פרק האקסים הגדול של חתונמי הביא לנו שוב את חיה ומור, שחר ואיילה ונועם ואיזבל - למפגש צפוי לחלוטין שלא הפתיע אף אחד.כמובן שהיו שם הרבה דיבורים על 'התהליך', על 'החוויה' וגם, איך אפשר לוותר - על 'הקושי', כי קושי בהחלט היה, והרבה.
חיה פותחת את הפרק עם עיניים נוצצות - היא מספרת כמה היא היתה מאוהבת, שהיא מבינה עד כמה היא ביטלה את עצמה מול מור, ומבטיחה שבקשר הבא שלה היא תהיה חכמה יותר. "את היית מוצר שהוא צריך היה לקנות" מסובבת יעל את הסכין עוד קצת ומזכירה לכולנו את מה שחיה מנסה לשכוח, רגע לפני שהיא מודיעה לחיה שהיא התעקשה על דברים שהם לא האמונות שלה במהלך שמזגזג בין זגלייטינג לניסיון לצאת בסדר עם הקטסטרופה שהיא השידוכים האלו.
ביקיני אימונים? האמירה הסקסיסטית שהפכה לטרנד ויראלי
קפה עם קש, מתח, מסטיק: המיתוסים שרצוי וכדאי להתעלם מהם
לא מגניבה ולא חזקה: הפרסונה התל אביבית של אלי סטין מתפרקת
מור מצידו נראה מחוייך אבל בעיקר כמו מישהו שיצא ממערכת יחסים רעילה ועדיין לא הבין שהיא כזאת - לא עם חיה, עם המומחים. הוא מתחיל בלהודות לגלעד בצורה מוגזמת לחלוטין על זה שהוא ריפא את הלב שלו וממשיך בהשתפכות על התהליך ועל כך שחיה היתה שותפה "למסע, לדרך, ללמידה" ולעוד המון דברים שהם לא זוגיות. העניין עם מור הוא שנראה שהוא לא באמת למד משהו מהתהליך. נכון, גם הוא וגם חיה לא מרוצים ממה שהם רואים על המסך, אבל בזמן שחיה נמצאת במקום של התפכחות והתפתחות, ואפילו מודה שהיא התאהבה, ואולי עדיין מאוהבת, מור בעיקר נראה מכווץ - הוא אמנם אומר את הדברים הנכונים אבל שפת הגוף הנוקשה וההתעקשות לדבר במילים נטולות כל רגש גורמות לנו להבין שכנראה ייקח לו עוד זמן להכניס מישהי לחיים וללב.
בניגוד לחיה, אגב, שנראית לגמרי רגע לפני הזוגיות הגדולה של חייה - היא בדיוק בשלב של ההתלהבות והלידים שזורמים אחרי התוכנית, ואני בטוחה שהיא מהנהנת בשמחה כשרוצים לסדר לה את דוד של חבר של אח של מישהו. ולמה לא? היא רווקה, היא רואה יחד עם כל המדינה כמה היא ניסתה ונתנה את כולה, והיא לגמרי בשלב של להכות על הברזל, באמת שבא לי לעודד אותה מהיציע ואולי לסדר לה מישהו.
לעומת חיה ומור, שחר ואיילה בזוגיות - לא אחד עם השני, חלילה. למפגש הם מגיעים כהרגלם מצוידים בארגז כלים של מטפלים והמון המון מילים גדולות. איילה מספרת כמה היא לא היתה עצמה רגע אחרי השביעי באוקטובר, ובעצם עברה תהליך של אבל לצד התהליך עם שחר, ושחר מדבר על כך שהוא היה באבל על המוות הפתאומי של אבא שלו, ובתוך כל הקושי באמת לא יכל להתמודד עם כל מה שקרה לו.
בהסתכלות אחורה צריך להבין שבמקרה שלהם מדובר בשני אנשים שכנראה באמת לא היו מסוגלים להכיל תהליך כזה - אולי אם היתה שם התלהבות מדהימה מהרגע הראשון הם יכלו להציל זה את זה מהכאב, אבל הבעיה בהצלה ברגעים של אבל היא היווצרות של תלות גדולה מאוד, שהיא בדיוק הקצה השני של הספקטרום שעליו היו שחר ואיילה, שעשו הכל כדי לברוח מכל איזכור של רגש, אינטימיות או עומק.
אבל כנראה שבזכות הטיפול העמוק ששניהם עברו במהלך ואחרי התוכנית, ובעיקר בזכות העובדה ששניהם אפשרו לעצמם לחוות את התהליך והכאב, כל אחד בדרך שלו, הם מוצאים את עצמם היום במקום הרבה יותר טוב.
איילה מאושרת ומאוהבת, שחר מתמודד עם ששת בניה של האישה החדשה בחייו ונהנה מכל רגע. "אתה רגיל לשחות בעמוקים," מעודדת יעל את עצמה על השידוך הזה וקצת מתבאסת שאיילה לא היתה מספיק בעייתית בשבילו כנראה, "ידעתי שתהיה לך זוגיות מסובכת."
אני לא יודעת עד כמה באמת מסובכת הזוגיות שלו - עם אישה שהבן הגדול שלה הוא בן 21, כשברור לחלוטין שהוא לא צריך להיות אבא, הוא שוב במקום שבו הוא מחוייב אבל לא לגמרי, כשברור לחלוטין שהאישה שאיתו לא תתפרק אם הוא יעזוב, והוא גם לא הורה אבל חי עם ילדים. מצד שני זה העניין עם זוגיות - הוא מצא את מה שעובד לו, והוא נראה מאושר, אז אני בספק אם עבורו זה נראה כמו זוגיות מסובכת או שחיה בעמוקים, זה פשוט מה שעובד לו.
ואז מגיעים נועם ואיזבל - נועם, מפוייס, מאוהב מעל הראש ומחויך מתמיד מספר שהוא בזוגיות כבר חצי שנה, חי עם בת הזוג שלו ובאופן כללי מתהלך על עננים.
איזבל מצידה לא למדה כלום ואומרת את כל הדברים הלא נכונים. גם הניסיון של יעל להעביר אותה לשיחה על שקשוקות לא צולח - איזבל כל כך מנסה לצאת בסדר שזה מרגיש כמו הקומדיות האלו שהגיבור מנסה להגיע לפגישה חשובה אז בדרך הוא נקלע לתאונת דרכים, רכב משפריץ עליו מי שלולית, נופל עליו עציץ מקומה שלישית והוא בטעות מקלל את הבוס העתידי שלו - לא משנה מה איזבל אומרת זה איכשהו יוצא לה עקום.
בשלב הראשון, היא שוב מסבירה לנועם שהוא היה לא בסדר כי הוא היה נחמד ומכיל מדי. אחר כך היא מנסה לייצר אמפתיה, אז היא מספרת שהיא נותנת המון חמלה לעצמה ולרגעים של הקושי שלה, באותם רגעים בהם היא משתלחת בנועם בירח הדבש. לא משנה כמה היא תסביר שהיא סבלה ולא משנה כמה נועם יישב עם חיוך מאוהב לידה, אי אפשר לצאת מזה טוב. לסיכום היא אומרת שהיא פתוחה לזוגיות, שזה משפט חמוד, אם היא לא היתה מקנחת בזה שהיא חלילה לא באפליקציות כאמור, כי זה איכסה וזה לפשוטי עם - וזאת כמובן לא היא.
וזה מה שמבדיל את איזבל - בזמן שחיה, נועם, איילה ושחר אפשרו לעצמם להישבר ובנו את עצמם מחדש מתוך התהליך והקושי, איזבל (וגם מור) דחתה כל ניסיון להיכנס לעומק ועשתה הכל כדי להישאר בדיוק מי שהייתה. למרות שיש מי שישבחו את העמידה הזאת במקום ויקראו לה אותנטיות ונאמנות לעצמך, אני חושבת שמדובר בעיקר בפחד להיפגע והרבה התעקשות מיותרת.
בסופו של דבר ה"ניצחון" בחתונמי הוא לא בהכרח שההתאמה הופכת לזוגיות, אלא כמה באמת השקעת בניסיון לשבור את הדפוסים של עצמך תוך כדי תהליך, ואיפה מסיימים את הסיפור. חתונמי היא מתנה - היא אומנם מרגישה לפעמים כמו ניתוח לב פתוח עם פטיש אוויר, אבל היא מאפשרת לאנשים לא רק להתמודד עם השדים שלהם, אלא גם לצפות בזה, ואז להתמודד איתם שןב. זה קשה וכואב, אבל אם לומדים מזה, אז כמו שמוכיחים איילה, שחר ונועם (וגם חיה, שכולנו מסכימים שהיא עוד שניה מוצאת את אהבת חייה, כן?) הפרס הוא מעבר לשלב גדול, יפה ומיוחד יותר בחיים, עם זוגיות נכונה יותר ובעיקר הסתכלות מפוכחת וטובה יותר על עצמם ועל העולם.