בעולם שבו אוננות נתפסת כנורמה בריאותית וחלק בלתי נפרד מחיי המיניות, מפתיע לגלות שיש גברים שבוחרים לחיות חיים נטולי אורגזמות - ולא מתוך מחסור בהזדמנויות, אלא מתוך בחירה מודעת. מדובר בתופעה קטנה אך מסקרנת, שמעוררת שאלות על דחפים, זהות מינית, והשפעת חינוך ותרבות על הגוף והתודעה.
גבר בן 27 מספר שמעולם לא הרגיש צורך לאונן. לדבריו, הוא מנהל אורח חיים עמוס, עוסק בספורט באופן קבוע ושומר על לוח זמנים צפוף, מה שמשאיר לו מעט מאוד מקום או מחשבה על הנושא. "הרעיון של לעשות את זה עם הידיים פשוט דוחה אותי," הוא מודה בגילוי לב. מעבר לכך, הוא רואה באוננות סוג של בגידה, גם אם מדובר במערכת יחסים עתידית. "אני מאמין במין רק אחרי הנישואין. אם אעשה זאת עכשיו, זה ירגיש לי כמו פגיעה במחויבות העתידית שלי."
דוגמנית עירום קיבלה 5,000 בקשות לדייט - ודחתה את כולם
מי זו ג'ולי? זה מה קורה באמת מאחורי פרופיל הצ'אט הלוהט
סופר נאני בוידוי "נגעו בי בגיל 5 - נזכרתי בזה רק בגיל 40"
הגישה הזו חושפת נקודת מבט מעניינת: עבורו, אוננות אינה רק פעולה פיזית אלא החלטה מוסרית הקשורה לערכים ולציפיות ממערכת יחסים זוגית. מעניין לשאול - האם נשים נתקלות בלבטים דומים, או שמא החברה מגדירה עבורן גבולות אחרים לגמרי?
גבר אחר, בן 19, שגדל בסביבה דתית קפדנית, מספר שלא ידע איך מאוננים. "הוריי הנוצריים השמרניים גרמו לי להרגיש שכל סוג של פעילות מינית הוא טאבו, אז מעולם לא ניסיתי," הוא משתף. עם זאת, המעבר למגורים בקולג' הביא עמו מציאות שונה ולחץ חברתי: "כולם מדברים על זה במעונות, וזה גורם לי להרגיש מאוד מוזר." הפער בין חינוך דתי מחמיר לבין חיי היומיום בקמפוס המודרני יוצר קונפליקט פנימי. הוא מרגיש שהוא עומד בצומת דרכים: מצד אחד, הרצון לשמור על עקרונותיו ומצד שני, הצורך להשתלב ולהרגיש שייך. עבור נשים שגדלו בסביבות דומות, הדילמה אף עשויה להיות מורכבת יותר, לאור הציפיות החברתיות הנוגעות לטוהר מיני ולנשיות.
עבור חלק מהגברים הללו, הבחירה להימנע מאוננות הופכת למקור לגאווה אישית. "עם הזמן פיתחתי תחושת גאווה מוזרה על כך שאני אחד המעטים שמעולם לא עשו את זה," מודה סטודנט נוסף. הוא מתאר איך הבחירה הזו, שהחלה מסיבות דתיות ומוסריות, הפכה לסמל זהות עבורו.
במובנים מסוימים, זה מזכיר כיצד נשים לעיתים מגדירות את עצמן דרך בחירות אישיות הקשורות למיניות, בין אם מדובר בהחלטה להימנע ממין, לבחור בפרקטיקות מסוימות או להצהיר על עצמאות מינית. הבחירה להיות שונה - דווקא בעידן שבו השיח על מיניות פתוח וחופשי - יכולה להעניק תחושת שליטה וכוח.
בזמן שישנם גברים שמדברים על הימנעותם, אחרים משתפים כיצד אוננות הפכה להרגל שקשה לשלוט בו. גבר אחד מספר שהתחיל לאונן בגיל צעיר, עד שההרגל הזה הפך להתמכרות שפגעה בלימודיו ובמערכות היחסים הרומנטיות שלו. "זו היתה דרך להתמודד עם חרדה ודיכאון," הוא משתף.
מומחים מסבירים שאוננות יכולה להועיל לבריאות המינית, לשמור על תפקוד זקפתי ואף לשפר את איכות השינה. במקרים של אביוז, עלולות להופיע בעיות כמו ירידה בחשק המיני, קושי להתרגש מבני/בנות זוג, ונטייה לפגיעות פיזיות כמו גירויים בעור.
גם כאן עולה השאלה - האם נשים מתמודדות עם לחצים דומים? בעוד גברים מדברים בגלוי על אוננות כהתמודדות עם לחץ או חרדה, נשים רבות עדיין מתביישות להודות שזה בכלל קורה. החברה מציבה ציפיות שונות כלפי מיניות נשית, ולעיתים אוננות עדיין נתפסת כטאבו חבוי, גם בעידן של פתיחות מינית.
הבחירות המיניות שלנו - בין אם מדובר בהימנעות מוחלטת מאוננות או בשגרה יומית - מספרות סיפור רחב יותר על זהות, ערכים, והשפעות תרבותיות. עבור נשים רבות, המסע להבנה וקבלה של המיניות שלהן כולל גם את החופש לבחור - לא בגלל מה שהחברה מצפה, אלא מתוך חיבור אישי ואותנטי לעצמן.
אז אולי זה השיעור האמיתי שאפשר ללמוד מאותם גברים: המפתח הוא לא מה אנחנו עושים או לא עושים, אלא ההבנה שהבחירה היא שלנו בלבד.