בחודש הבא עתידה לעלות לשידור עונתה השלישית של "חתונה ממבט ראשון", ואנחנו כבר מכינות דליים של פופקורן והתנשאות, תוך התעלמות מוחלטת מהעליבות שבעצם היותנו צופות אדוקות של התכנית.
לפני הכל, חשוב להבהיר - כעובדה - ש"חתונמי" היא הריאליטי הכי טוב שהיה פה. אפילו "דייט ראשון", שאולי נשפה בערפה לרגעים, לא הצליחה להביא אותנו לרגעי הקתרזיס שסיפקה לנו הראשונה. הריבים של דיקלה ואלון, ההתרסקות של ליאור מהסנואובורד, משבר טעמי הגלידה של צוקית - אילו עוד רגעים טלוויזיונים גרמו לכם להרגיש כל כך טוב עם עצמכן בהיותכן מרוחות על הספה בטרנינג?
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
לאחר שכל זה נאמר - "חתונמי" לא חפה מבעיות. אין מה לעשות, גם שייקספיר עשה טעויות. על מנת לעזור לה להפוך מתכנית כיפית לקלאסיקה, הנה כמה שינויים שהיינו רוצות לראות בעונה השלישית הבאה עלינו לטובה, ממש ממש בקרוב:
אל תפספס
המנחה
ההנחייה של עידו רוזנבלום, במתכונתה הנוכחית, תורמת ל"חתונה ממבט ראשון" כמו ניקול ראידמן לנזקקים. האשמה ככל הנראה איננה במנחה, ששופע חן והומור בכל פורמט אחר. סביר להניח שההוראה להנחייה אנמית ושטוחה הונחתה מלמעלה, אולי על מנת לתת לנו את הרושם שרוזנבלום עצמו מאמין בחשיבות השידוכים ובסיכוי שיצלחו. שזה חבל, כי רווקים שבוחרים להתחתן עם אדם זר בפריים טיים הם בדיוק החומר שיוציא ממנו את מיטב השנינות המתנשאת. כמו כן, הממלכתיות של רוזנבלום לא ממש אמינה; הפנים שלו נוצרו להערות ביניים עוקצניות. זה בשונה מגיא זוארץ, למשל, שנולד להנחיה הצנוניתית אליה חותרת חתונמי. קשת 12, אנא מכם: לכל אחד תפקידו בעולם. אם השתכרתם אי פעם בתיכון, אתם יודעים טוב כמונו - לא משנה מה שותים, אבל לא כדאי לערבב.
האורחים
לא יתכן שכל האורחים והאורחות בחתונות מפרגנים, מתרגשים ואוהבים. ביום שבו אזמין את חבריי לחתונה מצולמת עם פרטנר עלום, תפתח בתוך שלוש שניות גג קבוצת ווטסאפ בשם "משכנעים את אופיר להתאשפז". גם המעטים שיגיעו לחתונה כנראה לא ישתגעו עליה. הם אולי לא יגידו את זה בפרצופי, אבל בהחלט זה לזה. רגעים כאלה - של מבוכה, התבוננות ביקורתית מהצד או אפילו שמחה לאיד - הם בדיוק הרגעים שבשבילם נועדו מצלמות הריאליטי. נכון, יש משהו מקסים בנאיביות שמביאה "חתונמי" אל מול מופרכות הפורמט, אבל בדומה להנחייה האנמית, זה קצת משעמם, וגם הסטריליות שבה מוצגות החתונות נועדה לייצר עבורנו את האשליה שהזוג, המשפחה והמוזמנים מאמינים בהתכנות הנישואין. אבל אף אחד מאיתנו לא באמת אוכל את זה, אז באמא שלכם, תנו לאורחים להתלכלך.
יעל הפסיכולוגית
בגדול אני מחבבת את גישתה הפשיסטית של יעל, שמצליחה לעמת גם את העקשן שבמטופלים עם דפוסי אישיותו הפגומים. הבעיה היא שאבחנותיה מוטות צרכי הפקה באופן כל כך צורם לאוזן, שבשלב מסוים נפגמת אמינותה המקצועית. לכן מתעקשת הפסיכולוגית לשמר גופות כמו מערכת היחסים של דודי וצוקית, או גרוע יותר, הקשר המתעלל עם אלון שאליו נקלעה דקלה. צרכי ההפקה מובנים: הם רוצים שהזוגות ישרדו בתכנית עד הסוף, כי החלפה של זוגות לאורך העונה גם תפגום ביכולת הקהל להתחבר אליהם רגשית, וגם תוריד מערך ה"מומחים" שמוצגים כיודעי-כל. לפעמים טובת ההפקה תואמת את טובת הזוגות, כמו במקרה של שירי ולירן, שבזכות ההישארות חרף המשברים - למדו על עצמם לא מעט ואף שרדו כשנה לאחר סיום התכנית. אז גם בחתונמי, כמו בחיים - מותר ואף רצוי להילחם על זוגיות שיש בה פוטנציאל למערכת יחסים בריאה ומאושרת. לא על כזאת שאין בה, ולא בכל מחיר.
המומחים
מצד אחד, רוצים שנחשוב שהם רציניים, מצד שני, הם מסדרים תמונות של זוגות על שולחן כמו פקאצת תיכון אמריקאי שמכינה לעצמה ויז'ן בורד. קטעי המעבר המבוימים בהגזמה רק מרחיקים אותנו מהאשליה השברירית ממילא שמדובר בחוקרים ששווה להקשיב להם. גם אם ד"ר דני פרידלנדר, הפסיכולוג הקליני, מקצועי בסביבתו הטבעית, הרי שהסביבה שבה הוא עובד כעת לחלוטין איננה כשירה לניסוי. ברור לכל צופה הדיוט שהשידוכים, "מדעיים" ככל שיהיו, לא בוצעו מתוך מגוון רחב של זוגות שנדרש לניסוי מעין זה, אלא רק מבין אנשים שהם רופפים נפשית מספיק כדי להניח את גורלם הרומנטי בידי ריאליטי. יותר מזה, הניסוי מבוצע רק בין המלוהקים שנבחרו על ידי ההפקה, על סמך נראות, טייפקאסט ועוד גורמים שמייצרים דמות טלוויזיונית. המומחים, אם כן, בסך הכל מותחים קו בין אדם א' ל-ב' מתוך מבחר מצומצם ביותר. כל עוד אינם מספקים הסבר אמין, מפורט ומדעי לבחירותיהם (מה שגם לא יספקו לעולם), אין לנו באמת צורך בהם, ובטח שלא בסצנות שבהן הם לכאורה לוקחים החלטות בלייב. לכולם ברור שזה ריאליטי, שמרבית השידוכים נוצרו כהטרלה ולא להיפך, שרוב הזוגות ייפרדו - וזה בסדר. העיקר שזה יקרה בזמן התוכנית.
הליהוקים
להוציא את בת אל ויוגב, לא היינו מוותרות על אף אחד מהמתמודדים בעונה הקודמת. עם זאת, מוכרחים להודות שהקאסטינג של "חתונמי" סובל מהומוגניות מסוימת. כולם סטרייטים, צעירים למדי, ממשפחה טובה ורקע מבטיח - אפשר להתבלבל ולחשוב שאנחנו לא בריאליטי כי אם במפגש היכרות של הבינתחו. איפה הזוג המבוגר? הגייז? דרי קומונות, קווירים, פוליאמורים? ככל שנחשף הקהל אל הדמויות, מובן שכל אחת מהן עולם ומלואו, פתית שלג יחודי וקובייה הונגרית חד פעמית של הפרעות אישיות, אבל זה לא מספיק. כל עוד תרה עבודת הליהוק אחר מריג' מטיריאל קלאסיים, יש כאן החמצה של פוטנציאל אדיר. שידוך שבו אחד הצדדים גרוש עם ילדים קטנים, למשל, עשוי להציף קונפליקטים חדשים שרלוונטיים לרבים מהצופים בעידן התפוררות המבנה המשפחתי הקלאסי. מחילה מהילדים שאביהם יופיע בריאליטי היכרויות בעקבות המשפט הזה.
המשימות
פרקי הפגישה-עם נפלאים, וצריך מהם עוד. עוד מפגשים עם הזוגות האחרים, עוד משפחה, עוד חברים ובבקשה גם דאבל-דייטס. יאמר לזכות הזוגות שהם דווקא הצליחו לייצר דרמה מופרזת בכל פרק מחדש לגמרי בעצמם, אולי בזכות הבידוד שמכריח אותם רוב הזמן להיתקע איש בישבן רעהו. אבל אקווריום המרפאה הסטרילי שבו כלואות הדמויות למשך עונה שלמה לא מאפשר לנו לקבל עליהן נקודות מבט שונות ומגוונות מספיק, וכך, גם בסיומה נותרת הצופה אפופה סימני שאלה. איך שירי מתנהגת כשכיף לה, האם אורטל מרוצה מחיה המקצועיים, מה חושבים על הדמויות הקולגות שלהן ומי הבחורה שזכתה אי פעם למגע ידו של דודי? השאלה האחרונה מובילה אותנו אל הצורך הבהול במפגש של הזוגות עם האקסים, שינדבו לצופים ולחתן או הכלה המיועדים את נקודת מבטם על אהובם לשעבר, כמי שהכירו אותו מקרוב. כי היכן שאדם מתקשה לספר על עצמו, סמכו על האקס שישמח לעשות זאת.