"אז איך חיי המין שלכם בחודשים האחרונים ?" שאלתי את חברתי הטובה יעל במפגש האוקסיטוציני החודשי שלנו.
"תגידי את נורמלית, למי יש ראש לזה בכלל? את רואה חדשות מדי פעם ? אין לי חשק שהוא ייגע בי בכלל, אני רק רוצה לעצום עיניים ולישון בסוף היום, להפסיק את המחשבות"
כולנו חווים את זה, מי יותר ומי פחות, כשהסטרס עולה הדחף המיני יורד. זה מנגנון אבולוציוני חכם בן 500 מיליון שנה. כשהמוח נמצא תחת איום - מערכת העצבים מעבירה הילוך למוד הישרדותי. זה לא משנה אם האיום הוא ממשי וקיים במציאות, או רק בראש שלי, במחשבות - המוח לא יודע להבדיל בין מציאות לדמיון - התגובה בגוף היא בדיוק אותה תגובה.
הלחוצה והרגוע: על הביולוגיה של הליבידו וחשק מיני בזמן מלחמה
"הייתי אומרת לבת שלי שלא צריך להיות עם גבר אחד כל החיים"
לאף אחד לא קל: הפרעות האכילה ותסביכי הגוף של מאמני הכושר
האישונים מתרחבים, הנשימה שטחית, הגוף דרוך, הלב דופק חזק, לחץ הדם עולה, הכבד משחרר סוכר, השרירים מתקשחים וכל הפרויקטים לטווח ארוך מופסקים (מי יודע אם נחיה עד הערב חבל לבזבז אנרגיה) ,העיכול מופסק, מערכת החיסון מדוכאת, ייצור העצם מופסק, יובש באיברי המין, החשק המיני מדוכא - זה לא הזמן לרבייה בעת סכנה והמוח נכנס למצב של חרדה - איך לצאת מהברוך? איך לסלק את גורם הסטרס? זה כל מה שמעניין עכשיו, שום דבר אחר לא חשוב.
כדי להתמודד עם האיום מופעלות ארבע תכניות ביולוגיות לא-מודעות להישרדות :
Fight - להילחם - מתבטא בעצבנות, נרגנות, ביקורתיות-יתר, אגרסיה, חוסר אמפתיה, התקפי זעם - רצון להתפוצץ, הראש מייצר תרחישי קיצון, צורך לדבר על האיום כל הזמן, מולטי-טסקינג, חיכוך שיניים, הבטן בוערת.
Flight- לברוח- מתבטא חרדה, פחד מוגבר, דאגה כרונית, המחשבות רצות בראש, דריכות, חוסר שקט, הרגליים זזות בלילה, קושי להאט ולהירגע, קושי להתחבר לגוף, הדחקה והכחשה - לא רוצים לדבר על האיום (בד"כ מתחתנים עם הפייטרים שלא מפסיקים לדבר), רצון לברוח מכאן, בריחה לעבודת-יתר, ספורט-יתר, ניקיון-יתר - נסיון לייצר שליטה (OCD
Fawn - לרצות ולפצות - לדאוג לכולם ולהזניח את עצמי, ריצוי - לא שמים גבולות, רצון להימנע מקונפליקט, חוסר יכולת להגיד מה אני מרגיש/ה, חוסר יכולת להרגיש כעס על אחרים, לקחת אשמה על תגובות של אחרים, צייתנות ותלותיות.
Freeze - לקפוא - קהות חושים, הראש לא פה, ניתוק, הימנעות, דכדוך, הרגשת תקיעות וכבדות, פחד משתק, חשיבה מעורפלת, טשטוש התודעה עם כימיקלים (אלכוהול, תרופות הרגעה, סמים), בהייה במסכים.
כל התגובות האלה אינן מודעות ואנשים שונים מגיבים בצורה אחרת לגמרי לאותה מציאות. סטרס זו חוויה סובייקטיבית, אישית - אי אפשר להגיד לבן אדם "מה את בלחץ ?", "מה אתה דואג?", "תירגעי, לא יהיה כלום" - אין חיה כזו. סטרס זו חוויה אישית שתלויה רק בפרמטרים שקשורים לאדם עצמו.
אך מאחר שבזמן סטרס האמפתיה שלנו לאחר מדוכאת והאגרסיה עולה- אנחנו נעשים תוקפניים ומרוכזים יותר בעצמנו - קשה לנו יותר להבין את התגובות וההתנהגות של בן הזוג ומערכת היחסים בסכנה. אחת ההטיות החזקות של המוח האנושי היא הטיית העצמי - אני בטוחה שכולם כמוני, כולם חווים לחץ כמוני, כולם מתמודדים כמוני, כולם נרגעים כמוני וקשה לי להבין שהאחר שונה ממני, במיוחד בזמן איום.
העובדה שכל אחד מגיב אחרת עלולה לגרום לנו להתרחק ולהיות בתחושה שהצד השני בכלל לא מבין אותנו ואנחנו לבד בסרט הזה - מה שמוריד עוד יותר את הרצון לאינטימיות פיזית מאחר שאין תחושה של קירבה רגשית.
הלחוצה והרגוע
משום מה ברוב המקרים (גם במקרה שלי) האישה יותר מודאגת וחרדה והחשק המיני שלה בנפילה חופשית והגבר פחות לחוץ, מנסה להרגיע ודווקא כמה למגע. זו כמובן הכללה, אין גבר שדומה לגבר ואין אישה דומה לאישה, אך בממוצע זה המצב. מדוע? הכל בסוף קשור לביולוגיה.
רמת הקורטיזול (הורמון הסטרס) בדמה של אישה גבוה פי 2-3 מהגבר שיושב לידה על הספה. למה זה מגיע לנו כל הסטרס הזה ? מה נקבות עושות בטבע? מטפלות בצאצאים. 95% מהנקבות בטבע חד-הוריות, כל הדאגות של כל הצאצאים על הראש שלה - ככה זה בנוי. מה זכרים עושים בטבע? נלחמים אחד בשני - כל זכר רוצה להיות אלפא - זכר שליט שמקבל את כל הנקבות והמשאבים. כדי שזכר יצא למלחמה צריך להוריד לו את פחד - וזה מה שטסטוסטרון (ההורמון הגברי) עושה - מוריד את רמת הקורטיזול. נשים נוטות יותר מגברים לחרדות, דאגות, חשיבת-יתר, רומינציה - מיחזור של מחשבות שלילות ורגשות אשמה - שהם כולם קוטלי החשק המיני.
אצל חלק מהגברים הטסטוסטרון דווקא מעודד מנגנון F נוסף שנקרא Fornicate - לשחרר את הסטרס והלחץ באמצעות פעילות מינית - סקס, אוננות, פורנו. בזמן אורגזמה משתחררת במוח הרמה הגבוהה ביותר של דופאמין, הורמון העונג והמוטיבציה, שמפחית לרגע את הלחץ והמתח. יש קשר הדוק בין טסטוסטרון ודופאמין במוח הזכרי והם מפרים אחד את השני. לכן, אצל גברים מין הוא דווקא מנגנון לשחרור לחצים ובמצבים של סטרס כרוני מתמשך אף יכול להוביל להתמכרות - התמכרות למין או לפורנו.
אל תחכו לחשק שיבוא - הביאו את החשק
אז אנחנו מבינים שמצבים של סטרס גבוה עלולים להכניס את מערכת היחסים שלנו לטלטלה, עם כל הסיבות להתרחק ולחוש טינה ומירמור כלפי בן הזוג וכל זה רק בגלל שהביולוגיה שלנו שונה.
אז מה עושים ? קודם כל אני מאמינה שלהבין משהו זה להשתחרר ממנו. אנחנו לא יכולים להילחם בביולוגיה - היא תמיד תנצח. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להבין את המנגנונים שלה, ולהיעזר בהם לטובתנו. דווקא בזמן סטרס, מגע ופעילות מינית חשובים מאוד לצורך הפחתת הלחץ וליצירת הכימיקלים הטובים בגוף.
אז איך מגבירים תשוקה בזמן מלחמה?
- 1. לנהל את הסטרס ולא לתת לו לנהל אותנו - אני בוחרת בכל רגע את הסרט שרץ לי בראש ולהיכן תשומת הלב שלי הולכת - להפחית חדשות, התראות ועדכונים - להבין שמשחקים לנו בראש כל הזמן.
- 2. לייצר את הכימיקלים הטובים - fake it till you make it - לצאת לשמש, לעשות פעילות גופנית, לפגוש חברים, לשמוע מוזיקה, זה הזמן לתחביב חדש.
- 3. לא לחכות לדחף אלא להביא אותו - כשאני בתקופה של לחץ הסיכוי שהדחף המיני שלי יתעורר מעצמו עלול להיות מאוד נמוך. אך דחף בא והולך והוא מגיע בתגובה לגירוי. אז אולי כרגע לא בא לי אבל נתחיל לדבר, לגעת, להשתמש במכשירים ואולי דברים יתעוררו ואולי גם לא וזה בסדר גמור.
- 4. לדבר פחות ולעסות יותר - הגוף שלנו חייב מגע, אנחנו יצורים של מגע. מגע מרגיע את מערכת העצבים שלנו. בימים של סטרס חשוב מאוד לעשות אחד לשנייה עיסוי ראש, עיסוי שכמות וצוואר, עיסוי רגליים כדי לשחרר את המתח (זה לא חייב להיגמר בסקס).
- 5. להסתכל בעיניים ולעסות את השדיים - כולנו בלחץ, יש כאלה שמוציאים את זה ויש כאלה ששומרים בפנים, כל אחד מגיב אחרת כי כל אחד בנוי אחרת וזה בסדר. מה שחשוב הוא לא לאבד את הקשר ולכן חשוב מאוד להסתכל בעיניים אחד לשנייה (יש לנו כוח עצום בעיניים), לתת ידיים, להתכרבל, לשתף ולהקשיב בלי שיפוט וביקורת, לגייס את האמפתיה ולעסות את השדיים (בעדינות) - זה מרגיע את הגוף ומעורר את האוקסיטוצין (הורמון האהבה).