אוסטרליה בוערת. ולא במובן של גולשים אוסטרליים חתיכים ובלונדיניות בבגד ים שמקפצות בבונדי ביץ', אלא במובן הארמגדוני של המילה, עם שריפות שמכלות שטחים שמכסים בערך את כל מדינת ישראל פעמיים. וכמו בכל אסון, האינטרנט מיד חש לעזרה, ובין מיליוני הסטוריז בהם מופיעה תמונה של היבשת עם לב, יש כמה אנשים שבאמת עושים מעשים. סלסט ברבר, קומיקאית אוסטרלית עם מעל 6 מיליון עוקבים גייסה כבר מעל 32 מיליון (!) דולר רק בחשבון האינסטגרם הפרטי שלה, כוכבים כמו כריס המסוורת' ומרגו רובי תורמים מיליונים ואמנים מעלים הופעות שההכנסות הולכות ליבשת.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
ויש את קיילין וורד.
אולי לא שמעתם את השם שלה, אבל קיילין גייסה עד היום כמיליון דולר לשריפות בשיטה, אהם, חדשה -ישנה. לפני כמה ימים היא פרסמה בטוויטר שלה הודעה שבה היא מבטיחה לשלוח תמונת עירום שלה לכל מי שיתרום 10$ למען השריפות, וסרטון עירום בן כמה שניות לכל מי שיואיל לתרום 100$.
עוד בוואלה!
גבות הורמו, הכסף התחיל לזרום, כתבות באתרים אמריקאים קראו לה גיבורה, אינסטגרם חסם אותה בגלל העירום, וקיילין זכתה בכמה מאות אלפי עוקבים בטוויטר, כאלה שמעריכים את תרומתה ליבשת.
עכשיו, אני הכי בעד נשיות חזקה ולא מתנצלת, נשים שמחליטות על הגוף שלהן ובוחרות כמה ממנו לחשוף ובאיזו צורה, ולגמרי בעד לנצל את כל הנכסים שלך כדי להתקדם בעולם בדרך שמתאימה לך, אבל אני מודה שדרך ההתרמה של וורד גורמת לי להרגיש לא בנוח. אני לא אומרת שהדרך היחידה לייצר תרומות היא להסתובב באיזה בניין עם אחת מאותן שקיות ניילון ופנקס קטן של דפים, אבל עם כל הכבוד לזה שבמקרה שלה הכסף הולך "למטרה טובה", קשה לי לנתק את העובדה שהיא מוכרת תמונות וסרטוני עירום תמורת כסף.
אני לגמרי בעד הזכות של אישה לבחור איך וכמה להרוויח, בין אם מדובר במשרד, מלצרות, העלאת תמונות לאינסטגרם או מציאת ספונסר, שכל אחת תעשה מה שהיא מרגישה איתו בנוח. והעובדה שלאחרונה נשים יוצאות ומדברות בגלוי על כך שהן בוחרות למכור סרטוני סקס או לשכב עם גברים תמורת כסף אולי גורמת לי לכעוס על כך שיש נשים שמרגישות שזה כל מה שהן יכולות לתת כדי לפרנס את עצמן, זה עצוב בעיני. ומצד שני, אם זה מגיע מתוך מודעות ולא מתוך מצוקה לא מודעת או פגיעה שדורשת טיפול, לאף אחד אין באמת זכות לשפוט אותן.
מה שמפריע לי בהתרמה הגדולה של קיילין הוא שזה מריח כמו צביעות. מדובר באישה עם קהל עוקבים לא קטן, שעד לשריפות הייתה מעלה בעיקר תמונות סלפי או תמונות בבגד ים, וזה מרגיש לי כמו דרך מהירה לרכב על האסון של אוסטרליה לעבר מאות אלפי עוקבים חדשים תחת מסווה של פילנטרופיה. דוגי סטייל. כן, אמרתי פילנטרופיה, וזה רק בגלל שהיא קוראת לעצמה בטוויטר "הפילנטרופית הערומה", אולי באמת עדיף שהיא תמכור תמונות עירום, כי מיקרו-קופי זה כנראה לא ממש התחום שלה.
אני מנסה להבין אם המטרה במקרה הזה מקדשת את האמצעים, אבל אני קצת מרגישה שהיא משקרת, ושהמטרה האמיתית פה היא עוקבים באינסטגרם והרצון להתפרסם בכל מחיר לצד כמיהה להיתפס כאדם טוב ומתחשב שדואג לחלשים - להיות מפורסמת וטובת לב כמייגן מרקל, אם מייגן מרקל הייתה מכניסה לארמון מצלמת ריאליטי ומצלמת את הריבים שלה עם המלכה.
אגב, אחרי שעברה את רף ה-700,000 קיילין פרסמה שהיא רוצה לתרום את האוטו שלה למשפחה שצריכה רכב. טוב לב או ניסיון לסחוט את הלימון הערום עוד קצת? אתם תחליטו. אין לי ספק שהמהלך יוביל אותה לעבר הצעות להשתתף בתוכנית ריאליטי, פאנלים לאיכות הסביבה ומרכזי תרומות שיבקשו שתנצל את 400,000 העוקבים החדשים שלה כדי לעזור להם, אבל מה בעצם ההבדל בינה לבין אתגר הבקבוק של מייקל לואיס, פרט לעובדה שמייקל אמר בלי להתבייש שהוא רצה צומי?
ומה השלב הבא? בנות שיקחו את קיילין כחותמת אישור לצאת להפגין בעירום למען שיפור התשתיות בתל אביב לקראת הסופה הבאה רק כדי שיצלמו אותן לתוכנית לילה? עד כמה אנחנו יכולים להידרדר לזנות תמורת פרסום מבלי שזה ייחשב, ובכן, זנות, ולמה זה שההבדל היחיד בינה לבין עובדת מין רגילה לחלוטין הוא שהכסף, במקום להגיע אליה, מגיע לאוסטרליה הבוערת, הופך אותה מבחורה רגילה עם בעיות ערך עצמי שזקוקה לעזרה נפשית - ל"גיבורה"?
האם העיקר כאן הוא המעשה עצמו, או המטרה שלשלמה הוא נעשה? אלו שאלות שאנחנו צריכים להתחיל לשאול את עצמינו, ואם אנחנו בוחרים את אופציה ב', חייבים לשאול עוד שאלה: מה הופך את המטרה שלה לטובה או נאורה יותר ממטרה של אישה שמוכרת את הגוף שלה בשביל לממן לימודי רפואה או לקנות אוכל לילדים שלה?
אז השאלה הגדולה באמת היא כנראה מיהי בדיוק קיילין? גיבורה שגייסה מיליון דולר למען מדינה בוערת או סתם בחורה ששולחת תמונות עירום לגברים חרמנים ברחבי העולם תחת תג מקומט של פילנטרופיה? אבל זה קצת כמו לשאול האם בטמן הוא גיבור או סתם איש עם המון כסף, חליפה משוכללת וזמן פנוי, אבל אולי זה הזמן להבין שלא כל מי שלובש גלימה הוא גיבור, ושאולי לא כל הגיבורים חייבים ללבוש גלימה. או בגדים בכלל, לצורך העניין.