אני לא צורכת סמים, ומשתדלת לא להתחיל לשתות אלכוהול לפני השקיעה, ולכן הפתיע אותי לראות בארבע אחר הצהריים בכל כלי התקשורת הגדולים התייחסות לכדורגל נשים ישראלי. הייתי בטוחה שאני שיכורה כשהבחנתי באתר של ספורט 5 בידיעה שהופיעה מעל ריאיון שערכו בערוץ עם שוער העבר האיטלקי האגדי בופון. נכנסתי לוואלה ספורט וראיתי את אותה הידיעה מעל אייטם מסקרן על כך שמו סלאח עשוי לעזוב את ליברפול. בספורט "הארץ" הכתבה הופיעה בכותרת הראשית! וואו, כתבה על קבוצת הנשים של הפועל תל אביב בכותרת הראשית! היינו כחולמות.
זיבי. הנה החוקים הפשוטים של עיתונות הספורט, מקום כל כך גברי שגורם לאולפן חדשות 14 בדיון ביטחוני להרגיש בטוח לנשים לידו:
שנים בתעשייה ליטשו אותה לרובוטריק שהיא, אבל בתוכה שוכנת שאנל
מאקס לחבר הכי טוב ב-8 צעדים: מדריך שישנה לכם את החיים
להתגרש כמו אופירה: כך תפרידו כוחות ללא מאבקים מכוערים
1) למעט עיתון הארץ שמדי פעם מקדם כתבות על ספורט נשי כאידיאולוגיה (כל הכבוד על זה, ומצד שני חומת התשלום מונעת מאוהדים קז'ואלים להיחשף לתוכן), תקשורת הספורט בישראל פשוט לא מכירה בקיומו של ספורט נשי קבוצתי אלא אם זוכים במדליה באולימפיאדה או אם איזו קבוצה ישראלים מגיעה לגמר של איזה מפעל;
2) טניס נשים זה משעמם, אלא אם הטניסאית נראית טוב. אם היא גונחת כשהיא מכה בכדור - זה בונוס;
3) באופן כללי, ספורטאיות שנראות טוב (לפי מודל היופי המערבי שנקבע ממילא על ידי גברים) יקבלו יותר חשיפה. ספורטאיות שלא מתאימות לשטאנץ ומצליחות - יזכו לכינוי "אמיצות";
4) חוץ מהצלחות, גם כישלונות גדולים ומהדהדים יזכו לחשיפה, לרוב בטון מלגלג; באופן כללי, אם אפשר להציג את הספורט הנשי בצורה שלילית, זה יקבל חשיפה גדולה יותר מהמצב ההפוך. הקהל כנראה אוהב את זה.
5) אם את בכל זאת אישה ורוצה להתפרסם במדור ספורט ישראלי? אל חשש! את תמיד יכולה להתחתן עם ספורטאי גבר ולהצטלם בצורה פרובוקטיבית. החשיפה מובטחת!
המקרה שהגיע לכותרות השבוע הצליח לסמן וי על כמה קטגוריות שונות. גם השפלה של קבוצת כדורגל מקומית, גם אישה יפה ומפורסמת שעומדת בלב הסערה - ועל הדרך עוד משהו שישראלים מאוד אוהבים: אובססיה על חתונות של אחרים.
סיפור המעשה בקצרה: לקבוצת הפועל תל אביב היה משחק רשמי במסגרת גביע אתנה. במחצית המשחק שלוש שחקניות של הקבוצה נטשו את המגרש והלכו לחתונה של חברה (בעצמה שחקנית כדורגל בעבר), והשאירו את הקבוצה שלהן עם תשע שחקניות בלבד על כר הדשא. באופן לא מפתיע, הקבוצה הובסה 6:0 על ידי חדרה.
כשלעצמו בהחלט מדובר בסיפור מדהים ולא קשה להבין למה הוא זכה להגיע לכותרות. יש בו את כל מה שרע בישראליות: החובבנות והחפיפניקיות, ה"יהיה בסדר" הנצחי, השכונתיות שמבדילה בינינו לבין הספורט המקצועני האמיתי וכן, גם איזה פטיש מוזר לגבי שבירת כוסות ועמידה מתחת לחופות. על הדרך תוסיפו את שאחת השחקניות שזנחה את כר הדשא היא קארין סנדל, שמוכרת גם מחוץ למעגל הסגור של חובבי כדורגל נשים, ותקבלו סיפור שאפילו במדורי הספורט הישראליים ישמחו לסקר. כאמור, לסקר פארסות זה כיף.
אני זונחת בצד לרגע את הכובע של הפמיניסטית הזועמת כדי לציין שיש סיבה שלא שמענו אף פעם על מקרה דומה בכדורגל גברים, וזה שבאמת אף כדורגלן ישראלי לא יקבע אירוע ביום בו הוא עלול להתנגש עם משחק רשמי. ספורטאים מתחתנים בפגרה, זה כלל די ידוע, וגם די הגיוני. מעבר לזה, ספורטאים מפספסים אירועים משפחתיים בשביל להשתתף במשחקים כל הזמן. זה חלק מהעסק של להיות ספורטאי מקצוען.
חובבי כדורגל ישראלי ותיקים בוודאי זוכרים שיוסי אבוקסיס כמעט פספס את החתונה של… עצמו. השנה הייתה 1999, ואבוקסיס היה הכוכב הגדול של בית"ר ירושלים. הוא קבע את תאריך החתונה שלו כמקובל לפגרה, יומיים אחרי גמר הגביע שאמור היה לנעול את עונת המשחקים לאותה עונה. אלא שבעקבות הבחירות לכנסת שנערכו באותה שנה, התאריך של גמר הגביע נדחה ליום החתונה של אבוקסיס עצמו. המשחק לבסוף נגרר להארכה ופנדלים, ואבוקסיס המסכן הגיע לחתונה של עצמו רק לקראת חצות, ובלי מצברוח אחרי שהפסיד במשחק המכריע.
קארין סנדל, שאמורה להיות דמות מופת עבור ילדות ונערות שחולמות להיות ספורטאיות מקצועיות, עשתה מעשה שפשוט לא עושים: ונטשה את החברות שלה. יש לה תירוצים והסברים, חלקם הגיוניים, אבל זה פשוט לא משנה. החטא נעשה, ואתמול הגיע כבר שלב הענישה. השחקניות נקנסו, המאמן פוטר מתפקידו, ושני גורמים בהנהלה הוזזו מתפקידיהם. המועדון אף הוציא הודעת התנצלות רשמית בפני האוהדים. בכל הנוגע לעונשים והתנהלות פוסט-אירוע, וואלה, אנחנו עושות בית ספר לגברים.
הבאסה היא שהדרך היחידה לגרום לישראלים להתעניין בכדורגל נשים זה דרך פאדיחות כאלה. קל להגיד שהרמה נמוכה, אבל היי, האצטדיונים בכדורגל גברים מלאים וזה לא שחדרה נגד טבריה זה בדיוק הסופר קלאסיקו. אם התקשורת מתעלמת מהמשחקים האלה, למה שהקהל יתעניין בו? אם הפעמים היחידות בהן כדורגל נשים מגיע לכותרות זה כשיש שם פאדיחות, למה שמישהו ייקח את זה ברצינות?