זה תמיד מתחיל אותו דבר, יפה כזה, רומנטי, מלא באהבה ואם את ברת מזל יש סיכוי טוב שאתם כבר באמת מכירים לפני המעבר למגורים משותפים. אבל היכרות של לפני מגורים משותפים והיכרות של אחריה - היא לא אותה היכרות. יש סיכוי ממש טוב שתכירו אחד את השני מחדש לגמרי אחרי שתתרגלו לקום יחד וללכת לישון יחד, ותתודעו לכל ההרגלים המרגיזים אחד של השני. השיער שלך במקלחת, הצלחות עם השאריות שהוא מניח בכיור כאילו הוא מכין קומפוסט.
שלא לדבר על האמא שלו, שהיא בסדר, אבל לא שלוש פעמים בשבוע ובלי להודיע מראש, וחשבת שסיימת להתחנף אליה אחרי שעברתם לגור יחד. אבל לא. פתאום היא באה לבקר כל הזמן, וגם יש לה מפתח, כמו שגילית "כי חייבים מפתח רזרבי, למה שלא אצל אמא שלי?". פתאום היא מעצבת פנים גם - קונה לכם תמונה שאתם חייבים לתלות כי לא נעים. והיא גם מביאה אוכל ועושה כביסות, ונשאלת השאלה האם יש סיכוי שהגבר שבחרתי לחלוק איתו דירה, הוא מנטאלית ילד בן 6? ואז הפסקתי לשכב איתו.
מה יותר מחרמן, הבעות פנים או 'דיבור מלוכלך'? התשובה מעודדת
24 שעות מאד לא נעימות: הדיק-פיק שהסתבך עם האישה הלא נכונה
1 מכל 4 גברים בעולם סובל משפיכה מוקדמת. סליחה, סבלו
לעשות סיפור ארוך קצר, נפרדנו, ועכשיו אני מחפשת דירה. לא ניכנס לכל הסיבות למה, אבל אני חייבת להודות שהמעבר לגור ביחד הוא אחת הסיבות העיקריות, או לפחות זרז רציני לפרידה. אבל בואו נשים רגע את הטראומות שלי בצד, כי יש מצב שאתם נהדרים ביחד, וקחו כמה טיפים ממני, הפרודה הטרייה:
תקשיבי לקורטיזול שלך
אל תעברי לגור מתוך לחץ, לא מההורים שלך, לא מהשעון הביולוגי, ולא כי כל החברות שלך נשואות ואת נשארת מאחור. את מתרגשת, וזה סימן טוב. אם את לא, ואם את ממש מפוחדת, אולי כדאי לחכות עוד קצת, כי יש מצב שהלב שלך לא שם. נסי להבדיל בין להתרגשות ולחץ הגיוני לבין חרדה שמנסה להזהיר אותך מצעד מוטעה - תקשיבי לאינטואיציה שלך, שזה בעצם הורמון הקורטיזול, זה שאחראי על התקפי חרדה, ואם צריך תברחי, כי לפרק בית זה סיוט שלא נברא כמותו.
תודי מראש שאת לא מושלמת
אם את יצור חי ונושם - כנראה שיש דברים שיותר או פחות מתאימים לך. חשוב להודות בשגעונותייך ולא לחשוף את צבעייך האמיתיים מאוחר מדי. את שונאת כשיש כלים בכיור במשך יומיים? הדבר האחרון שאת רוצה זה לחזור הביתה ושהחברים שלו ישבו בסלון שלך ויראו משחק כדורגל? תגידי את זה בבירור, לפני שיהיה מאוחר מדי.
גט א-לייף: כבדי את המרחב שלך ושלו
את צריכה להרגיש בנוח בבית שלך, וגם הוא, אז אם אתם במקרה מנהלים זוגיות בריאה עם תקשורת מדהימה, דלגו על הקטע הזה. אבל בואו נודה - אתם כנראה לא. אז אני אגיד את זה בפשטות - כבדי את המרחב שלו. אל תחטטי לו בהודעות, את לא צריכה לדעת איפה הוא כל הזמן, אל תספרי לו מה חשבת וחווית כל רגע ביום שלך ותשתפי אותו בכל פרט בפעילות המעיים. פרטיות היא חיונית, מיסתורין זה הכרחי והכי חשוב, אויר. אתם לא אדם אחד ולא צריכים להפוך לכזה.
תתייחסו לבית כמו אל עסק חדש שפתחתם יחד
בין אם גרת לבד, עם שותפים או עם ההורים, כנראה שלמדת דבר או שניים על האתגרים שבטיפול הבית. יש שתי דרכים לחלק את מטלות הבית, האחת היא תורנויות, פעם את - פעם הוא. השניה יותר מותאמת אישית והיא חלוקת מטלות לפי נטייה וכישורים. אם הוא מעדיף לתלות דברים, לבנות שולחן קפה ולהוריד את הזבל כמו הקלישאה שהוא, שיעשה את זה. ואת תעשי את הדברים שאת טובה בהם. אם הוא בשלן - שיבשל ואת תעשי את הכלים. אם שניכם עצלנים (או תל אביבים) תזמינו מנקה פעם בשבוע והרבה וולט. יש פתרונות, אבל תחשבו עליהם מראש. לא, זה לא זורם לבד למקום הנכון.
ולסיום: אל תפסיקו לעשות סקס. פשוט אל
כשבן הזוג גר איתך, סקס יכול להפוך מאוד בקלות להיות מובן מאליו, לא מרגש, ושגרה, לא משנה כמה תנסי, מורידה את החשק המיני באופן דרסטי ומהיר. זה שהוא רואה אותך עכשיו עם הוואנזי שלך, עם מסכת פנים ומשחת חצ'קונים, מתעורר לצד הפנים החינניות שלך בכל בוקר ושומע את הנחירות שלך כל לילה - יכול לשנות את הדינמיקה המינית שלכם. פתאום כשנפגשים, את לא מתארגנת במיוחד לכבודו, את לא מטופחת כהרגלך, ולאט לאט אתם עלולים לאבד את המתח המיני. תדאגו לשיגרת מין בריאה, ותקבעו דייטים רומנטיים, בחוץ למרות שאתם גרים ביחד. זה שאתם חוזרים לאותה מיטה לא אומר שאין טעם לצאת או שכל ליל שישי חייב להיגמר בכרבולים על הספה. ותשתו קצת, זה עוזר.