"סחבק יודע לעשות את העבודה."
אני חושבת שממש הרגשתי את ישראל מתייבשת למשמע המשפט הזה שיצא מהפה של שחר. אחר כך הגיעו "חוסר המודעות הרגשית שלי והיכולת לנהל שיח" וגם "אני מתחמק בהומור, התכנסות או השתבללות." עם כל הכבוד - ואני אומרת את זה עם מודעות מלאה לעובדה שאני אומרת משפטים כמו "איפה זה פוגש אותך" לפחות פעם בשבוע, אבל לשמוע את שחר מסביר כמה מסובך לו להיפתח ל'אינטימיות רגשית' בשפה שנעה בין סדנת ניקוי אנרגטי בגליל, לערס שיושב על מכנסה מנוע של סובארו ג'סטי, גרם לי לרצות לשלוח לאיילה מנוי פרימיום לטינדר, שתראה כמה לא מסובך למצוא גבר שרוצה לעשות סקס, ולא רק לתאר מה הוא יודע לעשות תיאורטית, ב -600 סופרלטיבים.
האם יכול להיות ששחר באמת מבולבל עם עצמו כי הוא מבין שהוא במצב שהוא לא נשמך לאילה? ברור. אבל מה ששחר מפספס פה, ובגלל זה הוא גם כל כך הופתע שאיילה קיבלה את זה "טוב" (כשבעצם כולם חוץ ממנו ראו שהוקל לה), הוא שמשיכה היא לא רק העניין הזה שבו גבר רואה אישה ומחליט מיידית מה ואיך הוא רוצה לעשות לה. משיכה היא גם, ולפעמים גם בעיקר - תגובה לאדם מולנו ולהתנהלות שלו, ובמקרה הזה אילה חוסמת את שחר לא פחות, ואולי אפילו יותר, מששחר חוסם את אילה.
איך מלניה עושה את זה? מסכנה: עשר סיבות לא לצאת עם טראמפ
תחרה ותמימות: אליאל לא מבין את המשחק התל אביבי, וזה קסום
בדרך לעור החלומות שלך: הטעות הזו עלולה לעלות לך ביוקר
למרות שאילה כן נוגעת כמו שהיא אומרת, וכן מחבקת, קצת קשה לפספס את העובדה שגם היא לא ממש נפתחת או מתקרבת. עד כמה שקל להאשים את שחר בהתרחקות ולשים את האצבע על הדרך שלו לברוח מסיטואציות קשות רגשית על ידי צחוקים או גיטרה, אילה בורחת לא פחות - פשוט במקרה שלה היא מרגישה בנוח להיות בדמות המטפלת, במקום המכיל והעמוק, ולסובב את כל העומק הרגשי הזה על שחר.
הריקוד שלהם עובד בערך ככה: אילה מרגישה בנוח להכיל רגש ופגיעות, בלי להראות את זה בעצמה (מצב הגיוני 4 חודשי אחרי ה-7 לאוקטובר, שזה בערך מתי שצולמה התוכנית), שחר מתקשה להיפתח, ואילה נסגרת אפילו יותר, מה שמרחיק את שחר עוד יותר ומייצר ריחוק עצום שמגיע כמו בהתרסה לרצון שלה לזרוק אותו לתוך תהומות של עומק רגשי.
ואני יכולה להבין את שחר - גם הוא בטראומה, ורגע אחרי שבעה, בלי עוגנים ובתוך סיטואציה שהוא לא מצליח לנווט או להרגיש בה טיפת שליטה. יש אנשים שאחרי אָבֵל הכאב נשפך מהם והם רק מחפשים מישהו שיציל אותם, לאחרים זה מרגיש כאילו שוברים לך את כל העצמות בגוף, וכל נגיעה ברגש היא זריקת חשמל של כאב שאי אפשר להתמודד איתו. אז כן, אני מבינה גם אותו ואת האנטי שלו לאינטימיות. יכול להיות שרגש, כל רגש, גדול עליו כרגע, וכשמדובר באובר אינטימיות הרגשית של אילה, שמצפה ממנו פשוט לצלול לתוך התהומות האלו, הוא פשוט ננעל.
האם יכול להיות שהם יעברו את זה? כמו עם כל דבר אחר, בטח במצבים של אובדן וצער, רק הזמן יגיד. אנשים משתנים אחרי טראומות גדולות, ואי אפשר אף פעם לדעת לאיזה כיוון. אבל אני כן חושבת שהחיבור הזה כרגע פשוט סוחב את שניהם למערבולת רגשית שלא פשוט לצאת ממנה ונראה ששחר בעיקר מאבד שליטה.
מי שלא מאבד שליטה, לעומתו, זה אסף. בעדינות של קובץ אקסל אסף מנסה לנווט את הזוגיות שלהם למקום בו הוא יקבל אישור מלא לכך שמינדי לא תברח לו. גם את הרגשות שלו הוא מקטלג בצורה מדויקת - הוא מרגיש טוב בתל אביב - פלוס. אבל מרגיש שחוזר לרווקות - מינוס. הוא מתגעגע למינדי ומבין שהיא מאוד נוחה ונעימה לו - פלוס (למרות שכל אישה בעולם תעדיף למות ולא להיקרא 'נוחה' אבל זאת לא הנקודה) אבל עכשיו היא אומרת שהוא שתלטן - מינוס. החלק המקסים פה הוא שנראה שהצורך של אסף בשליטה מגיע לאו דווקא מאיזו אובססיה להחליט הכל, אלא דווקא מחוסר ביטחון, מהפחד שגם הפעם זה לא יעבוד, ובגלל שהוא מבין שמינדי היא החלק ה'נוח' במשוואה, זה אומר שאם משהו יתקלקל, זה יהיה באשמתו.
אז הוא עושה הכל כדי לגדר את הסיכון: להבין ממינדי מה מפריע לה, להסכים לצאת מתל אביב, הכל רק כדי לבטח את עצמו. בגלל זה הוא גם לא מבין למה אומרים לו ששליטה חשובה לו, מבחינתו לא מדובר ברצון לשלוט בסיטואציה, אלא בצורך לקבל ביטחון, ואולי דווקא הריחוק של מינדי והעובדה שהיא עדיין שומרת המון לעצמה, זה מה שמעיר בו את הפחדים האלו. החלק שהוא לא מבין הוא שדווקא אם הוא ישחרר את הפחדים ואת הרצון לצאת בסדר בכל תחום בחיים שלו, אז גם אותה ה"שליטה" תשתחרר: אם הוא יגיד למינדי גם את הדברים שהוא חושב שהיא לא רוצה לשמוע, כמו למשל שהוא כנראה כן רוצה תל אביב, וכן לחוץ מהמשך היחסים שלהם כשהיא מדברת על לוותר על התוכנית - אז היא כנראה תיפתח אליו יותר ותיתן לו את הביטחון שהוא כל כך רוצה.
ומי שמוכיחים לנו שהדרך הקלה ביותר להגיע לביטחון ואינטימיות היא דווקא על ידי פתיחות מלאה הם כמובן הזוג המוזהב והנוצץ של חתונמי - חן וברק. אני יודעת שהבטיחו לנו ריב מטורף בפרומואים, אבל נראה לי שכולנו הבנו: שיקרו לנו.
האם ברק היה מעצבן שהדבר הראשון שהוא העלה (בגוף שלישי!) אחרי ארוחת הערב זה כמה "חן נפלה"? ברור. האם מתישהו יצוצו הפערים הפוליטיים ביניהם? חד משמעית. אבל בנתיים, העובדה שהוא הלך אחורה מהוויכוח והתנצל היתה מקסימה בעיני, כי נראה שזה לא הגיע מפחד מריב או מרצון להשתיק אותה, אלא ממקום שהוא באמת הבין שהוא עשה טעות, ושזה לא הזמן, ואולי גם שאין באמת צורך בוויכוח הזה, אז הוא חישב מסלול מחדש ופשוט נתן לה את הביטחון שהיא צריכה.
יש גברים שיראו בזה חוסר ביטחון או 'פחד' מהאישה או מריבים, אני רוצה להאמין שזה פשוט מגיע מהבנת הסיטואציה - כי עם כל הכבוד למילים כמו ל'הכלה', 'אינטימיות' או 'פגיעות', ברק נמצא במקום הזה שרוב האנשים בחתונמי לא נמצאים בו, זה שבו לא צריך מילים גדולות, חפירות רגשיות מכאיבות או ויכוחים, כי בניגוד לכל האחרים, הוא פשוט מאוהב.