אתמול צפיתי ב'אהבה חדשה', תוכנית הדייטינג שגורמת לי לתהות שוב ושוב מה עובר לנו בראש כשאנחנו פוסלים בני זוג פוטנציאליים. הפעם, זה היה רגע שהפיל לי אסימון: ליר, אחת המשתתפות, פוסלת בבכי של תסכול בחור מהמם, חתיך רצח ומרשים רק כי הוא נמוך ממנה. זהו, לא אופי, לא כימיה - פשוט גובה. ואני שואלת: מתי הפכנו לכאלה קטנוניות, ולמה אנחנו מרשות לעצמנו למדוד גברים ככה?
הכל מתחיל בביולוגיה ובתרבות. מחקרים אבולוציוניים מראים שנשים נוטות להעדיף גברים גבוהים יותר כי פעם, בתקופה שבה הישרדות הייתה תלויה בחוסן פיזי, גובה סימל כוח והגנה. אבל עכשיו? אנחנו לא חיים בג'ונגל, ואף אחד כבר לא צד כלום עם חנית. אז למה אנחנו עדיין מתעקשות על העניין הזה?
"הייתי אוכלת בסתר 'שרוולים' שלמים של פתיבר, טופי בחבילות"
אם חשבתן שמתייחסים אליכן כאל שוות בעבודה - תחשבו שוב
"אין סליחה ואין כפרה על חוסר נאמנות": על מי מאי כועסת?
התשובה טמונה בתרבות. מסרטים הוליוודיים ועד פרסומות לבשמים, אנחנו מופגזות במסרים לפיהם הגבר הגבוה הוא האידיאל. כל זוג רומנטי על המסך נראה אותו דבר: הוא גבוה ושרמנטי, היא קטנה וחמודה לידו. וככה, בלי שנרגיש, אנחנו מפנימות את זה ומכניסות את זה לרשימת ה'דרישות' שלנו.
מחקרים מראים שלגברים נמוכים יותר גם יש חסרונות מובהקים בשוק העבודה בנוסף לתחום הרומנטי. למשל, גברים מתחת ל-1.75 מרוויחים משמעותית פחות מגברים מעל 1.80, וסיכוייהם להגיע לתפקידי ניהול נמוכים יותר. זה לא בגלל שהם פחות מוכשרים - זה פשוט בגלל שהחברה מחברת בין גובה לסמכותיות והצלחה. WTF?
אבל הנה הנתון הבאמת מפתיע: מחקר שנערך ב-NYU מצא שגברים נמוכים מתגרשים ב-32% פחות מגברים גבוהים יותר. למה? כי הם משקיעים יותר בבית, מבצעים יותר מטלות, ומנהלים מערכות יחסים טובות יותר. בנוסף, זוגות בהם הגבר נמוך יותר מדווחים על רמות גבוהות יותר של אינטימיות ושביעות רצון רגשית. כלומר, נמוכים אולי מקבלים פחות הזדמנויות - אבל כשהם כבר בזוגיות, הם מצליחים בה יותר.
ולא רק זה - מחקר נוסף הראה שגברים נמוכים, בגלל שהם חווים דחייה רבה יותר, נוטים לפתח כישורי תקשורת טובים יותר - הם קשובים יותר לצרכים של בת הזוג שלהם, ואפילו מחזיקים במערכות יחסים ארוכות יותר. אולי דווקא העובדה שהם צריכים "להוכיח" את עצמם יותר הופכת אותם לבני זוג מוצלחים יותר?
אם נעזוב לרגע את הדעות הקדומות וניפתח קצת, נגלה שהגברים הנמוכים הם פשוט אוצר לא מנוצל. הם לרוב שנונים יותר (כי הם התרגלו לפצות על הדעות הקדומות עם הומור), קשובים יותר (כי הם למדו להקשיב ולא רק לשדר כוח), והרבה מהם נאמנים יותר (כי הם לא מסתובבים עם אשליות שהם מתת-אל לנשים בכל חדר שאליו הם נכנסים).
ועדיין, זה לא מספיק. באפליקציות דייטינג, 52% מהנשים מסננות אוטומטית גברים נמוכים מהן, וגבר נמוך צריך להרוויח עשרות אלפי שקלים יותר בשנה כדי לקבל את אותה כמות תשומת לב כמו גבר גבוה. תחשבו על זה רגע - זה לא מגוחך?
גם בהוליווד, נדיר לראות זוגות שבהם האישה גבוהה מהגבר. למה? כי גם על המסך הגדול, חברות ההפקה יודעות שהקהל "מצפה" לראות את הדינמיקה המסורתית. השחקנים הגבוהים מקבלים את התפקידים הראשיים, והשחקנים הנמוכים יותר נדחקים לתפקידי ה'חבר המצחיק'. אפילו נשים שמצהירות שהן "פתוחות" לגבי גובה, מודות שהן נמשכות לגברים גבוהים יותר - כי ככה לימדו אותנו.
אני לא אומרת שכל אחת צריכה לכפות על עצמה לצאת עם מישהו שהיא לא נמשכת אליו. אבל אם את פוסלת מישהו מדהים, מצחיק, רגיש וחכם - רק כי הוא נמוך? אולי הגיע הזמן לשאול את עצמך למה. האם זו באמת העדפה אישית, או שהתודעה שלך נשטפה עם שנים של מסרים חברתיים מיותרים?
הדור הצעיר כבר מתחיל להשתחרר מהשטויות האלה. דור Z, למשל, שם יותר דגש על רגש וקשר מאשר על גובה. תנועות כמו #ShortKingSpring הופכות את הגברים הנמוכים למעין גיבורי תרבות, וגם אצל זוגות מפורסמים כמו טום הולנד וזנדאיה, אפשר לראות שהעולם מתחיל להשתנות.
אבל בואו נדבר רגע על אתרי ההיכרויות - כולם - בבקשה תורידו כבר את מסנן הגובה! לפחות תנו צ'אנס לקרוא את הפרופיל של הגבר לפני שפוסלים אותו אוטומטית. אחרי הכל, תארו לכן שהיה סנן של משקל עבור נשים? זה לא היה עובר בשקט. אז למה לעשות את זה לגברים נמוכים נראה לנו בסדר?