אני מודה שהפרק האחרון של חתונמי היה גם הפרק הראשון בו התחלתי לחבב את שניר.
עד עכשיו הוא היה מין דמות משנה פלאקטית ונטולת עומק, זה שאמור לקדם את קו העלילה של מור אבל יכול היה להיות מוחלף בכל הייטקיסט תל אביבי מנותק רגשית ופצוע מדייטים של אפליקציות. בפרק האחרון סוף סוף התחלתי לא רק לראות אותו מעבר לתלונות והטנטרומים אלא באמת להבין למה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג, ואפילו לרחם עליו קצת.
כי שניר של הפרק האחרון הוא ממש לא השניר שקיבלנו לפני זה. אני חושבת שממש כמו שרותם נבהלה מהמצלמות ופרצה ממנה אישה מרושעת ואגרסיבית, כך שניר, מתוך הלחץ, הביא לנו דמות רובוטית ולא מחוברת רגשית. אבל הוא כן מחובר רגשית, הוא אפילו מחובר רגשית למור, וסוף סוף אפשר לראות את זה.
מאמי, אנחנו בדרגת קושי מאד גבוהה": מי אמר למי, ולמה?
מבוגרות מצטלמות לקמפיינים, וזה הרבה פחות אצילי ממה שזה נשמע
נועה קירל שומעת? כדאי שתסתמי, כי שירת נשים אסורה בצה"ל
בשיחה הכנה שהוא עשה על ספת הפסיכולוג הוא סוף סוף הצליח להבהיר לכולנו, ולצערה של מור - גם לה, מה בדיוק הבעיה. נכון, הוא עדיין ניסה לברוח ולהתחמק, אבל בסופו של דבר הבנו הכל.
קודם כל הוא אמר שוב, בפעם המיליון, אבל הפעם בבהירות ובביטחון, שהבעיה העיקרית היא שהוא פשוט לא נמשך אליה. כן, ידענו את זה, ולא, זה ממש לא אומר שום דבר לגבי מור - שבין אם הם החליטו לנסות שוב או לא, מההתחלה כולנו רואים שמגיע לה הרבה יותר ממנו ופשוט מדובר בחוסר תיאום של מה ש"עושה את זה" לשניר. ולצערה של מור, שניר הוא גבר מקובע. מאוד מקובע. כזה שלא מסוגל להתמודד עם חדר שהוא לא ציפה לו בבית מלון, עם שבירה של שגרת הבוקר או הכביסה שלו וגם לא עם "שינוי טיפוס" של אישה שהוא נמשך אליה. האם זה ילדותי ומקשה עליו את החיים? כן. האם זה משנה את העובדה שהיא עדיין לא הסגנון שלו והוא, כאדם שלא באמת צריך להשתנות בשביל אף אחד (כי אף אחד לא באמת צריך להשתנות בשביל מישהו אחר, בואו נזכור את זה) כנראה לא יתחיל להימשך אליה פתאום? גם לא.
אבל מה שאהבתי יותר בשיחה היה ההסבר שלו ל-למה הוא נשאר. הרי אם ברור עד כדי כך שהוא לא רוצה לשכב איתה, וזה, בסופו של דבר, מה שמבדיל בין ידידות לזוגיות - טכנית אין שום סיבה להישאר.
אבל ממש כמו שסוף סוף ראינו ששניר לא אדם שכולו שחור ולבן, כך גם העולם.
כולנו מכירים את הקשרים האלו, ורובנו אפילו מצאנו את עצמנו שבועות, חודשים ואפילו שנים במקום של שניר. כשאנחנו נמצאים עם אדם שטוב לנו איתו, שהוא מקסים ומדהים ומצחיק וחמוד, ו"על הנייר" הכל מושלם, אבל משהו פשוט לא עובד.
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו כועסים על עצמנו - למה אנחנו הבעיה? למה אנחנו נמשכים לדפוקים או לא פנויים רגשית או סתם אנשים שהם לא מתאימים לנו, אבל עושים לנו משהו בלב ובגוף בזמן שהאדם המושלם טכנית הזה שמולנו - אנחנו פשוט לא רוצים להיות איתו.
והדילמה והכעס העצמי הופכים להיות אפילו גדולים יותר כשהאדם המושלם הזה שלא עושה לנו את זה - מחובר אלינו רגשית. כי למרות שאין משיכה או רצון לבנות חיים יחד, כשיש מולנו מישהו טוב ורגיש שאוהב אותנו, ההבנה שאנחנו עומדים לפגוע בו ולשבור לו את הלב שוברת אותנו אפילו יותר.
אני מבינה את שניר כי זאת הרגשה נוראית.
הנה, יש פה אישה מדהימה שבאמת טוב לו איתה, והיא אוהבת אותו (או מחוברת אליו או מה שלא תהיה מכבסת המילים סביב הרגשות שכולנו רואים) והוא פשוט מרגיש ממש חרא עם עצמו על כך שהוא הדפוק, שהבעיה היא בו, ושהוא עומד לזרוק לפח את כל הטוב הזה ובעיקר לשבור את הלב למישהי שבאמת אכפת לו ממנה.
אז הוא נשאר. עם רגל אחת בחוץ ואחת בפנים. עם המון צחוקים וחיבה ודאגה אבל גם עם המון כעס עצמי על כך שהוא לא מצליח, שלא הולך לו, שזאת אשמתו. ותוסיפו לזה את המצלמות ואת הפסיכולוגים ואת החברים והמשפחות וכל המסביב, ותקבלו מכבש לחצים שכמעט בלתי אפשרי להתמודד איתו. ֿ
זה קורה המון. זה פשוט שקוף לנו יותר כי אנחנו לא באמת יודעים מה קורה אצל כל אותם הזוגות ה"מושלמים" שהכל טוב אצלם. אלו הזוגות המדהימים שנראים כמו החברים הכי טובים בעולם שפתאים מבטלים חתונה שבוע לפני או אלו שמתגרשים בתוך כמה חודשים מהחופה. כי אחד מהם נסחף עם האדם המושלם שהוא "אמור" לאהוב, כי ההורים אוהבים והחברים מתלהבים והתמונות גורפות אינסוף לייקים באינסטגרם - וכבר יש טבעת ואולם. והכל הופך לצונאמי שנראה שאי אפשר לצאת ממנו, עד שמתפוצצים, ושוברים את הכלים והסביבה בהלם אבל התחושה של זה שנמצא בתוך כל הבלאגן היא בדרך כלל של פעם ראשונה שאפשר סוף סוף לנשום.
מצד שני, יש את אלו שמסתפקים בזה. באדם המקסים לצידם. וחיים חיים שלמים של מערכת יחסים שמרגישה בניוטרל, עם חיי מין צוננים ואפס התלהבות, אבל עם משק בית מתקתק, דירה יפה, 2.5 ילדים וכלב.
אז כן - אני גאה בשניר על האומץ לא רק להגיד שאין קליק, אלא בעיקר להצליח לעמוד על שלו, ולמרות שאני באמת חושבת שמור הרבה יותר שווה ממנו ואני מתה לסדר לה מישהו שיעריך את כל הטוב הזה ולא יגרום לה לשכב על הספה בדיכאון או יעיר לה הערות על זה שהיא התלבשה יפה מדי לסילבסטר, זה לא אומר ששניר חייב להיות האחד שלה. להיפך. אני בטוחה שיש אחד הרבה יותר טוב בשבילה. וגם בשבילו.