו בטלפון. אחר כך, תחזרו לקחת אותם מבוישים מהעמדה של מנהל הפארק או משהו. בערב כשתגיעו הביתה תלכו לאישה תגידו שעברה עליכם טראומה, ואתם מעדיפים לא לבלות עם הילדים בזמן הקרוב.
סם הרדמה
תתבלו את הגלידה שלהם בקצת חומר מרדים. הם הכי מתוקים כשהם ישנים.
תמצאו מישהו שמסכים לשמור על ילדים גם באוגוסט
אני אישית מצאתי מישהו כזה. הוא כל הזמן מסתובב בשכונה עם המיני ואן שלו ומחלק ממתקים לילדים. נראה שיש לו איתם חיבור מיוחד. הוא אפילו מצלם אותם למזכרת, כך שנראה שהוא נורא מתרגש.
תדווחו על עצמכם לשירותי הרווחה
אם תעשו את זה מספיק טוב ותהיו אמינים מספיק, הם יבואו לקחת את הילד מכם קצת.
אל תאשימו את עצמכם
כולם שונאים את הילדים שלהם. זה חלק מלהיות הורה.