ב-5 בנובמבר השנה התהפך העולם, כאשר דונלד טראמפ נבחר על ידי רוב מוחץ לנשיא ארה"ב. הצטלבות מקרית לגמרי עם יום הולדת של שחקנית וממציאה שכבר הלכה לעולמה מעלה על הדעת שבכך נחתם סופית סיפורה של המאה ה-20 ומתחיל עידן חדש.
הדי לאמאר נולדה ב-9.11.1914 מספר חודשים לאחר שפרצה מלה"ע ה-1 המסמנת את תחילתה של המאה ה-20, והלכה לעולמה עם סיומה ב-19.1.2000. אך לקבורתה הסופית תגיע המאה ה-20 עם בחירתו של טראמפ בשנית לנשיאות ארה"ב ב-2024. דמותה של לאמאר מגלמת שניים מהמאפיינים המהותיים של המאה ה-20 שהתערערו עד היסוד עם בחירתו של טראמפ - האחד הוא השינוי המסחרר במעמדן ובמצבן של נשים, שלראשונה קיבלו אמנציפציה, שיוויון זכויות, אפשרות ללמוד, לאהוב, לבחור ולהבחר, זכות על גופן ועוד, והשני הוא המעבר החד של יהודים מדיכוי ורדיפות עד כדי השמדה, להתקבלות אל לב הקונצנזוס ולשיא הצלחה, פריחה והשפעה בעולם המערבי, עד שיש המכנים את המאה ה-20 "המאה היהודית".
פחות סקס, יותר פרטנרים: המיניות הצרפתית השתנתה לרעה
משוגעת לא יציבה או פעילה חברתית? העירום המכוער של ענבל אור
מלניה חזרה, והדבר הראשון שעשתה היה לייבש את ג'יל ביידן. למה?
לאמאר גדלה במשפחה יהודית וינאית מתבוללת בשם הדוויג אווה מריה קיזלר, ואמה אף המירה את דתה לקתוליות. הופעת הבכורה של לאמאר בקולנוע בסרט השערורייתי "סנסציה" (צ'כיה 1933) שבו הופיעו לראשונה עירום ופנים גלויות של אשה בעת אורגזמה שאותה גילמה לאמאר. באותה השנה אף נישאה לראשון מבין חמשת בעליה וכעבור מספר שנים עזבה אותו ואת וינה, היגרה בסופו של דבר לארה"ב והשתלבה בהוליווד שאליה התנקזו יהודים רבים מאירופה. היא שיחקה בסרטים רבים, ונחשבה לאשה היפה ביותר בקולנוע.
אך כגודל הצלחתה כשחקנית זוהרת, כן עומק האכזבה שהנחילו לה שאיפותיה האחרות. היא העזה לנסות ולהפיק סרט אך בהיעדר רשת תמיכה, שהוענקה באופן טבעי לגברים, נחרץ גורלו מראש. כל הונה ירד לטמיון לאחר שהשקיעה אותו בסרט שנחל כישלון החרוץ בקופות. היותה ממציאה מבריקה הופך את הסיפור למעניין אף יותר. לאמאר, שלא רכשה השכלה גבוהה אך ילדותה עברה עליה בעידודו של אביה להמצאות, הפכה לממציאה סדרתית. המצאתה החשובה ביותר, יחד עם ג'ורג' אנת'יל, היתה טכנולוגיית "דילוג תדר פזור ספקטרום" (FHSS) שנועדה לסייע לבעלות הברית במלחמה. אך באותה פטרונות גברית פטרו אותה בזלזול ושלחו אותה ואת פניה היפות לערוך קמפיין למכירת אגרות חוב עבור המאמץ המלחמתי.
לימים, משפג תוקף הפטנט שלה בשנות ה-50, אימץ הצבא האמריקאי את המצאתה, ומאז היא מרכיב הכרחי בבסיסן של טכנולוגיות עכשוויות כבלוטות', תקשורת אלחוטית ועוד. אמנם בערוב ימיה זכתה לאמאר להוקרה ולפרס על המצאתה זו, קורטוב של הכרה בהישגיה המדעיים, בעוד ששווי המצאתה מוערך כיום בעשרות מליארדי דולרים. אך לעומת ההצלחה המאוחרת של המצאתה, הלך מעמדה הזוהר של לאמאר ודעך ככל שהתבגרה ויופיה מסמא העיניים דעך, והיא הסתגרה בביתה מבלי לתת לאיש, כולל ילדיה, לראותה. לאמאר הפכה לקורבן של יופיה, לאחר חיים של מתח בין כשלונה לממש את תשוקתה הטכנולוגית ומשאלתה להיות סובייקט יוצר לבין ההצלחה שהעניק לה יופיה בהפכו אותה לאובייקט. לא ניתן להמנע מהמחשבה שאילו היתה זוכה לתמיכה בכושר המצאתה, יש להניח שיכלה להתמסר לו, כפי שרצתה בכל מאודה על פי עדות שותפה להמצאה, ומה שמשביח עם הגיל היה מנצח את מה שדועך לאורך השנים.
גם כאשר סוף סוף הצליחו נשים לסלול את דרכן למעלה בזכות כישוריהן, שילוב של נשיות היתה כמעט בלתי אפשרית. הופעתן של אנגלה מרקל והילרי קלינטון, כדוגמה, היתה נעדרת נשיות. אך כיום יותר נשים מצליחות מפגינות נשיות. קמלה האריס מופיעה כאשה נאה ומטופחת המודעת לנשיותה כחלק מאישיותה המצליחה. אך הישג זה של היעדר סתירה בין נשיות להצלחה, חלומה הבלתי ממומש של לאמאר, הוכה שוק על ירך בבחירות האחרונות. תפיסת עולם מיזוגנית המבקשת להחזיר את האשה למעמדה ככלי, יהיו אלה האוונגליסטים והשמרנים המצמצמים את מהות תפקיד אישה ללידה ולאמהות, או טראמפ ורבים מחסידיו הרואים בה אובייקט מיני, מסמנת את העתיד הנראה לעין.
פחות זוהר אך משמעותי לא פחות הוא הממד היהודי בסיפור. כאשר נולדה לאמאר היו היהודים במרחב הדובר גרמנית בשיא הצלחתם והשתלבו בחברה הכללית, ואף ביתר שאת לאחר סיום המלחמה, ואך זמן מועט לאחר מכן המיט עליהם הנאציזם חורבן. לאמאר הצליחה להגיע לארה"ב ולהשתלב בתעשיית הקולנוע ההוליוודית שצמחה בזכות יהודים מהגרים מגרמניה ואוסטריה, כמעט רק גברים. התקבלותה והשתלבותה היו חלק מההצלחה המזהירה שלה זכו היהודים בעולם המערבי בכלל, ובארה"ב בפרט, מאז מלחמת העולם השנייה, אותה הצלחה ואותם ערכים שהעניקו למאה ה-20 את הכינוי "המאה היהודית". כאשר הלכה לאמאר לעולמה, איש לא שיער שתוך מספר שנים יעמדו היהודים מבולבלים ונבוכים בין הסדן הפרוגרסיבי לפטיש הימני.
עם מותה ביקשה לאמאר שאפרה ישוב לווינה, המקום שאותו עזבה בגיל 18 בעודה חולמת על האפשרות להיות אשה וממציאה, ועוד לפני שמישהו העלה על דעתו שהשואה עשויה להתחולל. נשים שבאו אחריה הגשימו את החלום. אך ביום אחד בנובמבר 2024 הגיעו לנקודת שבר אותם שני מאפיינים מהותיים של המאה ה-20 שהיו סיפורה של לאמאר מלידתה עד מותה. הפסדה של קמלה האריס ונצחונו של דונלד טראמפ מסמנים את ראשיתו של עידן חדש ועלום המערער על חלומה של לאמאר, על סיפורה של המאה ה-20.
הכותבת היא היסטוריונית של גרמניה ואוסטריה, שהרצתה על פועלה ותרומתה של הדי לאמאר באירוע מחווה שערך מכון ליאו בק לציון 110 שנה להולדתה בסינמטק ירושלים.