החיים הם דבר שברירי, רגע את למטה ורגע את למעלה, ולפעמים החלטה אחת לא טובה או קצת חוסר מזל יכולים לשבש את כל המוכר והמסודר. כך קרה לגילת (שם בדוי), כשבבת אחת עברה ממצב של חיים בורגניים מסודרים ונוחים, לאישה נזקקת.
גילת, אם יחידנית לשלושה ילדים, מספרת בגילוי לב על העליות והמורדות שעברה בחייה בשנים האחרונות. "הגעתי מעולם אחר, מחיים מאוד מסודרים ומאורגנים, חיים ברמה מסוימת. בית ממוצע ישראלי - אמא עובדת, משרה מלאה בתחום רפואת השיניים, ויכולתי לקיים חיים נורמטיביים ללא עזרה של אף גורם".
נכון תמיד רצית לדעת למה הפטמות שלך מתקשות כשקר לך? הנה
"התנסיתי כנערת ליווי כדי לממן חופשה יוקרתית ואולצתי לשכב עם הבוס"
סקס, משברים ופחזניות: פסטיבל שכולו יצירה נשית מקורית
גילת הגיעה מהעולם החרדי ומצאה את עצמה גרושה + 2 כבר בגיל 21. "התחתנתי עם חסיד וינז'ניץ והתגרשנו כי לא הייתה לנו תקשורת טובה, לא ידענו להסתדר טוב. היינו ילדים קטנים שעוד מתפתחים. הוא בן אדם מקסים, אבל לא בשבילי", היא מספרת. הגירושים הובילו את גילת לבחור באורח חיים אחר מהבית בו היא גדלה והיא יצאה בשאלה. החיים החדשים שלה יצרו פער הולך וגדל בינה לבין הגרוש שלה, עד שנוצר נתק בינו לבין הילדים והיא מצאה את עצמה מגדלת אותם לבד. "הוא לא התנכר לילדים, אבל לאט לאט גדל הפער מבחינה דתית. באיזשהו שלב הילדים חילונים והוא חרדי. כשהם הגיעו אליו כחלק מהסדרי הראייה, היה דיסוננס מאוד מורגש. דבר הוביל לדבר ואני מאמיניה שהוא כנראה או שאל או שאמרו לו הרבנים או מישהו שם בקהילה שזה לא מתאים. הוא כבר התחתן בשנית ואף הביא ילד נוסף, ולארח את שני ילדיו החילונים בביתו כבר לא התאים לאווירה, אז נוצר נתק".
למרות הנתק מבעלה והתרופפות היחסים עם משפחתה החרדית, גילת הצליחה לעמוד על הרגליים ולפרנס את ילדיה בכבוד. היא עברה מאזור המרכז לאזור הצפון, קנתה בית ורכב וחיה חיים טובים ונוחים. לפני שנתיים, כשילדיה כבר היו יחסית גדולים (גילאי 11 ו12), היא נכנסה להיריון לא מתוכנן ולא רצוי שהשבית אותה והיא נאלצה לעזוב את מקום עבודתה. "הרגשתי עם עצמי שאני לא מצליחה להיות ערנית ולהחזיק את עצמי בתקופת ההיריון, וכבר באמצע החודש השישי נאצלתי לעזוב את העבודה ולצאת לחופשת לידה מוקדמת. מצאתי את עצמי ללא עבודה, וגם האבא של התינוק החדש לא היה בתמונה". מהר מאוד המשכורת מחופשת הלידה המוקדמת נגמרה וגילת התחילה להיכנס לחובות. "לחיות על המינוס זה משהו שלא ידעתי ולא הכרתי בעבר. תמיד הייתי הישראלי הממוצע,
שהצליח לקנות בית בעצמו, שיש לו רכב, שחי ממשכורת ממוצעת נחמדה שאפשרה לסגור את החודש. פתאום אני לא עובדת, בהיריון, חלשה נורא, אפס עזרה ושני ילדים שצריך לגדל ולפרנס. הגעתי לנקודה שבה לא ידעתי איך אפרנס את עצמי ואת ילדיי".
המשפחה שלך, ההורים, לא היו בתמונה?
"לא היה לי הרבה קשר עם המשפחה שלי אחרי הגירושים. לא היה נידוי מובהק אבל הבנתי עם השנים שיותר נכון לי למצוא את הפינה שלי רחוק מהם ולא לעורר שדים".
אז איך בסופו של דבר מסתדרים?
"כבר בזמן ההיריון נכנסתי לחובות וכשהילד שלי הגיע לעולם, נהיו לי הוצאות נוספות על המינוס הקיים. אם זה המטרנות, החיתולים, בגדים לילד ועוד. בשורה התחתונה זה עוד פה שאוכל וצריך לדאוג לו, ואני מתחילה להרגיש את זה חזק בכיס, אני מבינה שהילד הקטן הזה צריך לאכול, ואין לי מאיפה לתת לו".
מה עם פנייה לרווחה? עובדות סוציאליות בעירייה?
"הרווחה לא הכירה אותי, כי לא הייתי מטופלת רווחה. אף פעם לא נעזרתי באף אחד. ידעו עליי מעט מאוד, שאני אחרי לידה ולבד, לא מעבר לזה. לא מאוד רצו לעזור לי כי אמרו שיש לי בית ויש לי רכב ושאמכור אותם. אבל זה לא כזה פשוט. הרכב שלי היה כבר מעוקל, אז זה לא היה אפשרי מבחינה טכנית. ולא רציתי למכור את הבית שלי, נכנסתי אליו רק 5 שנים קודם לכן, השגתי אותו בעבודה קשה ובעשר אצבעות. רק נכנסתי לבית וכבר רוצים לקחת לי אותו?". בסופו של דבר קיבלה עזרה מהרווחה בפעמים מאוד נקודתיות אבל לא מעבר לזה, והייתה חייבת למצוא פתרון מהיר. "חיפשתי ונדדתי בין טלפונים לעמותות עד שמצאתי את הבנק החברתי למזון תינוקות. מהר מאוד קיבלתי את הסיוע הראשון וכשזה הגיע הייתי המומה. זה היה לפני פסח וזה עזר לי ברמה של אוויר לנשימה. לא ידעתי את עצמי מרוב אושר. אני זוכרת בדיוק את הרגע שקיבלתי לראשונה את חבילת הסיוע. ישבתי על הספה בסלון ופתחתי בציפייה גדולה את החבילה. כשראיתי את החיתולים, המגבונים והמטרנה עבור התינוק, התרגשתי נורא. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שנקלעתי למשבר שהרגשתי שאני לא לגמרי לבד ויש מי שחושב עליי ועל הילדים שלי. הרגשתי הקלה גדולה ותקווה שאוכל לצאת מהמצב הקשה".
לאט לאט גילת הצליחה להתאושש ולחזור לשגרת חיים תקינה. "רציתי לחזור לעבודה הקודמת אבל זה לא הסתדר מבחינת השעות. ניסיתי לעשות שינויים והתאמות אבל בפועל זה פשוט לא התאפשר לי". לאחר חיפושים נוספים מצאה את עצמה גילת במקום עבודה חדש, הפעם בתחום הפנסיה. עבודה שאפשרה לה גמישות בשעות כך שתוכל לטפל בבנה התינוק. "בחודשיים האחרונים גם האבא של התינוק חזר קצת לתמונה, אומנם באופן מינורי ולא כמו שזה צריך להיות, אבל זה עוזר. יש ימים שהוא איתו ואז אני יכולה להישאר קצת יותר מאוחר בעבודה ולעשות שעות נוספות".
נשמע שהחיים שלך היו על מסלול בטוח וקצת חוסר מזל שיבש את הכל
"ממש ככה. כל החיים שלי הייתי בצד הנותן, ולי היה קשה נורא לבקש את העזרה. להודות בזה שאני זקוקה למישהו שיעזור לי כרגע".
גילת מספרת שכיום היא הצליחה לעשות סדר בחיים, לקחה הלוואה אחת מרוכזת ופרסה אותה באופן שבו תוכל לעמוד, וכך הצליחה להחזיר כל ההלוואות הקטנות שהיו לה. "אני עדיין בחובות. תחשבי שבעצם לא הכנסתי משכורת במשך עשרה חודשים, מהרגע שהבן שלי נולד, וזה גרר אותי למינוס מאוד גדול של בערך 100 אלף ₪. זה היה קשה גם נפשית - טלפונים מהבנק, פניות מחברים או בני משפחה שלוויתי מהם כסף ורצו אותו חזרה. זה לא נעים, הרגשתי שאני מתגלגלת בין כספים לכספים ומרוקנת חסכונות שהיו לי. עם ההלוואה המרוכזת וכיסוי החובות הקטנים והמפוזרים נוצר לי לפחות שקט נפשי וסדר, כי אי אפשר עם הלחץ הזה".
סגירת המעגל של גילת הייתה כשהיא חזרה להיות הצד הנותן - עכשיו היא מתנדבת בבנק החברתי למזון תינוקות שסייע לה בתקופה הקשה של המשבר הכלכלי
איך החלטת להתנדב? את בחובות, אמא לתינוק קטן ולעוד שני ילדים, את עובדת.. מאיפה הכוח והזמן?
"זה היה כל כך ברור לי שמקום שנתן לי אני אתן לו בחזרה. אני כ"כ שמחה שאני יכולה להחזיר. גם אם זה קטן, כי אני זוכרת שעבורי, כשאני קיבלתי את העזרה זה לא היה קטן, הרגשתי שזה עולם ומלואו. כשהייתי טרודה עם חובות ומינוסים וכ"כ הרבה אנשים שהיו לי על הראש, לפחות הייתי שקטה שהמטרנות מגיעות, ושפה אני מסודרת - יהיה לילד מה לאכול".
כיום גילת מתנדבת בבנק החברתי למזון תינוקות ומשמשת כשגרירה. השגרירות בבנק החברתי למזון תינוקות הן לב ליבה של העשייה של העמותה, הן בקשר רציף מול המשפחות הנזקקות ומגישות את הערכות עד לפתח ביתן. כחלק מעבודתן הן מרכזות ואוספות ציוד שנקנה או נתרם ומשנעות אותו למשפחות המתאימות. מעבר לכך הן דואגות להיות בקשר עם המשפחות ופעמים רבות מנסות לסייע בתחומים נוספים ככל שניתן. גילת בתפקידה היא יותר מ"רק" שגרירה, היא רכזת אזורית ואחראית על מספר שגרירות שנמצאות תחת איזור האחריות שלה בצפון.
גילת למעשה מצאה בתפקיד ההתנדבותי הזה סגירת מעגל לתקופה הקשה שהיא עברה בעצמה: "כשאני עוזרת ותומכת בנשים שנקלעו למצב דומה לשלי, אני חשה סיפוק עצום ותחושת משמעות. אני יודעת בדיוק מה הן מרגישות ומה הן עוברות, ולכן העזרה שלי היא מאוד אישית ורלוונטית עבורן. כשאני רואה אותן יוצאות מהמשבר בזכות התמיכה, זה נותן לי אנרגיות להמשיך לעזור לעוד ועוד נשים. אני יודעת כמה האימהות האלה זקוקות לכל חבילת מטרנה". גילת מספרת שהעזרה שלה גם התרחבה מעבר למזון תינוקות - "היום אנשים יודעים שאני מתנדבת עם משפחות ויודעים לתת לי צעצועים או בגדים לתינוקות וילדים כי הם יודעים שאני אמצא להם מקום אצל משפחה נזקקת".
את היית נזקקת, אבל כפי שתיארת, זה לא היה נראה כך מבחוץ. יתכן ולא ענית על הסטריאוטיפ של משפחה ענייה. את רואה משפחות נוספות כאלה כחלק מההתנדבות שלך?
"את צודקת. לא עניתי על הסטריאוטיפ ואני בטוחה שהיה מי שהרים גבה. הרי היה לי בית חדש, ריהוט, רכב. אבל אנשים שוכחים שזה דברים שהיו לי לפני, דברים שרכשתי לפני המשבר. אז כן לא עניתי על הסטריאוטיפ אבל בשורה התחתונה הייתי זקוקה לעזרה הכי בעולם. ולשאלתך -אני לא שופטת אף משפחה שאני מגיעה אליה. וכן, ראיתי משפחה שנוסעת בג'יפ גדול וחדש, בית יפה ואישה שמתוקתקת על החיים שלה. אבל אני לא שופטת, אני לא יודעת מה קורה אצלה כשהיא סוגרת את הדלת. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה באמת קורה, גם כשזה נראה ההפך הגמור כלפי חוץ".
נשמע שזה אפילו קשה יותר לבקש עזרה במצבים כאלה. מן תחושה שאף אחד לא יאמין
"מהניסיון שלי, אם אנשים טובים יכולים לעזור לכם, הם עושים את זה מרצון ואף אחד לא כפה על מישהו כזה או אחר לתת עזרה. אם מישהו מציע לך עזרה ואת באמת צריכה את זה - תיקחי".
סיפורה של גילת מהווה השראה ותקווה. הוא ממחיש כי גם בתקופות הקשות ביותר, תמיד אפשר למצוא אור בתוך החושך ולהפוך את הקושי לכוח ולמנוף לצמיחה. "אף פעם לא מאוחר מדי לבקש עזרה ולשנות כיוון בחיים" אומרת גילת בחיוך. "תמיד יש אפשרות למצוא טוב בתוך הרע, ולהאיר גם לאחרים".
בימים אלה יוצא הבנק בגיוס תרומות כדי להרחיב את מעגלי התמיכה שלו, ניתן ליצור קשר להתנדבות או תרומה דרך האתר