"בגדול אני טיפוס די דכאוני": הכישרון שמאחורי קומיקס המלחמה

אולי יצא לכן להיתקל באינסטגרם החמוד הזה, שבו איורים ובדיחות קטנות וכאובות על הסבתות הקיבוצניקיות והמלחמה - עם התייחסות ייחודית שעושה קצת נעים בלב. איורי הקומיקס של דנה ברלב תפסו תאוצה בתחילת מלחמת עזה, והפכו מאיורים בלבד - לחולצות, תיקים, וסטיקרים. כל כך קשה לעשות סאטירה על המלחמה הזאת, שאפילו ארץ נהדרת נכשלים במשימה, ודווקא האיורים הקטנים והתמימים האלה מצליחים לשבור את חומת הצדקנות, ולהעביר את המסר מבלי לדרוך על פצעים. היינו חייבות לברר מי זו:

לא יאומן כי יסופר: לדוגמנית יש חדשות טובות לגבי גודל האיבר
לא באמת קשה לקרוא נשים - תרגומון המחוות המלא לגבר
שלווה פנימית ושמיכה מכרבלת מול הזריחה: צבע השנה של פנטון

תגידי, מאיפה צצת פתאום?
"בגדול אני מוזיקאית. למדתי בכלל מוזיקה, ואני גיטריסטית ג'אז. הייתי גם מתופפת רוק בלהקת נשים, אבל הקומיקס תמיד היה שם. תמיד אהבתי, תמיד אספתי, תמיד ציירתי. בסביבות 2015 החלטתי במהלך טיפול פסיכולוגי שאני מוציאה ספר - ציירתי כל מיני דברים מהסשנים שלי והראיתי לפסיכולוגית. בסופו של דבר זה הפך לספר שנקרא 'בטיפול', ולעוד ספר שנקרא 'מר דיכאון'."

"שתביני, ב-5 לאוקטובר עוד חיפשתי בית דפוס כדי להוציא ספר שסיימתי, ואחרי יומיים התחילה המלחמה. למשך כמה זמן בכלל שכחתי שיש לי ספר, כי כל מה שהיה לפני סוג של נמחק. ברגע שהתחילה המלחמה, הקומיקס שלי אוטומטית התחיל לעסוק בה. ואז דיברתי על זה גם עם שושקה (זאב) אנגלמאייר והחלטתי להוציא עיתון קומיקס - גזה סטריפ."

מה זה גזה סטריפ?
"זה גלגול של 'מרי סטריפ', שהיה קומיקס על מרד - עיתון קומיקס שעסק במחאה, ושילב איורים של מגוון אומנים, המון שיתופי פעולה עם עם קריקטוריסטים, קומיקסאים, ומאיירים. 'גזה סטריפ' זה אותו דבר, המשך טבעי, פשוט עוסק כרגע במלחמה. הוא קיבל הרבה תגובות, הרבה אנשים רצו עותק בבית, יש כמה אנשים שהדפיסו לעצמם לבד - הגרסה שמופיעה באתר היא גרסה מוכנה להדפסה וזה חינם."

איפה תפסה אותך השבת השחורה?
"התעוררתי מאזעקה בתל אביב, לא יודעת למה אבל הייתה לי הרגשה שמשהו לא טוב קורה, שהתבססה לאט לאט אחרי שראיתי בטוויטר את הציוצים של האנשים בממ"דים. זה היה שעות ככה, לפני שראיתי בכלל טלויזיה. לאט לאט התחלתי להבין את סדר הגודל של האירוע, והיה גם פחד שיגיעו לפה. זה הרגיש כאילו איבדנו שליטה על המדינה, אין צבא, ועוד שניה הם גם בתל אביב עושים מה שהם רוצים גם שם. אלה היו יומיים של פחד ועצב ודיכאון. האיור הראשון אחרי השבת היה איור של אצבע שלוחצת על מסך, ולאט לאט השתכלל. ההומור התחיל עם הסטיקר על העוגיות שההשראה אליו היתה רחל מאופקים, עם מחבל מת. אני פשוט נפעמת מכנה נשים גיבורות יש במלחמה הזאת".

ואנשים לא כעסו?
"לא כל כך. אולי כי בהתחלה צחקתי רק על המחבלים, אז זה עזר לאנשים להתחבר להומור, אבל איורים בעיקרון עוברים טוב יותר בגרון ממילים. ואז הגיעו איורים על ביבי - "זה לא הזמן לחפש אשמים", ו"שרה זה לא יורד" שעליהם קיבלתי גם מלא תגובות, וגם תגובות נאצה ואיומים. על אחד מהם אפילו דיווחתי לפייסבוק. זה היה משהו בבסגנון של "צריך בתקופה הזו להיות מאוחדים, ואז כמובן איחלו לי משהו נוראי."

את עושה גם הסברה?
"בשלב מסוים הצטרפתי להסברה דרך לינק שקרא למאיירים, ועשיתי כמה איורים של הסברה, והמרץ' (חולצות, תיקים, סטיקרים) התחיל מזה שפרסמתי את האיור של הסבתות הקיבוצניקיות, והרבה כתבו לי שהם רוצים את זה על טי-שירט. אז זרמתי עם מה שאנשים ביקשו. זה גם עושה טוב וגם זו דרך לא רעה להתפרנס כשבוטלו כל כך הרבה דברים בגלל המלחמה".

מה הכי פופולארי?
"הסבתות, פאק חמאס, והמון סטיקרים של בלה הכלבה. לאחרונה 150 תיקים של הסבתות (קיבוץ גרנדמאדר) חולקו לסבתות מניר עוז וניר יצחק באילת בעזרתו של יואב גלסנר ואחים לנשק, והעלו לא מעט חיוכים, כך סיפרו לי. היום יחולקו 100 תיקים כאלה לסבתות של כפר עזה ששוהות בשפים בעזרתו של דניאל טראו, תורם פרטי".

תגידי, את דיכאונית?
"אני טיפוס די דכאוני. ככה שמתי לב, עוד לפני המלחמה, שמצבים קשים כמו תקופת הרפורמה המשפטית למשל גורמים לי ליצור מלא. אני יותר פוריה כשקשה ורע."

את גרה במקום הנכון. אל תעזבי לעולם את הארץ.

האינסטגרם של דנה ברלב